מה הם המותגיאלכוהול הכי גרועים בארץ? מה זה אומר מותג גרוע? האם יש דבר כזה?

עומר גנור, הלאהוא עומף, איש ברים ואלכוהול מזה שנים שהיום מייבא בעצמו את מותג הסינגל מאלט המוצלח ביותר Rieggers ו- Black Corgie ו- Artesano רום, שגריר המותג של גלנפידיך סינגל מאלט בארץ, מי שהטמיע את המשפט "ויסקי זה כיף" ועשה זאת עם מלא חיוך וקצתויסקי מיושן בחבית יין בכוס.

רותם אורן,המנהל המקצועי של קבוצת אימפריאל, מנהל הבר לשעבר של הבושוויק, האיש שלמד הוראה ומוסיקה ומנגן בלהקה משלו ועדיין מעדיף לעמוד בחדר חם ולסנן מילק פאנץ', הברמן הכי פחות מתוסכל בקבוצת אימפריאל ומי שפעם פעם פעם החליט להתסיס דבש ולא הבין כמה זה רעיון רע

ואורון לרנר.סתם. אורון לרנר. שום דבר מיוחד באמת, מישהו מעצבן ששואל שאלות מעצבנות.

מדברים על מההם מותגי האלכוהול הגרועים בארץ – עזבו אותנו מ'הכי טובים', כולם טוענים שהם הכי טובים. מה לא טוב, ולמה זה לא טוב?

בין אם מדובררק בהגייה של תפריט קוקטיילים, תמיכה בהקמה של תחום הבר במסעדה או מתחם או אפילו יועץ למסעדות ומסעדנות – התחום הזה רווי באנשים בעלי ניסיון – ובלי – שרוצים לייעץ וללוות וגובים על כך סכום כסף גבוה מאוד לפעמים. מה עושה יועץ ברים? מי צריך בכלל כזה ייעוץ?

זו תעשייה שנמצאת מתחת לרדאר – אורחים בודדים ידעו לזהות לפי תפריט הקוקטיילים מי הגה את המשקאות למשל, ומסעדנים בודדים ידעו לזהות לפי תנאי ההעסקה או הפורמט הפרסומי של העסק מי היועץ שתמך בהקמה של מסעדה כזו או אחרת. אין סמכות או הסמכה למישהו להיותכזה והטענה שהשוק מתקן עצמו ומי שנכשל יסולק אינה מתגלה כמחויבת המציאות.

הצטרפו אל מלי לב, מנטורית של אירוח ושירות מזה 8 שנים, עם 30 שנות ניסיון בכל התפקידים האפשריים בחזית המסעדנות בארץ – ובניו יורק. ניהלה את פסטיס, בודאקן וקומרס בניו יורק, ובארץ את האחים, ה-סושיאל קלאב, לה אוטרה בתקופה בה זו הייתה מסעדה ולא בר, ייעצה וליוותה עשרות מסעדות מצליחות מהקמה ועד רווחיות, היא האורחת שקיבעה מהותו של ה-דירטי מרטיני באימפריאל, היא הלקוחה הסמויה שתמיד רצית ולא ידעת שרצית והיא אישה חזקה, דעתנית ומבינת עניין בתחום המסעדנות הישראלי.

גיא גרלניק,הבעלים, המנכ"ל, מקבל ההחלטות וה VP R&D של ליקווידיום – חברה שמפתחת, מייצרת ומספקת קוקטיילים וחומרי גלם למסעדות וברים בארץ, שלקחה את תפקיד 'יועץ הברים' והפכה אותו למוסדי ומסודר, חברה שמצאה דרך להפוך פרויקט חד-פעמי קפריזי ביותר כמו לפתח תפריטקוקטיילים לריטיינר חודשי קבוע שלא רק מבטיח תפריט קוקטיילים יציב שאינו תלוי במי הברמן, אלא גם יודעת לחסוך כסף עבור המסעדה על הדרך בהכנות, חומרי גלם, ניהול מלאי ועוד

ואורון לרנר,שבנה פעם תפריט קוקטיילים לפופינה כדי לעשות סולחה בין עמית גלעד ואוראל קמחי ועל הדרך כדי לשחק במכונת הוואקום שהייתה להם שם.

"מההם הטרנדים לשנה הבאה?" זה נושא פופוליסטי שחוזר על עצמו ונותן במה למינימשפיענים, בעלי אינטרסים ואג'נדות במקום לרדת לעומקו של טרנד. לכן במקום זאתהחלטנו לנהל שיחה על טרנדים שחייבים להגיע כדי להציל את התחום.

מה חייב לקרות?למה זה חייב לקרות? מה יקרה אם זה לא יקרה? ואיך אפשר להיערך לעתיד? האם בהכרחבעתיד יהיה יותר קשה?

מה הם השינוייםשחייבים לקרות בעולם המסעדנות בעשור הקרוב כדי לשרוד? מה הם הפערים האסטרטגייםהכואבים ביותר בתחום והאם ואיך אפשר לגשר עליהם? הצטרפו אלינו לשיחה קלילה אךאפוקליפטית משהו, לגעת בנקודות קצרות בנושאים הכי בוערים בתחום המסעדנות

מדברים בפרק –

ז'ורל, המנהלהמקצועי של קבוצת ליקוויד אסטס שמצליחה לשלב בין בר קוקטיילים היי-ווליום שמגדירמחדש מהו פיק – הג'אנגל בירד, בר קוקטיילים שמצליח לשלב בין השכונתיות לביןהקלאסיקות – הגסט רום ובר קוקטיילים שמצליח להדגיש קונספט חריג וייחודי כמו הג'יןקלאב עם 400 סוגי ג'ין שונים על 20 מקומות ישיבה.

גיא גרלניק,הבעלים והמנהל הגדול של ליקווידיום – חברה שמספקת ליווי ואספקה שקשורה לקוקטייליםומשקאות בכלל למסעדות, ברים ובתי קפה. מי שרואה את הטרנדים מהצד וזוכה להיות בחדריחדרים בשיחות על מה נמכור הלאה, מה עובד חזק ומה פחות, ואיך מתקנים את זה, עם כלהמסעדנים הכי חזקים בארץ.

ואורון לרנר,שאוהב לעשות דווקא בכל תפקיד ולעשות בכוונה אחרת מאחרים – גם בתור מנכ"לאימפריאל בשיאה.

בין אם זה הקורונה, המלחמה או שסתם נמאס לנו מכל הקוקטיילים המתוקים המעייפים האלה, יש הרגשה באוויר שקוקטיילים זה...איך לומר את זה? פחות. ברי יין נפתחים כמו פטריות אחרי הגשם, וגם מגרדים לנו כמו פטריות, כל חנות יין קטנה בכרם מוציאה כמה שולחנות והופכת לבר, נפתחות מסעדות בלי מטבח, מסעדות בלי מקומות ישיבה, מסעדות בלי הסעדה –אבל ברי קוקטיילים רק נסגרים.

ברים שמתמקדים בעיקר, או רק בקוקטיילים מדווחים על ירידות במכירות, קבוצות שהתמקדו בעבר בקוקטיילים מחפשות לרענן כיוון והגדרות, אחרי עשור פלוס של חסד, של ברי קוקטיילים שנפתחים גם בפריפריה, של ברים ישראלים שזוכים לעדנה בינלאומית – האם עברנו את דבשת הטרנד ועכשיו אנחנו רואים, סוף סוף, ירידה בביקוש לקוקטיילים?

ז׳ורל, המנהל המקצועי של קבוצת ליקוויד אסטס – שמחזיקה בין היתר את ה-ג'אנגל בירד, בר הקוקטיילים ב-אקא 44, הבר שמוכר הכי הרבה קוקטיילים בתל אביב ביי-פאר! לא מאמינים? נסו לעבור בנחלת בנימין ביום חמישי ליד ה-אקא ותמדדו כמה זמן לוקח לכם. כמנהל המקצועי שלהקבוצה, ז׳ורל מלווה ומפקח על הקוקטיילים והצוות ב-ג'אנגל בירד, ב-ג'ין קלאב, ב-גסטרום ובשאר המקומות שהקבוצה פתחה, סגרה ופתחה שוב בהמשך.

גיא גרלניק,הבעלים, המנכל, מקבל ההחלטות וה VP Sales של ליקווידיום - החברה שמוכרת לקבוצות המסעדנות הגדולות והחשובות בארץ את הקוקטיילים שלהן, מי שיודע ברמת גרפים ונתוני מכירות בדיוק איפה המגמות עולות ויורדות כשזה נוגע לקוקטיילים, שהיה מנהל בריםשהגישו קוקטיילים רבים כמו ה-אימפריאל ו-טופולופומפו

ואורון לרנר, שחושב שקוקטיילים זה מתוק מדי ומיועד למי שלא יודע לשתות אלכוהול נקי. אבל ישתה פינה קולדה אם הוא על אי בודד.