אכן המלחמה מולאירן – עם כ-לביא או עם-כלביא (עם כלבים בערבית?) באה בהפתעה לכולם, והמסעדנים שאמורים להיות מורגלים בנושא כבר נאלצו לסגור שוב לשבועיים בערך. היו כמה שנשארו פתוחים – המנזר, המוריס החדש של הבסטה היה נפלא ועוד כמה מקומות שמסמלים שתיינות עיקשת – היו מקומות כאלה שסגרו בכל זאת, כמו האימפריאל שהיה מפורסם בזה שהוא פתוח לא משנה מה ונסגר במלחמה.

בפועל, בישראלאחת לשנה יש איזה מבצע צבאי, מלחמה, סגר, קורונה, בחירות או משהו דומה שסוג של מחייב את המקומות לסגור. אנחנו אמורים להיות מורגלים בזה ובכל זאת, מצב חירום זה מצב חירום, זה דחוף, זה בוער, וזה מצריך החלטות מיידיות והתערבות בעלים (או מנהלים אם יש לך מנהלים מוכשרים מספיק)

גיא גרלניק,הבעלים של ליקווידיום – מפעל לחומרי גלם לקוקטיילים, שמוכרים את הקוקטיילים והמרכיבים שלהם לכל המסעדות והברים הכי נחשבים בתל אביב, החברה שהגדירה מחדש איכות קוקטיילים מהי בעיר שכבר ידעה קוקטיילים הרבה זמן, ומי שהיה מנהל הבר של האימפריאל, שהשיק את התפריט היקר בהיסטוריה של הבר המפורסם, והיה ברמן עשור פלוס ואורח קבוע מהסוג שמותר להם לשתות זומבי

אוריה עטייה,הבעלים של הטיפמרה – הבר שהגדיר מחדש מהו בר קוקטיילים מוצלח, שעזר להפוך את גבעתיים ליעד ראוי ליציאה לבר, שיודע מצוין איך לשלב אירוח מעולה, שירות מצוין, קוקטייל מבריק במחיר נגיש ולהגיש לידו גם בירה, צ'ייסר, כוס יין או ויסקי בכוס, האיש שהביא את הבשורה של בר שכונתי, שהוא גם דייב-בר מעולה, וגם בר קוקטיילים מבריק, האיש שאמר שהדאקירי של אורון לרנר הוא הכי טוב בעיר ועוד

ואורון לרנר,נודניק שלא מפסיק להציק על למה לשתות רום ג'מייקני או מזקל אנססטרלי טוב, שניהל את האימפריאל דרך הסגרים בקורונה, המלחמה באוקטובר 23', ואינספור מבצעים צבאיים לפני, שחצי מהאנשים בעיר ממש אוהבים את הדאקירי שלו, והחצי שני מסרבים לשבת אצלו על הבר שמא הוא יגלגל עליהם עיניים

מדברים על מהעושים מסעדות, ברים, בתי קפה ושאר מרעין בישין עושים בכל פעם שהממשלה שלנו, עליה השלום מי יתן ותחיה אלף שנים – בארץ או בגלות, תלוי בהעדפה האישית שלכם – עושים.