אנחנו רוצות תוצאות.
אנחנו מזמנות תוצאות.
ואנחנו רואות תוצאות.
אבל מה שאנחנו לא רואות זה את הדרך.
ואז כשהיא מגיעה, ויש תהליך, ויש בטן, ויש מאמץ, ויש נפילה והתבחבשויות, אנחנו חושבות מיד שנכשלנו- כי ״היי זה לא הולך חלק״.
התרגלנו לשאוף רק לתוצאה, למכירה הגדולה, לטבעת על האצבע, לגוף החטוב והמעוצב.
אבל בדרך לגוף אליו אתן שואפות, בדרך לזוגיות המיטיבה ובדרך לסטארט אפ הנכסף- יהיו מאמצים, יהיו כשלונות ויהיו שברונות לב.
אז רגע לפני שאתן מרימות ידיים, תציצו במראה, תנו לעצמכן חיוך, ליחצו פליי ובואו להקשיב לפרק, ולהמשיך. גם אם הדרך לא חלקה.
בדקה 39:00 מחכה לכן שבוע 7- שיקום תחושה של קשר- בתהליך המשותף שלנו עם הספר של ג׳וליה קמרון- דרך האמן
כל הפרטים מחכים לכם בעמוד של הפודקאסט באינסטגרם-
https://www.instagram.com/intome_by_vachtelit?igsh=MWNzdGNxMXhtZDNt
הדוש החדש כבר לא ״לא מתקשר יום למחרת ונעלם״. להיפך. בלאב בומבינג מדובר בבחור שיום למחרת יבטיח לך הרים וגבעות, יתכנן איתך עתיד מזהיר, יגרום לך להאמין שזה הדבר שחיכית לו ואז בשנייה שתסכימי לראות ולקבל את כל מה שהציע- הופ. הוא יחליט שהוא לא ממש שם וזה לא באמת ״זה״.
איך נדע לזהות בין לאב בומבינג לבין התאהבות אמיתית?
למה כל כך קל ליפול ללאב בומבינג?
למה הגבר (או האשה) עושה את זה?
האם זה בכוונה ובמודעות או מנגנון הגנה?
איך ולמה התקשורת והחברה אשמה?
והכי חשוב איך לקרוא ולהתמודד עם רגע הדחייה. עם הנפילה מהגובה וההלקאה העצמית שמגיעה.
כן גם אם אתן בזוגיות- אתן תרצו להאזין לפרק הזה כדי לדעת איך לדבר עם חברות שלכן ולא להוריד להן את הבטחון כשתמהרו להיות חברות טובות ולהכריז- ״הוא אפס״.
ליחצי פליי ובואי להקשיב לפרק המלא, מבטיחה לך שאני לא איעלם רגע אחרי 🤍
ולמי שאיתי במסע האמן- בדקה 50:05 מחכה לכם שבוע 6- שיקום תחושה של שפע.
ההסבר המלא מחכה בעמוד הפודקאסט
https://www.instagram.com/intome_by_vachtelit?igsh=MWNzdGNxMXhtZDNt
חזרת החטופים, בתקווה לסיום המלחמה הציפה רגעי אושר עילאיים, שלא בהכרח מתפרשים בגוף שלנו כשמחה טהורה ודווקא אז מתחילה חרדה, צפים הקשיים, הכאב והבלבול. ולצד כל זאת רגעי האשמה של ״זה מה שרצית כל הזמן, אז איך זה שאת לא שמחה״? זה פוגש אותנו בכל מיני רגעי אושר בחיים- מזוגיות חדשה, ללידה מרגשת, קידום בעבודה ועוד ועוד.
אז למה קשה לנו להיות מאושרים? מה זו כירופוביה, הפחד מאושר ואיך נלמד לווסת להכיל ולהבין שמותר לנו להיות מאושרים?
ליחצי פליי ובואי להעמיק את תחושות האושר.
וכמובן לקראת סוף הפרק, בדקה - 43:32 מחכה לכם שבוע 5 של דרך האמן אז בוא נמשיך את המסע ביחד 🤍
Fear of missing out
הפחד מלפספס נוהל אותנו כל החיים- פשוט בשמות אחרים- הרצון לרקוד על כל החתונות, ולהיות בטוח שהדשא של השכן יפה יותר. אבל הטכנולוגיה וההצצה האינסופית לחיים של אחרים הגדילה לעשות ופיתחה אצל כולנו את הפחד לא להיות חלק, את הפחד לפספס, את הלחץ והסטרס שעודף המידע מציף לנו ואז נולד ה Jomo ההנאה שבפספוס. ועדיין עם כל הבחירה במעשיי, בעצם ההגדרה ההנאה שבפספוס קיימת השוואה, קיימת תחרות וקיימת שאלת השייכות
וכדי להרגיע את הלחץ, את ההשוואה את תחושת החרם המודרני, כדי למצוא את האותנטיות שלי על פני השייכות, אני מציעה שנלמד פשוט להנות מהבחירה שלנו. בלי לפחד ובלי לפספס.
אז אמנם אתן תפספסו משהו אחר בזמן שתאזינו לי- אבל בוא לבחור, ללחוץ פליי וללמוד איך להרגיע את הפומו
וב 38:50 מחכה לכם המשך המסע שלנו- שבוע 4 של דרך האמן ממשיכים 💜
רגשתן מוצפות לאחרונה? כאילו הכל גדול ומבלבל ולא הבנתן למה? כי אני הרגשתי ככה, ואז נתקלתי בהסבר של נלי מירה רובין, אסטרולוגית ושחקנית שהסבירה למה גורמים ליקויי החמה והירח שכל כך נהנו לצלם יפה יפה, אבל מה זה עושה בנפש פנימה, זה מה שמעניין.
לכבוד השנה החדשה, הזמנתי את נלי לספר לנו מה מפת הכוכבים מבשרת לנו על תשפ"ו, מה יקרה אצלנו במדינה, להסביר לנו מהי אסטרלוגיה ואיך לעבוד עם הכוכבים.
וכבונוס- לכל המסוקרנות- נלי הכינה לי מפה, שדרכה תוכלו לצלול ולגלות עוד קצת עליי, וגם עליכן על הדרך.
אז יאללה ליחצי פליי ובואי לגלות את הכוכב ששולט במפה שלך.
מזכירה לכן שאנחנו ממשיכות במסע שלנו בדרך האמן, ב1:19:03 מחכה לכן הסבר על השבוע השלישי, אז קדימה לצאת לבילוי אמן, להמשיך לכתוב ובואו נפתח את היצירה ביחד. כל מי שמעוניינת להצטרף לאתגר- אני וכל המשימות וההסברים מחכים לכן בעמוד של הפודקאסט
https://www.instagram.com/intome_by_vachtelit/
לעמוד של נלי
https://www.instagram.com/nellymirarubin/
מי כאן מתכוננת לצום?
תכננה היטב מה תאכל לפני, מה תאכל אחרי, התאבזרה בספרים ומחכה לשנת ישרים כדי להתעורר בצהריים, לשמוח שכל הצום מאחורייך ולהתגאות שעמדת במשימה?
אז אני מתנצלת להרוס לכן את הכיף, אבל לצום 25 שעות זה לא אתגר וזו לא משימה באח הגדול. החשיבות של יום כיפור מזמינה אותנו ליום אחד בלבד לצום מכל הגירויים החיצוניים, מכל ממסכי התודעה, מהמסכים, מהשופינג, מהגלילה האינסופית, מהאלכוהול והסמים, מהבריחה אל הספורט, מהאכילה הרגשית ומהניתוק שבשינה ופעם אחת בשנה במקום לכסות ולמלא את הבור, במקום להתעלם ממנו ולברוח- לעצור, להקשיב, להתבונן ולהרגיש.
בלי קשר לעונש, לספר בו שמך נכתב והחלטות הרות גורל נעשות, ליחצי פליי ובואי להקשיב לפרק. להתבונן על יום כיפור השנה קצת אחרת ואולי אפילו לקחת כמה רגעי כיפור אל תוך חיי היום יום.
ראש השנה בפתח- החלטות, חשבון נפש, רשימות, מה עשינו, מה לא, הלקאה עצמית, הבטחה לשינוי והופ- חזרה לשגרה.
כולנו מכירות את הלופ הזה שקורה לנו בפתח שנה חדשה ובתאריכים סימבוליים שמבקשים מאיתנו לחשב מסלול ולקחת החלטות על איך אנחנו רוצות שהעמוד הראשון בספר של השנה ייראה.
אז הפעם החלטתי לעשות מעשה!
כמו שאני תמיד אומרת ״זה לא יהיה בסדר, זה נעשה שיהיה בסדר״.
אז זה לא שיקרה שינוי, זה שאנחנו נעשה וניצור ונזיז ונגרום לשינויים קטנים לקרות בדרך שנצעד בה ביחד,
והיום אנחנו עושות את הצעד הראשון.
לפני 12 שנים ביצעתי את ספר ההדרכה ״דרך האמן״ וחיי השתנו מן הקצה אל הקצה. ממלצרית בברים ומדריכה במוזיאון הגעתי בבת אחת לראיין את גל גדות.
מאז כל פעם שאני מרגישה קצת תקועה, קצת חסרת כיוון, קצת מבולבלת ושחוקה אני חוזרת לתרגילים מהספר האייקוני של ג׳וליה קמרון והפעם החלטתי שאני לוקחת אתכן איתי אל המסע.
כל שאתן צריכות זה מחברת ושעה ביום שהיא רק בשבילכן, הפרק הזה אני פורטת לכן את התהליך ומסבירה מה יקרה במסע
ובמשך 12 שבועות בסוף כל פרק אתן תקבלו את המסר וההסברים לשבוע הקרוב ותוכלו גם לעקוב אחרי העמוד של הפודקאסט באינסטגרם בשביל לקבל את כל הפרטים ולתחושת ליווי מלאה.
זה באמת לא דורש הרבה, רק רצון ואהבה לעצמך 🤍
בואי נסיר את האבק מהרצון, ונגלה את התשוקה שלך בחיים ולחיים.
ליחצי פליי ובואי נצעד ביחד אל עבר שנה מלאת יצירה, כוונה ועשייה ונגרום לשנה הזאת להיות הכי טובה. זה בידיים שלנו.
לינק לעמוד האינסטגרם של הפודקאסט
https://www.instagram.com/intome_by_vachtelit?igsh=MWNzdGNxMXhtZDNt
אולי כלום ואולי עולם, אבל אם לא ננסה ואם לא ניתן צ׳אנס לא נדע לעולם.
אחרי שבפרק הקודם למדנו לשחרר היאחזות בתוצאה, במטרה, הפעם נלמד איך להנות מהדרך, איך לתת למזל להאיר לנו פנים ולמשוך אותו לכיוונו.
כן, זה אפשרי!
אנחנו חיים בעולם תכליתי, רודפים אחרי היעד הבא, אחרי השגת המטרה, מתעלמים מקולות הרקע ואפילו מתייחסים אליהם כרעשים.
ומה אם נסכים לפנות זמן, להתעניין, לפתוח את הידיים לרגעים חדשים, להזדמנויות, נגיד ״כן״ ונדבר אפילו עם זרים.
מי יודע איזה עולם חדש ייפתח כשנגיע משוחררים בלי מטרה, רק לשם ההגעה.
הפרק של היום מדבר על סרנדפיטי- על הרגע בו הסכמנו להתמסר לרגע, ובלי לתכנן את התוצאה או להתכוונן אליה, היא הגיעה כשהכי לא ציפינו לה.
אז יאללה ליחצי פליי אולי אפילו בלי להבין עד הסוף, ומי יודע מה תגלי
״מה הבעיה? פשוט שחררי״
איזה משפט מעצבן, אה?
לא רק שהוא לא עוזר ושאין לנו כפתור שחרור, זה רק מחזיק אותנו חזק יותר ותוקע אותנו בהיאחזות ובחוסר השחרור.
למה כל כך קשה לנו לשחרר? אחת מהסיבות היא שאנחנו חושבים שלשחרר אומר להיכשל.
אז כבר פה- בוא נשים דברים על דיוקים:
לשחרר לא שווה לוותר. להיכנע לא שווה כישלון.
כשאנחנו מצליחות לשחרר, משהו חדש יכול להיוולד.
זה לא כישלון, להפך.
זה סימן שהקשבנו פנימה.
אבל למה זה כל כך קשה לשחרר? מאיפה זה מגיע? ואיך בכל זאת אפשר?
תלחצי פליי ובואי נתחיל לשחרר ונפנה מקום לדברים חדשים.
לכל אדם יש לפחות שתי עצירות של התבוננות על חייו, בתחילת השנה וביום ההולדת, רגע של רפלקציה על חייו הרבה פעמים נתעסק במה היה ומה עוד לא. ואני בחרתי לעצור ולהסתכל על מה שכן נכנס לחיי, מה השתנה לאורך השנים, ומה הייתי שמחה אם הייתי יודעת או שומעת שנים לפני, אז ארזתי הכל בסרט יפה והחלטתי לכבוד יום ההולדת שלי, לתת לכם את הרגעים האלה שלי- במתנה. ליחצו פליי ובואו לחגוג איתי
את הפרק הראשון של הפודקאסט הקדשתי לקושי האישי הכי גדול שלי- דחיינות.
דחיינות מתוך פחד, מתוך פרפקציוניזם,
מתוך חוסר ידיעה איך ומה.
ולמרות הרבה תרגילים ודרכים שהצגתי לפתור זאת, אני מאמינה שאין חכם כבעל ניסיון ולכן הזמנתי את הדר דנן- האנשת מותג, שתיתן לנו את הכלים שלה להצלחה
ותסביר לנו איך הפכה משחקנית כושלת שמתפרנסת מהחלפת טיטולים לתינוקות עם מינוס של 20 אלף שח, לחברה בע״מ עם 40 עובדים תחתיה ומחזור חודשי של 300,000 ש״ח.
איך היא עשתה את זה? ליחצי פליי ובואי נשאב ממנה השראה
לעמוד האינסטגרם של הדר דנן
https://www.instagram.com/hadar_danan?igsh=MTA4NWV5MHF3OXZpbQ==
“נו, באמת חשבת שזה יצליח?”
“אני אומרת את זה לטובתך, אולי כדאי שתחשבי שוב.”
“וואי פעם היה כיף איתך, הפכת להיות כבדה״
מכירה את המשפטים האלה? את תחושת הכיווץ בבטן שהם עושים לך?
אלו משפטים של אנשים רעילים. לא רעים. רעילים.
יש את המקטינים, שתמיד מוצאים דרך להוריד אותך חצי מדרגה.
יש את המזלזלים, שגורמים לך להרגיש פחות טובה.
יש את אלה ששמים לך מקל בגלגלים, במסווה של דאגה.
ויש את אלו שהם כמו שואבי אבק- סוחטים לך את כל האנרגיה והזמן.
מכל מפגש עם אנשים רעילים, את חוזרת תשושה, חסרת בטחון וחסרת אנרגיה.
וכל זה בלי לשים לב.
למה?
כי הם לא תמיד רעילים ולא רעילים לכולם.
כי זה רעל שמטפטף לאט- מילה פה, עקיצה שם. עד שיום אחד את קולטת שאת פחות מאמינה בעצמך, פחות סומכת על ההחלטות שלך, פחות את.
מתי זו דאגה ואכפתיות ומתי זה רעל?
מתי זה צורך בעזרה ומתי זה ניצול וזלזול?
איך נזהה אנשים רעילים? האם ואיך נצמצם אותם מחיינו? ומתי גם אנחנו היינו רעילות?
ליחצי פליי ובואי ננקה את הרעל.
שירלי לוי היא אחת מיוצרות התוכן הראשונות בישראל, ככל הנראה הראשונה שהלכה ודיברה לעצמה תוך כדי צילום סלפי כשאחרים חשבו שזה מוזר, אבל היא המשיכה.
למה? כי לה זה עשה טוב.
היא ידעה לנטרל רעשי רקע ולהקשיב חזק פנימה.
בתוך כל ההומור, הלייקים והעולם הכביכול חומרי ומזויף, כדי להצליח חייב להיות בסיס של אמת וחייבת להיות יציבות.
שירלי לוי משילה את הצחוק, נותנת לדמעות להגיע ומעניקה לכולנו צלילה אל תוך נבכי נפשה ברגע פרטי שהיא חושפת בפרק.
ליחצי פליי ובואו לרכוש כלים לצליחת משברים ולחיזוק האמונה בדרך שלכן.
לעמוד האינסטגרם של שירלי-
https://www.instagram.com/shirlilevi1234?igsh=MTUwN2dkbmk0Mm96cQ==
באופן מפתיע ועצוב מאוד, השבוע נפרדנו מהשחקן האגדי אלון אבוטבול. הפרידה שלו גרמה לי להיזכר בשני המפגשים שהיו לנו שאמנם היו רק שניים אבל הותירו חותם משמעותי ולימדו אותי את השיעור הכי חשוב לחיים.
לכבוד הפרק צללתי לעוד כמה רגעים שלימדו אותי על בשרי שיעורים לחיים.
איך אמיר פרישר גוטמן לימד אותי לבקש סליחה ולהניח לשיפוטיות
איך גל גדות לימדה אותי לראות את האחר
ואיך אלון אבוטבול לימד אותי צניעות, ענווה והקשבה ולמרות שהוא היה הכוכב הגדול הוא זה שגרם לי ולאחרים לזרוח.
תודה אלון אבוטבול על היותך, לך לחקור את הנשמה הגדולה שלך 🙏
רובנו מקיימות יחסי מין בלי לשאול את עצמנו אם נעים לנו.
למדנו לשתוק כשלא מתאים, לזייף כדי לא לאכזב, ולהרגיש אשמה כשכן רצינו.
התרגלנו לחשוב שסקס זה משהו שצריך לעשות, שאורגזמה היא הצלחה, ושעוד מספר ברשימה זה איום ונורא. סליחה? מה?!
החברה מדברת על סקס בזוגיות בריאה, אבל מתעלמת ממיניות ברווקות- כאילו עונג זה פריבילגיה של קשר.
אז מה עושות רווקות, למה צריך להוציא מילים כמו שרמוטה וwalk of shame מהלקסיקון, ואיך להתחיל להתחבר לעצמך וליהנות.
הזמנתי את לירי אוזן
מנחת הפודקאסט ״מין הראוי״ לשיחה פתוחה, כנה, נוקבת, על כל מה שלא מדברים עליו- עונג, גבולות, רצון, יזיזות, סטיגמות, ובחירה מחדש.
למה נשים לא גומרות. למה הן מרצות. ואיך יוצאים מזה.
לאינסטה של לירי:
https://www.instagram.com/lyri.uzan?igsh=MTd6b21jcGZlczlzaw==
לאינסטה של אפרת-
https://www.instagram.com/vachtelit?igsh=ZGNxYmV6ZmNmdmFs
לפני הכל בוא נתחיל מהבילבול הכי גדול בסביבה-
מהו דימוי גוף חיובי?
האם זה אומר שאני חושבת שהגוף שלי יפה? האם זה אומר שאני שלמה עם הגוף שלי למרות שהוא לא הכי יפה?
אלו חלק מזה, אבל דימוי גוף חיובי זה אומר שאת חושבת ומבינה שלגוף שלך מותר להנות, ולך מותר לשמוח בלי הגבלות.
זה לטפח חמלה ואהבה עצמית שלא קשורה בסביבה, בדעות החברה, לא במה יחשבו עליי ובלהחזיר את הכוח למחשבות שלך על עצמך. וכן, לשנות את החשיבה שלך אל עבר דימוי גוף חיובי זה בהחלט משהו שהוא אפשרי.
איך?
ליחצי פליי להאזנה, קבלי את כל הטיפים ואחרי זה תבטיחי לי שפשוט תשימי בגד ים ותלכי לים
קרה לך שקרה לך מקרה מבאס, עצוב וכואב, וחברה ניסתה לעזור והרגיעה במשפטים כמו ב״יהיה בסדר״, ״תסתכלי על חצי הכוס המלאה״ ולמרות שאת יודעת שיהיה בסדר ומוקירת תודה על מה שכן יש לך. הרגשת נורא בזמן העצה שלה? הרגשת פתאום לבד, מוצפת וחנוקה?
זה בגלל שזו היתה חיוביות רעילה.
כן, יש דבר כזה. הוא לא מגיע לרגע ממקום רעיל ומכוון, אבל עם המון כוונה טובה הוא עושה המון המון נזק.
ובפרק הזה נלמד למה להסתכל על חצי הכוס המלאה ולחשוב מחשבות טובות ולהבטיח שיהיה בסדר, זה לא הדבר הכי נכון לעשות.
בפרק הזה נבין:
* מהי חיוביות רעילה ואיך היא מתבטאת בחיי היומיום שלנו.
* למה היא בעצם מזיקה, ואיך היא פוגעת ביכולת שלנו להתמודד באמת עם כאב וקושי.
* איך להגיב נכון כשאנחנו ואחרים עוברים תקופה קשה, בגישה אמפתית ומכילה.
ולמה אנחנו נופלים למלכודת של חיוביות רעילה, ומהן ההשלכות האמיתיות.
מוכנה להפסיק לדכא רגשות ולתת מקום אמיתי לכל מה שהחיים מביאים איתם? אז יאללה ליחצי פליי ובואי להאזין לפרק הכי חיובי שיש ;)
האם זה הגיוני בכלל לצפות מעצמנו לעבור ממצב קיצון לחיים כרגיל?
אז לא, הגוף לא עובד עם כפתורי ON ו-OFF.
הוא זוכר. הוא מגיב. לפעמים הוא מחכה. ואז, כשהכול “נגמר”, זה פתאום מתפרץ.
המלחמה שמה לנו זרקור על המעבר החד הזה, אבל הוא קורה לנו גם בחיים בהרבה רגעים קטנים שאנחנו לא שמים לב ואנחנו מתעלמים ומפספסים.
אז איך יכול להיות שדווקא כשיש שקט- מגיעה העייפות, החרדה, הדיכאון?
למה דווקא אחרי שהצלחתי, כשהכול הסתדר, דווקא אז הלב נשבר והריקנות מגיעה?
בואי ליחצי פליי ונעבור את המעבר הזה ביחד.
כולנו מכירות את אריאל, בת הים הקטנה. זו שמכרה את קולה למכשפה, זו שלימדה אותנו כביכול שגברים שונאים אשה שמפטפטת. זו שהמרתה את פי אביה, ועברה מבית האב לבית הבעל, ושמה שעניין את העולם לגביה זה שהיא יפה.
אבל אני רואה באריאל מישהי אחרת.
איך דווקא היא שלקחו לה את הקול, מלמדת אותנו יותר מהכל להקשיב לקול שלנו. לדעת מה אנחנו רוצות, ולדבוק באמת שלנו, בלי רק מה נכון לסביבה, לחברה או לאבא שלנו.
זה לא פרק על נסיכות ולא על אגדות ילדים. זה פרק עלינו.
על כמה אומץ צריך כדי לבחור בעצמנו, גם אם זה אומר לאבד הכול רגע לפני שמוצאים אותנו באמת.
על להיות נאמנה למה שמבעבע מבפנים, גם אם זה לא נוח לאף אחד אחר.
והיא אפילו קשורה לחודש הגאווה ולשינוי הצורה שאריאל מובילה ובוחרת שלא להמשיך כפי שנולדה.
אז ליחצי פליי ותצללי ביחד איתי לתוך הים ונגלה עולם.
** עמוד חדש לפודקאסט- מוזמנות לעקוב ולהצטרף למסע
https://www.instagram.com/intome_by_vachtelit?igsh=MWNzdGNxMXhtZDNt
אז טסתי להודו לחודש לבד. בלי תכנון אפילו של באיזה מלון אישן. כולם שאלו אותי שאלה אחת שחזרה על עצמה- איך את לא מפחדת?
אז אני כן מפחדת וזהירה, אבל אני הרבה יותר מפחדת לא לחיות ולא לחוות את החיים שלי ואת הרגע הזה, לא להקשיב לקול שלי ולא לעשות ורק לרצות.
הדבר הכי חשוב שלמדתי ושנלמד מטיול לבד- זה לחדד את האינטואיציה, לסמוך על עצמנו ולהקשיב לקול הפנימי להבין מתי ומה אני רוצה ולא איך ואת מי אני מרצה.
מפגש עם תרבויות, אינספור סלפיז עם הודים נרגשים, טעמים, לכלוך, צבע, המון חיות ומרחבים פתוחים שהכל השתקף בלב ובחוויה הפנימית שרק חיזקה את האינטו-מי. למה? ליחצי פליי והקשיבו לפרק ותתחילו לחיות כבר עכשיו גם אתן את החיים מכל הלב