“נו, באמת חשבת שזה יצליח?”

“אני אומרת את זה לטובתך, אולי כדאי שתחשבי שוב.”

“וואי פעם היה כיף איתך, הפכת להיות כבדה״

מכירה את המשפטים האלה? את תחושת הכיווץ בבטן שהם עושים לך?

אלו משפטים של אנשים רעילים. לא רעים. רעילים.

יש את המקטינים, שתמיד מוצאים דרך להוריד אותך חצי מדרגה.

יש את המזלזלים, שגורמים לך להרגיש פחות טובה.

יש את אלה ששמים לך מקל בגלגלים, במסווה של דאגה.

ויש את אלו שהם כמו שואבי אבק- סוחטים לך את כל האנרגיה והזמן.

מכל מפגש עם אנשים רעילים, את חוזרת תשושה, חסרת בטחון וחסרת אנרגיה.

וכל זה בלי לשים לב.

למה?

כי הם לא תמיד רעילים ולא רעילים לכולם.

כי זה רעל שמטפטף לאט- מילה פה, עקיצה שם. עד שיום אחד את קולטת שאת פחות מאמינה בעצמך, פחות סומכת על ההחלטות שלך, פחות את.

מתי זו דאגה ואכפתיות ומתי זה רעל?

מתי זה צורך בעזרה ומתי זה ניצול וזלזול?

איך נזהה אנשים רעילים? האם ואיך נצמצם אותם מחיינו? ומתי גם אנחנו היינו רעילות?

ליחצי פליי ובואי ננקה את הרעל.