ובפרק של היום עברנו לדבר על השאלה ששאלנו בסוף הפרק הקודם, אם לאדם יש בחירה חופשית מוחלטת, אם אף אחד לא מתערב בבחירה הזאת, איפה נכנסת ההשגחה האלוקית?
________________________
הקדשנו את מחצית השיעור לקרוא פשוט מתוך הפרק, קראנו את הרמב״ם ברצף, ראינו אותו מתייחס לכך שהרצון האלוקי נקבע כבר בששת ימי בראשית, ומאז העולם מתנהל כולו לפי חוקי הטבע.
ראינו אותו נלחם להסביר שגם חז״ל חשבו כך, וקראנו את הראיות שהביא לשיטתו.
________________________
ניסינו להכיר שיטות נוספות, כמו הגישה הרווחת בחז״ל, וגישת ריה״ל בכוזרי.
אצל ריה״ל יש ארבע כוחות בבריאה, הטבע, המקרה, הגזירה והבחירה.
קראנו קצת מתוך ״כוזרי לכל״ של הרב בוצ׳קו כדי להבין את ההבדלים ביניהם.
_________________________
ואז התחלנו ללמוד מתוך המורה כדי להכיר את ההשגחה בגישת הרמב״ם.
ראינו איך אצל הרמב״ם יש רק חוקי טבע או בחירה, והרצון האלוקי מתבטא דרך שני הדברים האלו.
הקב״ה לא מכוון את ההיסטוריה בכל רגע ורגע, אלא חוקי הטבע והאדם. אדם שעושה את רצון השם מקדם את עצמו ואת העולם למקום חיובי, אבל אדם שאינו עושה את רצון השם עושה את ההיפך.
________________________
ראינו שאצל הרמב״ם ההשגחה מתבטאת בשכל, ככל שהאדם מתקדם בהבנתו את האל ואת הבריאה כך הוא ״מושגח״ יותר, כלומר הוא מקבל החלטות נכונות יותר, הוא פועל בהתאם לרצון האלוקי, והוא מבין למה להיכנס ולמה לא.
________________________
זו גישה בהחלט לא מסורתית וזה יהיה לא קל למי שרגיל בגישה המסורתית לקבל אותה.
זו אולי לא גישה נעימה כל כך, אין בה ״הכל לטובה״ ואין בה ״הכל יהיה בסדר״, כן יש בה הרבה אחריות, וגם תקווה, כי כמו שאמר רבי נחמן - אם אתה מאמין שיכולים לקלקל - כלומר שזה תלוי בך - אז תאמין שיכולים גם לתקן - וגם זה תלוי בך.
חזרנו! והשבוע התחלנו את הפרק השמיני והאחרון, ההתרגשות בשיאה.
בפרק הזה הרמב״ם מעלה את אחד הנושאים החשובים ביותר בתורת הנפש, חשובים עד כדי שהרב זקס טען שזה העיקר ה14 של עיקרי האמונה.
הנושא הוא כמובן, הבחירה החופשית.
_____________________
טענתו של הרמב״ם היא שהבחירה החופשית של האדם לא מוגבלת בכלל, היא חופשית לחלוטין, היא לא מוגבלת על ידי טבעו מלידה של האדם, כיון שהאדם נולד לוח חלק, היא לא מוגבלת על ידי ההרגלים שלו, כי האדם יכול לשנות אותם.
אבל בעיקר, היא לא נקבעת לפי המיקום של הכוכבים בשמים בזמן שהוא נולד, מה שגם ידוע בשם אסטרולוגיה.
______________________
לקראת הסוף, פתחנו את הנושא שאיתו נמשיך בשבוע הבא, הבחירה החופשית של האדם גם לא מוגבלת על ידי אלוקים!
תנו לזה רגע לשקוע.
הקב״ה ברא את האדם חופשי, והוא לעולם לא מגביל את הבחירה של האדם.
______________________
איך זה עובד? אם האדם חופשי לגמרי בפעולותיו מה המקום של ההשגחה בעולם?
על זה נדבר בעז״ה בפעם הבאה.
המשכנו את הפרק השביעי שמדבר על הנבואה, ואחרי שבפעם הקודמת עשינו היכרות כללית עם שיטת הרמב״ם בנבואה, ועל כך שזו בעצם תכונה טבעית שעל האדם לעמול ולפתח אותה.
______________________
ובפרק שלנו היום העמקנו בזה, וראינו איך הרמב״ם מתאר נביאים שונים וחסרונות שלהם, מידות שלא היו מתוקנות, גם כראיה לכך שזה אפשרי, שאפשר להיות נביא גם עם מידות לא מתוקנות, אבל גם, וזה המשך דבריו שם, כראיה לכך שהוא צודק והנבואה היא אכן ענין טבעי.
______________________
ראינו למשל את יעקב שעצוב על היעדרותו של יוסף - ועל כל שניטלה ממנו הנבואה באותו זמן, אם הנבואה היא ענין מיסטי - מה אשם יעקב? וכי יש לו ברירה? הוא יכול לא להיות אבל על בנו?
אבל אם הנבואה היא ענין טבעי, אז זה מובן מאוד, זה לא עונש, אלא פשוט כשיעקב עצוב הוא לא באמת יכול להתרכז בנבואה, הנבואה דורשת שימוש מוגבר בכח המדמה והשכלי, וזה פשוט לא משהו שאפשר לעשות כשאתה בדיכאון.
______________________
המשכנו שם לדבר על נבואת ארץ ישראל ואם הנבואה היא טבעית, אז למה לא מתנבאים בחוץ לארץ.
ראינו את דברי הרב קוק על כח הדמיון שהוא נקי בארץ ועכור בחו״ל, והסברנו שזה משתי סיבות.
האחת, כי בארץ ישראל גם העיסוק בחומר מכוון על המטרה העליונה, כי כולו כלי בשביל עם ישראל.
והשניה, כי כאשר אדם לא עסוק בהישרדות אישית הראש שלו פנוי יותר לעסוק במושכלות.
______________________
דיברנו גם על נבואת הגויים, שלפי הרמב״ם באמת אין כל מניעה שגוי יתנבא, כפי שהוא כותב מפורש באגרת תימן.
והבאנו גם את דברי התנא דבי אליהו בנושא.
______________________
קינחנו בשאלה למה אריסטו לא היה נביא, אבל בשביל זה כבר תצטרכו לשמוע את הפרק :)
כתמיד נשמח לתגובות
התחלנו את הפרק השביעי בשמונה פרקים, מריחים כבר את הסוף. הפרק הזה כמו הפרק שלפניו וזה שיבוא אחריו, הם פרקים שכבר לא עוסקים באופן ישיר בתיקון המידות, אלא בנושאים משלימים.
הפרק הקודם עסק בשאלת מי עדיף המתגבר על יצרו או המעולה, הפרק הבא יעסוק בנושא הבחירה החופשית, והפרק שלנו עוסק בנושא הנבואה.
למען האמת, הפרק הזה עוסק יותר בהקשר שבין הנבואה לתיקון המידות, ופחות בנבואה עצמה.
____________________________
אז כדרכנו בקודש פתחנו בהקדמה, הבאנו מדברי הרמב״ם בהלכות ובמורה, כדי להכיר טוב יותר את תורת הנבואה של הרמב״ם.
זה אמנם על רגל אחת, ויש הרבה מה להרחיב, אבל בכל זאת הבאנו תמצית שתסייע להבנת הפרק שלנו.
____________________________
דיברנו על כך שאצל הרמב״ם הנבואה היא תפיסה שכלית, הבנה גבוהה יותר במושכלות.
הסברנו קצת על השכלים הנבדלים, ועל כך שאנחנו משכילים את התובנות שיש ב״שכל הפועל״ שבהלכות הרמב״ם מכנה אותו ״אישים״.
_____________________________
דיברנו גם על הנביא עצמו, הבאנו את דבריו של פרופסור משה הלברטל, שמסביר שאצל הרמב״ם הנביא הוא שילוב של החכם והמנהיג, משהו כמו המלך הפילוסוף של אפלטון.
האדם שיודע גם להבין וגם להסביר. גם לצפות למרחוק ולהבין מה צריך לעשות, וגם לדמות את זה בצורה בהירה לעם - כדי שאכן יקשיבו לו.
___________________________
התחלנו את הפרק בהבהרת ענין המחיצות, שאלו בעצם המונעים הטבעיים - כמו מידות שכליות לא מספיק טובות, או מידות נפשיות לא מתוקנות - שמונעים את ההבנה הבהירה מן האדם.
והסברנו גם את ההבדל שבין המחיצות - אצל הפילוסופים - והקליפות אצל המקובלים.
___________________________
שאצל המקובלים אלוקים נמצא בפנימיות של כל דבר בעולם, ולכן אנחנו צריכים לקלף את הקליפות של דבר, כדי לחשוף את התוכן הפנימי האלוקי שלו.
לעומת זאת אצל הפילוסופים (לא רק רמב״ם), אלוקים הוא חיצוני לעולם, ואנחנו צריכים לטפס כדי להגיע אליו, והסרת המחיצות זה הסרת המונעים החומריים שמונעים מאיתנו לראות את השם בבירור.
_________________________
כתמיד נשמח לתגובות ולשיתופים
הפעם למדנו את הפרק השישי בטייק אחד :)
בפרק הזה הרמב״ם מדבר על ההבדל בין ״המעולה״ ל״מושל ביצרו״, כלומר זו לפחות הכותרת, אבל למעשה הרמב״ם לא מדבר על שני אנשים שונים, אלא על התנהגות שונה שצריכה להיות לכל אדם, ביחס למצוות שונות.
_______________________
הפרק נפתח בשאלה מי עדיף? אדם שיש לו תאוות אבל הוא מתגבר עליהן? או שאולי אדם שאין לו בכלל תאוות והוא נמשך רק אל הטוב?
_______________________
הרמב״ם מביא שנראה לכאורה שיש מחלוקת בענין הזה בין הפילוסופים שמעדיפים את ״המעולה״, כלומר מי שכבר תיקן את כל כוחות נפשו וכבר אין לו תאוות בכלל.
לבין חז״ל שנראה שהעריכו דווקא את מי שמתגבר על יצרו, ויותר מזה גם אמרו שאדם לא צריך לבטל את התאווה לעבירות, ועוד יותר מזה שהם אמרו שמי שגדול מחברו - יצרו גדול ממנו.
________________________
כדי להבין את תשובת הרמב״ם הבאנו שתי הקדמות, האחת בהבדל שיצר רס״ג בין המצוות השכליות - כלומר שההיגיון מחייב אותן, לבין המצוות השמעיות - כלומר שההיגיון לא מחייב אותן ונועדו להשליט משמעת.
בנוסף דיברנו גם על יצר הרע במשנת חז״ל והראנו שכשחז״ל אומרים יצר הרע, הם מתכוונים ליצר החיים.
________________________
על בסיס זה למדנו את תשובת הרמב״ם שבעצם אין בכלל סתירה בין חז״ל לפילוסופים.
את המצוות השכליות צריכים לקיים מתוך תיקון הנפש, מתוך שליטה של החלק השכלי על הנפש, ולכן כל עוד יש לי תאווה לכעס, גם אם אני לא כועס הנפש שלי עדיין לא מתוקנת - וזה רע.
אבל את המצוות השמעיות, אין להן ענין לתיקון הנפש, וכי הנפש חברה אם אדם רוצה צ׳יזבורגר? לא.
ואדרבה, יש ענין להמשיך להימשך, כדי לתרגל את שריר הציות.
____________________
נשמח כרגיל לתגובות ושיתופים, ומה אתם אומרים? גם לכם בא צ׳יזבורגר?
אז השבוע המשכנו וסיימנו את הפרק החמישי מהשמונה פרקים, הפרק שעניינו הכוונה והתכלית במעשי האדם.
_________________
בתחילת השיעור עסקנו בנושא המותרות והמותגים, וראינו שהרמב״ם אומר שאדם שמכוון את כל פעולותיו רק לפי השאלה אם זה אכן תורם למטרה או לא, יוריד מעליו הרבה מהחשבונות שבני אדם רגילים אליהם, כמו ללבוש בגדי זהב או לעשות שיפוץ בחצי מיליון שקל.
_________________
אבל גם ראינו שזה לא אומר שזה בהכרח דבר רע, הכל תלוי בהקשר ובכוונה. כי אם האדם עושה את זה כדי לרענן את עצמו, כדי שהוא יוכל לרפא את הנפש, כי אי אפשר תמיד לעסוק רק במושכלות, זה בלתי אפשרי, הנפש חייבת לנוח.
ולכן אם זו המטרה, אז לא רק שזו לא פעולה סתמית, אלא היא פעולה טובה - כי היא מכוונת אותנו אל המטרה.
___________________
בחלק האחרון של השיעור צללנו לנושא המרתק של עבירה לשמה.
מה זה בעצם אומר?
האם המוסר וההלכה יכולים לסתור זה את זה? ומה עושים במקרה שכן?
הבאנו את דברי פרופסור לייבוביץ׳ שהניח כדבר פשוט שאי אפשר לחרוג מההלכה, במיוחד לא בשל ענייני מוסר, המוסר הוא לא ענין לאדם דתי, לאדם דתי חשוב רק הציות לאל.
חלקנו על דבריו והבאנו ראיות מכמה מקורות שונים.
והסברנו את דברי הרמב״ם כך שגם המוסר הטבעי, גם הוא חלק מהבריאה, וכמו שיש עלינו חובה ללמוד פיזיקה ואסטרונומיה, כחלק מהלימוד של האל - כך עלינו להעמיק לראות את כוונת השם גם במוסר האנושי - הטבעי.
________________
נשמח לשמוע מה אתם חושבים?
לינק לאתר להורדת הPDF
https://ko-fi.com/orelzion
_________________________
אז המשכנו את הפרק החמישי של “שמונה פרקים”, ובו הרמב”ם מתחיל לגעת בנושא המרתק של החכמות השונות ותפקידן בדרך של האדם אל התכלית.
_________________________
בשיעור הקודם דיברנו על כך שהאדם צריך לכוון את כל מעשיו לתכלית העליונה, ועכשיו הרמב”ם מסביר איך זה עובד גם בלימוד החכמה.
אז קודם כל – לא כל חכמה שווה.
הרמב”ם מחלק בין חכמות שמובילות את האדם אל התכלית לבין כאלה שאין להן קשר ישיר לכך. יש חכמות שהן הדרך הישירה לידיעת האמת, כמו הפיזיקה (מעשה בראשית) והמטאפיזיקה (מעשה מרכבה), ואותן צריך ללמוד כדי להגיע לתכלית.
_________________________
ויש חכמות שהן רק כלי עזר – כמו מתמטיקה ולוגיקה – הן אולי לא מובילות ישירות אל התכלית, אבל הן הכרחיות כדי להכשיר את האדם להבין מה נכון ומה שגוי, להבחין בין טענות מבוססות לבין דמיונות חסרי יסוד.
_________________________
אז מה הדרך הנכונה?
האדם צריך לבנות את עצמו נכון. למשל בלימוד התורה – קודם כל צריך למלא את הראש ב”לחם ובשר”, כלומר לדעת את האיסורים והמצוות, ואז אפשר להתקדם הלאה ללימוד מעמיק יותר כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה. הסיבה שכל כך חשוב לא לוותר על לימוד ההלכה, היא כדי שאדם לא ״יאבד את הצפון״, אתה חייב להישאר מחובר לקרקע.
כי התכלית היא לא עצם הלימוד אלא החכמה שמובילה לדעת האלוקים – ולכן גם מי שלומד המון, אבל לא שם את זה בתור המטרה שלו, יכול להישאר תקוע בלי להתקדם באמת.
_________________________
ולמה זה חשוב?
כי כמו שראינו בפרקים הקודמים, האדם הוא יצור עם שכל – ואם הוא לא משתמש בו כדי לדעת את האמת אלא רק למטרות אמצעיות (כמו פרנסה או אפילו שמירה על הבריאות), אז הוא מפספס את העניין המרכזי של החיים.
_________________________
כרגיל, נשמח לשמוע תגובות והארות, שיתופים ולייקים יתקבלו בברכה! :)
לינק לאתר ולהורדת הPDF
https://ko-fi.com/androidoss
______________________
סיימנו בעז״ה את הפרק הרביעי והתחלנו את החמישי.
קצת קשה לי לכתוב על הפרק היום ככה ברגיל, בהיוודע הבשורות הקשות והנוראיות על משפחת ביבס, על אריאל וכפיר הי״ד, ועל המשחק האכזרי של חמאס עם גופתה של שירי.
שיהיו הדברים לעילוי נשמתם ולהצלחתם.
______________________
בפרק הזה דיברנו על מטרות על, כאשר הרמב״ם קובע שמטרת העל של האדם היא ידיעת השם.
ראינו כמה מטרות על שנוסחו על ידי פילוסופים שונים, מההנאה המתונה של אפיקורוס, לקבלה וההסתפקות של הסטואיקנים, ואת דרך האמצע של אריסטו.
ראינו למה הרמב״ם סבור שזו מטרת העל, וגם דיברנו על החשיבות של מטרות על כדי לנווט את ההחלטות בחיים.
_______________________
דיברנו כאן על איך מגיעים לידיעת האל, ומה זה בכלל אומר.
כדרכנו למדנו מתוך הרמב״ם במשנה תורה ומתוך מורה הנבוכים, כדי לעשות סדר במונחים כמו ידיעת האל, תורת התארים השליליים ועוד.
_______________________
את הפרק חתמנו באופן בו הרמב״ם ממליץ לכוון את מעשינו בעקבות מטרת העל, ולמה זה חשוב והבאנו דוגמאות.
_______________________
נשמח כתמיד לתגובות ושיתופים ושהשם יאמר לצרותינו די!
לינק לאתר ולהורדת השיעור בpdf
https://ko-fi.com/orelzion
____________________
אז השבוע סוף סוף סיימנו בעז״ה את הפרק הרביעי מהשמונה פרקים, ואנחנו מגיעים את נושא ההחרמה במצוות.
בשיעור הקודם שאלנו אם הנטייה אל דרך האמצע צריכה להיות רק במידות או גם במצוות.
וראינו שהרמב״ם מתייחס לשאלה הזו, ואומר שלמעשה התורה כבר מכוונת אותנו למיקום האופטימלי.
____________________
הרי ראינו בפעם הקודמת שמטרת המצוות היא לכוון את האדם ללכת בדרך האמצע, למעשה, אומר הרמב״ם התורה עושה קצת יותר מזה, היא לוקחת אותנו קצת קצת לקצה, כדי שנישאר באמת תמיד באמצע.
ואם כך, יוצר שמי שמחמיר (או מקל) לא רק שהוא לא עושה טוב, הוא למעשה מקלקל יותר, כי הוא ירגיל את נפשו אל הקיצוניות, הפך דעת התורה שרצתה שהאדם יתרגל לנטייה קלה מהאמצע ולא יותר.
_____________________
המשכנו עם דוגמאות שמביא הרמב״ם למצוות שונות ואיך הן משמשות כדי להרגיל את האדם לדרך האמצע במידות.
_____________________
לאחר מכן דיבר הרמב״ם על החשיבות של חשבון נפש יומי, כדי שהאדם יראה תמיד שהוא אכן נשאר בדרך האמצע וגם כדי לשים לב לתכונות שעוד לא תוקנו אצלו ולתקן אותם.
שהרי אחרי הכל אף אחד לא מושלם, ובוודאי שאף אחד לא נולד מושלם. נולדנו פגומים כדי להשתלם, כל חיינו הם מסע של תיקון.
הוכחנו זאת גם מהפסוקים שהביא הרמב״ם.
______________________
ואז עבר הרמב״ם להסביר שאפילו משה רבנו עליו השלום חטא בחטא של מידת הסבלנות כשאמר לבני ישראל שמעו נא המורים. הרחבנו מעט בפרשנות של הרמב״ם לפרשה הזאת.
_______________________
כרגיל נשמח לשמוע תגובות והארות, שיתופים ולייקים יתקבלו בברכה :)
_________________
המשכנו בפרק רביעי, ואחרי שהרמב״ם פרש את משנתו לגבי איך מגיעים לדרך האמצע, הוא עובר לעסוק בחסידות.
אם באמת צריכים ללכת תמיד בדרך האמצע, איזה מקום יש לחסידות? ללכת לפנים משורת הדין?
הוא מסביר, שהחסידים לא היו הולכים לקיצוניות, אלא נוטים קצת מהאמצע. ראינו קודם שיש משיכה לאחת המידות, למשל יתכן שיותר קל ליפול לקמצנות מאשר לפזרנות. אז החסידים לא היו בול באמצע על הנדיבות, אלא קצת לכיוון הפזרנות, כדי שאם יפלו, יפלו לנדיבות.
__________________
אבל זה לא מסביר את כל המקרים, כי גם בתנ״ך וגם בחז״ל ראינו מקרים שצדיקים גדולים הלכו ממש אל הקיצון, כמו למשל משה רבנו שפרש מאשתו.
איך מפרשים את זה?
הרמב״ם עונה שתי תשובות:
1. זה היה על דרך הרפואה, כמו שראינו קודם כדי לתקן למשל קמצנות צריכים ללכת לקיצון של הפשרנות ורק אחר כך לחזור לאמצע.
2. זה התאים לאותו זמן ספציפי.
למשל אצל משה רבנו, דווקא כדי להרים את העם למעלה, הוא היה צריך לפרוש מהם, כדי להיות מחובר באמת אל הקב״ה ולהביא אל העם חוקים ומשפטים צדיקים.
___________________
ואז עברנו לדבר על כך שלדעת הרמב״ם דרך האמצע היא בדיוק כוונת התורה, ראינו את זה קצת בשמונה פרקים, אבל הרחבנו והבאנו פרק שלם מהמורה נבוכים, שם ראינו שהרמב״ם מסביר שיש לתורה שתי מטרות, המטרה העליונה היא להקנות לאדם דעות נכונות כדי לתקן את הנפש הנצחית.
והמטרה השניה, שהיא אמצעית מבחינת החשיבות, אבל ראשונה מבחינת הזמן, היא לתקן את החברה.
אם תהיה חברה מתוקנת, בני אדם יוכלו להתעלות למדרגות גבוהות בתיקון הנפש הנצחית.
וזו מטרת רוב המצוות, להביא אל תיקון החברה.
תיקון החברה מתאפשר כמובן על ידי כך שבני אדם ילכו בדרך האמצע, להיות יהודי נורמלי, שקם בבוקר והולך לעבודה, מתפלל שחרית, אוכל אוכל כשר וכו׳.
כל הדברים האלה, מובילים את האדם להיות נורמלי ומאוזן - וזה מה שהתורה רוצה.
_____________________
מקווה שהיה מעניין, נשמח לשמוע תגובות
לינק לאתר (היכן שאפשר למצוא גם את ה pdf לשיעורים)
https://ko-fi.com/orelzion
________________________
המשכנו השבוע בפרק רביעי משמונה פרקים של הרמב״ם, בפעם הקודמת דיברנו על הקריטריון של הרמב״ם לנפש בריאה - היא הנפש המאוזנת.
הזכרנו גם שהמידות הן המשפיעות על המעשים, כלומר אדם שיש לו מידת קמצנות בנפש יהיה קמצן במעשיו, אדם שיש לו תכונה של נדיבות יהיה נדיב גם במעשה, ולכן אמר הרמב״ם עלינו לתקן את המידות שלנו, כדי שהמעשים שלנו יותקנו.
_____________________________
ועכשיו הרמב״ם מדבר על איך בעצם עושים את זה, איך אפשר לתקן את המידות.
ופה טוען הרמב״ם שהדרך היחידה לשנות את המידות היא על ידי המעשים :)
כלומר הנפש היא ההרגלים שלנו, אם אנחנו מתרגלים למעשים טובים, בריאים ומאוזנים, אז זו תהיה הנטייה הדיפולטיבית שלנו.
______________________________
דיברנו על חולשת כח הרצון, על כך שהרצון הוא כמו שריר, ככל שמשתמשים בו יותר או מתעייף.
לא כדאי שנקבל הרבה החלטות בחיים, עדיף לנו לנסות ולקנות הרגלים טובים.
ואיך קונים הרגלים טובים? אז דיברנו על הספר הרגליים אטומיים של ג׳יימס קליר, והזכרנו את ארבעת העקרונות שלו.
- הפוך את זה לברור
- הפוך את זה למושך
- הפוך את זה לקל
- הפוך את זה מספק
הרחבנו על העקרונות האלו והראינו איך על ידי סיגול הרגלים בריאים אפשר לשפר משמעותית את סדר היום שלנו ואת מידות הנפש.
_______________________
ואז ראינו את השיטה של הרמב״ם (ואריסטו ואל פאראבי) לתיקון מידות הנפש, שבקצרה אפשר לקרוא לה shock therapy, כפי המקובל ברפואה של אז, כשיש לאדם חום גבוה אז שמים אותו באמבטיית קרח, כדי להחזיר אותו לאיזון.
באותו אופן אם אדם הוא קמצן כרוני, אז כדי להפוך אותו לנדיב, גורמים לו לחזור על פעולות של בזבוז פעם אחר פעם, עד שהוא הופך להיות כמעט בזבזן, ואז מרגילים אותו חזרה אל הנדיבות שהיא המידה האמצעית.
אבל אומר הרמב״ם, אם זה הפוך, כלומר אם יש לנו אדם בזבזן, אז מרגילים אותו להתקמצן. אבל לא צריכים לעשות את זה כל כך הרבה פעמים כמו במקרה ההפוך, כי הנדיבות היא קרובה יותר את הבזבזנות מאשר אל הקמצנות.
_____________________
אחד הדברים החשובים שאנחנו לומדים מהשיטה הזו, היא שהמידה הממוצעת היא לא בהכרח האמצעית.
אם למשל קמצנות היא נקודת האפס ובזבזנות היא נקודת המאה, המידה הממוצעת הלא היא הנדיבות, לא נמצאת ב50, אלא יותר ב80 נניח.
וזו נקודה מאוד חשובה שהרמב״ם מכנה אותה ״סוד הרפואה״, להבין איך לקבוע איפה נמצאת המידה האמצעית - זו עבודה גדולה בפני עצמה.
_____________________
כמו תמיד נשמח לתגובות ושיתופים, תודה רבה.
לינק לאתר
https://ko-fi.com/orelzion
_____________________________
אז השבוע פרק מאוד קצר, מהדורת חנוכה :)
אפילו דיברנו על החשמונאים בסוף, אז בכלל.
_____________________________
אחרי שבפרק הקודם הרמב״ם דיבר על חולי הנפש, שזו נפש ששואפת אל הדברים הרעים, בפרק הזה הרמב״ם יסביר איך נראית בעצם נפש מתוקנת.
ובשביל זה צריכים להבין מה הם מעשים טובים, ומאילו תכונות נפש הם נובעים.
_____________________________
לדעתו, המעשים הטובים הם המעשים הממוצעים, שהם לא מוגזמים לאף צד.
המעשים האלה נובעים ממידות נפש מתוקנות, ממוצעות, בדיוק במידה.
_____________________________
הרמב״ם מנה כמה דוגמאות כאלה, והשתדלנו גם להסביר אותן בקצרה.
_____________________________
בחלק האחרון של השיעור דיברנו על ההבדל בין דרך האמצע לבינוניות.
הסברנו שדרך האמצע לא אומרת להיות ״מרכז קיצוני״, אלא להתאים את המידות בדיוק למה שצריך להיות באותו זמן. תגובה פרופורציונאלית לאירוע.
תגובה פרופורציונאלית נובעת ממבנה נפש מאוזן.
_____________________________
זהו להיום, כרגיל נשמח לשמוע מכם :)
לינק לאתר
https://ko-fi.com/orelzion
_____________________
אז אחרי שדיברנו על כוחות הנפש ועל כך שהיא אחת, ושהכל מחובר להכל בעצם, ואחרי שראינו באיזה חלק מחלקי הנפש יש לאדם שליטה, עכשיו עובר הרמב״ם לדבר על ״חולי הנפש״.
ולא, הוא לא מתכוון לביטוי ששגור בפה שלנו היום, הוא מתכוון למי שהנפש שלו בוחרת באופן הדיפולטי והאוטומטי בפעולות הרעות.
______________________
דיברנו על המשמעות של בחירה אוטומטית - בלתי מודעת - ברע, הבאנו את התיעוד של חנה ארנדט הפילוסופית היהודיה-אמריקאית שסיקרה את משפט אייכמן.
טיעון ההגנה העיקרי של אייכמן היה שהוא רק מילא פקודות. ארנדט נבהלה מהרוע שבציות לפקודות, הרוע של פשוט לעשות מה שכולם עושים, מה שהתבקשת לעשות בלי לעצור לחשוב מה המשמעות של כל זה.
רוע כל כך בנאלי, כי כל סתמי, שמסוגל לרצוח 6 מיליון חפים מפשע.
_____________________
ודיברנו גם על הדרך להיחלץ מהרוע הזה, הדרך שמביא הרמח״ל במשל ״גן המבוכה״.
זהו מבוך עגול שבמרכזו מגדל. מי שהולך בתוך המבוך לא יכול לדעת אם הוא הולך בדרך הנכונה או שלא.
אבל מי שכבר הגיע למגדל ורואה את כל השבילים פרושים לפניו, יכול להנחות את הנבוך בדרך. ולנבוך יש בחירה אם להקשיב לו ולהצליח, או להתעלם ולהיכשל.
______________________
עצת החכמים שעברו כבר את המבוך, הייתה לנהל חשבון נפש.
אז הזכרנו את הדרך של habit tracker, דרך שניסח בנג׳מין פרנקלין במחברת שלו, והיום מקדמים אותה המון אינפואלנסרים באינסטה וביוטיוב.
_______________________
דיברנו גם על מי שלא מוכן לטפל בעצמו, או גרוע מזה, לא מבין שיש בכלל בעיה.
_______________________
כתמיד, נשמח לתגובות, הערות, הארות ודירוגים :) תבורכו
__________________________
אחרי שבפרק הקודם עסקנו בחלקי הנפש והבנו את תכונותיה השונות, בפרק הזה הרמב״ם עובר לעסוק בשאלה על אילו מחלקי הנפש יש לנו שליטה.הדבר נעשה כדי שנדע באילו מחלקי הנפש יש מצוות ועבירות.
__________________________
אבל רגע לפני שהתחלנו את הפרק, עסקנו בנושא הרצון, בכל חלקי הנפש לא ברור איפה הרמב״ם ממקם את הרצון, האם הרצון הוא סך הכל של הנפש?או שאולי יש חלק נוסף עליון יותר, רוחני לגמרי - צורת הנפש - שבו נמצא הרצון?
_________________________
ראינו את דברי אריסטו בנושא, השתדלנו להבין את דברי הרמב״ם בנושא, והבאנו גם את דבריו של שון קרול, פיזיקאי ניסויי וסופר של ספרי מדע פופולרי, שהוא בוחן את הנושא דרך הפריזמה של מה שהוא מכנה ״נטורליזם פואטי״.ניסינו להבין איך לדבריו יש בחירה חופשית למרות שתפיסת העולם שלו היא נטורליסטית, ניסינו גם להבין את ההבדלים בין תפיסת העולם שלו לשל הרמב״ם.
________________________
אז עסקנו בפרק עצמו בענייני הבחירה בחלקי הנפש השונים, ובשאלה האם שייך לצוות על דעות.ספויילר, לדעת הרמב״ם התשובה היא כן.
___________________________
האזנה נעימה!כמו תמיד נשמח מאוד לתגובות והערות, וגם לשיתופים ודירוג :)
לינק לאתר (יש שם את הקובץ כpdf)
https://ko-fi.com/orelzion
__________________________
אז היום המשכנו את פרק א׳ ואפילו זכינו ב״ה לסיים.
החלק הזה פרש הרמב״ם את חמשת חלקי הנפש לפי הסידור שלו, שהם הזן, המרגיש (החש), המתעורר, המדמה והשכלי.
__________________________
הסברנו כל אחד מהחלקים ועמדנו על הקשר האפשרי שלו לתורת המידות.
הארכנו גם בביאור הקשר המדהים שמצאו החוקרים בימינו בין הגוף והנפש, האם ידעתם שיש חוקרים שמכנים את המעי ״מח שני״?
עד כדי כך.
כן, פרפרים בבטן זו תופעה אמיתית, ויש לה קשר גם לחיידקים וגם למוליכים עצביים כמו סרטונין שמיוצר בעיקר במעי!
__________________________
הבאנו גם את המחקרים פורצי הדרך של פרופסור עמדי, שגילה דרך לגרום לעיוורים לראות ולחרשים לשמוע.
כך שחמשת החושים הם באמת בנפש, הגוף באמת משמש להם ככלי, אז אם זה לא עובד דרך האוזן, פרופ׳ עמדי מצא דרך לגרום לזה לעבוד דרך הרטט.
___________________________
דיברנו הרבה על הקשר בין זיכרון לדמיון ועל ההבחנה שהרמב״ם עושה (בניגוד לאריסטו) בין השכל והדמיון.
למעשה, הדמיון הוא כח אחד עם הזיכרון, הנפש זוכרת רישומים שבאו לה מהחושים, ויודעת גם להרכיב אותם אחד לשני, כך למשל אנחנו יכולים לדמיין פיל כחול, אף על פי שלא ראינו מעולם פיל שכזה, מכיון שראינו פיל וראינו צבע כחול.
___________________________
את הפרק סיימנו בהבנת הנפש לפי הרמב״ם, מה היא בעצם הנפש, מהי הישארות הנפש, מה בדיוק ״נשאר״ שם ומה לא.
___________________________
האזנה נעימה!
כמו תמיד נשמח מאוד לתגובות והערות, וגם לשיתופים ודירוג :)
לינק לאתר (שם אפשר גם להוריד את השיעור כpdf
https://ko-fi.com/orelzion
_______________________
אז היום התחלנו סוף סוף את פרק א׳ בשמונה פרקים.
הפרק נקרא ״בנפש האדם וכוחותיה״, ובו הרמב״ם משרטט בעצם אנטומיה של הנפש.
_______________________
הרמב״ם פותח בקביעה ש״נפש האדם היא אחת״, והתעכבנו על הקביעה הזאת, רצינו להבין מה היא באה לשלול, ומה המטרה של הרמב״ם כשהוא קובע את הקביעה הזאת.
מתוך כך השווינו לדעות השונות, למשל ״דעת הרופאים״ שמביא הרמב״ם על הנפשות ההיררכיות, הנפש הצמחית, החייתית והאנושית.
דיברנו גם על ההתפחות האבולוציונית של הנפש.
________________________
אמרנו שהרמב״ם מתנגד לקביעה שנפש האדם מורכבת בעצם מחלקים נפרדים לחלוטין, כי אז האדם היה מתרץ לעצמו ואומר ״מה לעשות, הרגשתי שאני חייב״, אולי אני מבין שלא כדאי אבל זה מה שהגוף שלי דרש.
בתפיסה של הרמב״ם אין למשפט כזה כל פשר, כי אם נפש האדם היא אחת, אז זה מה שאתה רצית!
ואתה אחראי לכל מה שאתה עושה.
________________________
בנוסף לרמב״ם גם מאוד חשוב להגיד שנפש האדם היא לא נפש צמחית או בהמית, אמנם גם נפש האדם גם נפש הבבון שומעות מוזיקה ואוכלות אוכל, אבל המשמעות היא שונה.
הפרשנות של הבבון ושל האדם לאוכל - היא שונה.
והסיבה לכך היא שהאדם זן בחלק הזן של הנפש האנושית, ואילו הבבון זן בחלק הזן של הנפש הקופית.
ולכן למרות שהם עושים את אותו דבר, הם למעשה עושים שני דברים מאוד שונים.
________________________
נשמח לשמוע את דעתכם בענין, ושבוע הבא בעז״ה נמשיך ללמוד על חלקי הנפש השונים כפי שהרמב״ם מחלק אותם.
בפרק הזה המשכנו וסיימנו בעז״ה את ההקדמה של הרמב״ם לשמונה פרקים.
___________________
ראינו איך הרמב״ם מתנצל שהוא לא חידש כלום בספר, ושיש בספר הרבה ציטוטים של קודמיו, מחז״ל מהפילוסופים ואפילו מחיבורי ״הרבה בני אדם״.
נזכרנו שגם הרמח״ל מביא התנצלות די דומה בפתיחה למסילת ישרים, שם הוא כותב שהחיבור הזה לא נועד ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא דווקא דברים שהם כבר יודעים.
חשבנו שאולי בלימוד המוסר אין חשיבות גדולה לחידוש, מטרת הספר היא לא לחדש משהו שאנחנו לא יודעים, כולנו יודעים פחות או יותר איך להיות אנשים מוסריים.
החידוש הגדול הוא איך עושים את זה בפועל!
____________________
ושם החידוש של הרמב״ם, הוא רוצה ללמד אותנו איך להשתמש בתורת המידות של אריסטו כדי להבין את מסכת אבות בצורה נכונה יותר, כדי שנוכל ליישם את העצות שלה באמת באופן פרקטי בחיים שלנו.
____________________
משם הרמב״ם המשיך להתנצלות אחרת, על כך שהוא לא מצטט את המקורות שלו.
הוא מציין שהוא עושה זאת לשתי סיבות.
אחת כדי שהקריאה תהיה רצופה ולא תרגיש כמו מאמר אקדמי מלא ציטוטים ומקורות.
ו2, והיא אולי הסיבה היותר חשובה, כדי שלא ירגיש ״מי שאין לו חיך״, כלומר אדם חסר חוש טעם, שאם הרמב״ם מצטט את אריסטו, אז אין לו מה ללמוד ממנו.
״מי שאין לו חיך״ עשוי לומר שבתורה כבר יש את הכל, ושבאקדמיה יש רק כפירה ושטויות, וממילא הוא לא צריך ללמוד את אריסטו.
_____________________
מכיוון שהרמב״ם חשב שמטרת החיבור חשובה יותר מזהות האומר, הוא בחר להשמיט את שמות המקורות שלו.
דיברנו קצת (הרבה) על החולקים על הרמב״ם, והאם באמת אפשר ללמוד מוסר גם ממי שאינו יהודי.
ראינו חיבור נפלא לסוגיה של רבי מאיר שלמד מאלישע אחר.
זכינו אולי להבין את דרכו הייחודית של הרמב״ם בנושא, שמתמצית באמירה הנצחית שלו ״שמע האמת ממי שאמרה״.
____________________
נשמח כתמיד לתגובות ושיתופים
____________________
טוב, אז ב״ה התקדמנו והתחלנו את ההקדמה של הרמב״ם להקדמה שלו למסכת אבות.
אבל לפני שהתחלנו דיברנו על מה היא בכלל אתיקה.
בשפתנו היום אתיקה היא המילה העברית למוסר, אבל זו לא משמעות המילה המקורית.
____________________
המילה אתיקה אצל אריסטו מגיעה מאתוס - הרגל, כלומר האתיקה היא תורת האופי, הוא מדויק יותר הרגלי האופי של האדם.
מתרגמי ימי הביניים תרגמו את המילה הזאת יפה מאוד ל״תורת המידות״.
____________________
סקרנו את האתיקה הניקומאכית של אריסטו, הכרנו מושגי יסוד בתורת אריסטו כמו ״טלוס״ שהיא התכלית של כל עצם או גוף.
הבהרנו שלדעת אריסטו כולנו מחפשים אושר, וכדי להיות מאושרים עלינו לממש את הפוטנציאל שלנו, וכדי לעשות זאת עלינו להנהיג את הנפש שלנו בשיקול דעת שכלי.
שיקול הדעת השכלי, יבחר לכל מידה את האיזון הנכון שלה וכך האדם יממש את הטלוס שלו, את תכליתו בעולם. רק כאשר אדם ממש את תכליתו האמיתית הוא אכן מאושר.
לדרך הזו קרא אריסטו ״שביל הזהב״.
_____________________
ראינו שהרמב״ם מסכים עם אריסטו בדרך הזו, אבל ראינו שאצל הרמב״ם הוא אומר שהחסיד שהוא האדם השלם במידותיו זו דרגה אחת לפני נבואה.
מה שהוביל אותנו לפתוח את מורה הנבוכים ולקרוא על מדרגות השלמות, ושם למדנו כמה דברים מאוד מעניינים, כדי לכם להקשיב :)
_____________________
כמו תמיד נשמח מאוד לתגובות שלכם ולשיתופים.
בפרק הזה התחלנו את המסע שלנו ללימוד שמונה פרקים לרמב״ם, היצירה האתית החשובה שלו שהשפיעה על כל העולם היהודי.
בחרנו לפתוח דווקא בסקירה היסטורית כדי להבין את הרקע שבו הרמב״ם חי ופעל, וכדי להכיר את המקורות ההשראה שלו.
התחלנו עם מבט על התקופה שבה חי, תקופה שבה אירופה הייתה נתונה להשפעת הכנסייה, וההתקדמות מדעית הייתה מוגבלת מאוד. במקביל, דווקא העולם המוסלמי שגשג מבחינת ידע מדעי ופילוסופי. הסברנו איך העולם הזה, שבו גדל הרמב”ם, השפיע על צורת החשיבה שלו ועל פתיחותו לשילוב הפילוסופיה והמדע בתוך היהדות.
דיברנו על נדודי משפחתו בעקבות רדיפות דתיות, מסעו מצפון אפריקה למצרים, ואיך כל אלה עיצבו את האיש שהפך למנהיג רוחני ומדעי. התעמקנו ביצירות הגדולות שלו כמו פירוש המשנה, משנה תורה, ומורה נבוכים – חיבורים שלא רק מפרשים את היהדות אלא גם שואפים לקטלג, לסדר, ולשלב את התורה עם הגות רציונלית.
אי אפשר באמת לסכם את הרמב״ם בפרק אחד, וגם אנחנו לא באמת ניסינו לעשות זאת, אבל פטור בלא כלום אי אפשר, אז ניסינו לסכם מה שאפשר, בתוך כתביו ומתוך המקורות ההיסטוריים.
בפרקים הבאים נצלול בעז״ה לתוך ההקדמה שלו לשמונה פרקים, נכיר את הרעיונות האתיים של אריסטו ונשווה אותם לאלו של הרמב״ם.
ממליצים לעקוב :)
אה, ואם אתם כבר פה, לא תשימו איזה תגובה? נשמח מאוד לשמוע מכם.
#אתיקה #רמב״ם #ימי_הביניים #מוסר #דת #פילוסופיה