אז השבוע המשכנו וסיימנו את הפרק החמישי מהשמונה פרקים, הפרק שעניינו הכוונה והתכלית במעשי האדם.

_________________

בתחילת השיעור עסקנו בנושא המותרות והמותגים, וראינו שהרמב״ם אומר שאדם שמכוון את כל פעולותיו רק לפי השאלה אם זה אכן תורם למטרה או לא, יוריד מעליו הרבה מהחשבונות שבני אדם רגילים אליהם, כמו ללבוש בגדי זהב או לעשות שיפוץ בחצי מיליון שקל.

_________________

אבל גם ראינו שזה לא אומר שזה בהכרח דבר רע, הכל תלוי בהקשר ובכוונה. כי אם האדם עושה את זה כדי לרענן את עצמו, כדי שהוא יוכל לרפא את הנפש, כי אי אפשר תמיד לעסוק רק במושכלות, זה בלתי אפשרי, הנפש חייבת לנוח.

ולכן אם זו המטרה, אז לא רק שזו לא פעולה סתמית, אלא היא פעולה טובה - כי היא מכוונת אותנו אל המטרה.

___________________

בחלק האחרון של השיעור צללנו לנושא המרתק של עבירה לשמה.

מה זה בעצם אומר?

האם המוסר וההלכה יכולים לסתור זה את זה? ומה עושים במקרה שכן?

הבאנו את דברי פרופסור לייבוביץ׳ שהניח כדבר פשוט שאי אפשר לחרוג מההלכה, במיוחד לא בשל ענייני מוסר, המוסר הוא לא ענין לאדם דתי, לאדם דתי חשוב רק הציות לאל.

חלקנו על דבריו והבאנו ראיות מכמה מקורות שונים.

והסברנו את דברי הרמב״ם כך שגם המוסר הטבעי, גם הוא חלק מהבריאה, וכמו שיש עלינו חובה ללמוד פיזיקה ואסטרונומיה, כחלק מהלימוד של האל - כך עלינו להעמיק לראות את כוונת השם גם במוסר האנושי - הטבעי.

________________

נשמח לשמוע מה אתם חושבים?