
המשכנו את הפרק השביעי שמדבר על הנבואה, ואחרי שבפעם הקודמת עשינו היכרות כללית עם שיטת הרמב״ם בנבואה, ועל כך שזו בעצם תכונה טבעית שעל האדם לעמול ולפתח אותה.
______________________
ובפרק שלנו היום העמקנו בזה, וראינו איך הרמב״ם מתאר נביאים שונים וחסרונות שלהם, מידות שלא היו מתוקנות, גם כראיה לכך שזה אפשרי, שאפשר להיות נביא גם עם מידות לא מתוקנות, אבל גם, וזה המשך דבריו שם, כראיה לכך שהוא צודק והנבואה היא אכן ענין טבעי.
______________________
ראינו למשל את יעקב שעצוב על היעדרותו של יוסף - ועל כל שניטלה ממנו הנבואה באותו זמן, אם הנבואה היא ענין מיסטי - מה אשם יעקב? וכי יש לו ברירה? הוא יכול לא להיות אבל על בנו?
אבל אם הנבואה היא ענין טבעי, אז זה מובן מאוד, זה לא עונש, אלא פשוט כשיעקב עצוב הוא לא באמת יכול להתרכז בנבואה, הנבואה דורשת שימוש מוגבר בכח המדמה והשכלי, וזה פשוט לא משהו שאפשר לעשות כשאתה בדיכאון.
______________________
המשכנו שם לדבר על נבואת ארץ ישראל ואם הנבואה היא טבעית, אז למה לא מתנבאים בחוץ לארץ.
ראינו את דברי הרב קוק על כח הדמיון שהוא נקי בארץ ועכור בחו״ל, והסברנו שזה משתי סיבות.
האחת, כי בארץ ישראל גם העיסוק בחומר מכוון על המטרה העליונה, כי כולו כלי בשביל עם ישראל.
והשניה, כי כאשר אדם לא עסוק בהישרדות אישית הראש שלו פנוי יותר לעסוק במושכלות.
______________________
דיברנו גם על נבואת הגויים, שלפי הרמב״ם באמת אין כל מניעה שגוי יתנבא, כפי שהוא כותב מפורש באגרת תימן.
והבאנו גם את דברי התנא דבי אליהו בנושא.
______________________
קינחנו בשאלה למה אריסטו לא היה נביא, אבל בשביל זה כבר תצטרכו לשמוע את הפרק :)
כתמיד נשמח לתגובות