English below- *The Dance and Cry*

בפרק המיוחד הזה שצולם מהבית שלי ולא מהאולפן (אלון לא לדאוג! אני אחזור) אירחתי את בנדוד שלי בן.

אינטליגנטי, מוכשר, אחד האנשים עם הכי הרבה פשן ונשמה יהודית, ובלי קשר - יש לו וייבבב.

דווקא בגלל זה היה לי חשוב לשמוע ממנו (ולהשמיע) איך עברו עליו השנתיים האחרונות מאז השביעי באוקטובר 2023.

לא רק אצלנו זזה המחט בשנתיים האחרונות – גם האחים שלנו בקהילות היהודיות ברחבי העולם מרגישים את זה.

אבל לתחושתי משהו זז בלב של צעירי ארה״ב, לפני ה־7 הייתה להם את האפשרות להיות פחות ״מעורבים״ מההורים שלהם בנעשה בישראל.
המציאות הקופחת לא הותירה להם ברירה.

דיברנו על האנטישמיות הגואה, על הקשר בין הפעולות שישראל עושה לבין איך שזה משפיע על יהודי העולם (ספוילר: כשישראל מותקפת – גם יהודי העולם חשים מותקפים).
דיברנו על מה יפה במדינת ישראל ולמה לבן חשוב להיות הקול שלנו.
בן הזכיר לי משהו על הישראליות הבלתי נתפסת שלנו – שיודעת להחזיק עין בוכה עם לב שמח, גם במצבים בלתי נתפסים!!

לסיום אומר שכיוון שאנחנו צריכים להתחיל את הריפוי ולעסוק באיחודים, לדעתי — זה כולל קודם כול את "החזית השמינית", הפנימית.
אבל אולי יש גם חזית "תשיעית"? שכוללת את הקשר שלנו עם יהודי העולם.

מקווה שתהנו ❤️

This special episode was recorded from my home (not the studio - don’t worry, Alon! I will be back ).
I had the pleasure of hosting my cousin Ben - the definition of the American dream: intelligent, talented, full of passion and Jewish soul… and honestly, just an amazing vibe.

That’s exactly why I wanted to hear from him , and share with you — how the past two years have been for him since October 7th, 2023.
The past two years have moved the needle not only here in Israel, but also for our brothers and sisters in Jewish communities around the world.

I feel that something has shifted in the hearts of young American Jews. Before October 7th, many of them could stay a bit more “detached” from what was happening in Israel - but reality has changed that.

We talked about the rise in antisemitism, about how Israel’s actions affect Jews worldwide (spoiler: when Israel is attacked, Jews everywhere feel it), and about what’s beautiful in the State of Israel - and why it’s so important for Ben to be our voice.
Ben reminded me of something so deeply Israeli - our incredible ability to hold a tearful eye and a joyful heart, even in the most unimaginable situations.

To wrap up, I’ll say this: as we begin the process of healing and focus on unity, I believe it starts with our eighth front — the internal one.
But maybe there’s also a ninth front — the one that includes our connection with Jews around the world.

Hope you enjoy 💛

את הפרק הזה הקלטנו יום לפני ראש השנה - ובשבילו הבאתי את אברהם סעד, מטפל רגשי בתת מודע.

כיוון שזו תקופה של התבוננות פנימה, דיברנו על ריפוי - איך עושים אותו?

הבנו שאין מנוס מאשר לפגוש את עצמינו, את האני הפגום, החלש, המכוער (עם כל מה שזה אומר) בכנות מוחלטת.

״אחדות האני״ - להסכים להשלים עם המציאות שלי כמו שהיא בדיוק. עם כל החוסר נוחות שבה. עם כל הכאב שבה.

להסכים להרגיש עד הסוף את כל הרגשות , לזהות מה מפעיל אותי ומשם יבוא הריפוי (דווקא מתוך ההרפיה).

אני אגיד שביום שבו נפסיק ״לשחזר״ נדע בעצם שחזרנו בתשובה - כלומר עמדנו במקום של החטא והצלחנו שלא לשחזר את הטראומה שלנו.

סיכמנו את הפרק עם אלון שאמר שיש גם את ה - Good enough

כלומר להיכנס לשנה החדשה שלנו בחוויה שמי שאנחנו ככה בדיוק זה הכי טוב שלנו.

מאחלת לכולנו שנה טובה שנה של קבלה עצמית רדיקלית של המציאות שלנו, של הסיפור שלנו - ופרידה מכל מה שחוסם

ומעכב אותנו, מכל הקליפות וההגנות שלנו.

שנזכה.

ובכללי מאחלת לכולנו שנה של המתקת הדינים, של שפע טוב , שנה שבה חטופים ישובו לבתיהם, שנה של ביטחון ונורמליות.

ניפגש בשנה הבאה עלינו לטובה ולברכה.שמחה שאתם איתי במסע הזה

אז אחרי הפוגה קצרה.חזרתי עם אורח מיוחד, דוד שלי - לייזי שפירא! וחסר לו שלא היה בא... -

לייזי הוא הבמאי והיוצר של הסדרה ״סרוגים״ ולאחרונה יצאה סדרת דרמה חדשה אותה ביים בכאן 11 - ״התנתקות״.

דיברנו על רווקות - לייזי התחתן בגיל 37. היה רווק נצחי שהביא את הסיפור שלו למסך בסדרה ״סרוגים״. ועל איזה סטייס אוף מיינד היה לו כשהכיר את רונית אשתו.

דיברנו על עולם היצירה - כמה קשה להיות יוצר בישראל - מסלול סזיפי שיש בו עליות וירידות.

דיברנו על ״המגזר״ (עדיין יש דבר כזה?) ולמה חשוב ללייזי להביא את הסיפור של ה״מגזר״ למסך.

וכמובן שדיברנו על הסדרה החדשה ״התנתקות״ - על תוכנית ההתנתקות מ״גוש קטיף״. שמאד קשה לעכל אותה. הסדרה מציפה טראומה מאד גדולה וקשה לצפות בה - אבל דווקא בגלל זה חשוב לצפות בה (ובאופן אישי חשוב לי שהיא תחצה סקטורים).

שנינו מקווים שדווקא המבט הזה אחרי 20 שנה ועל רקע המלחמה והמאבקים הפנימיים יוכלו להביא לריפוי.

לו יהי.

ספויילר - אני מופיעה בסדרה בפרק 4. חוב שלייזי חייב 25 שנה.

מה לי ולכדורגל?

התשובה הקצרה - יוסי בניון (ככה למדתי בניינטיז). התשובה הארוכה - עומר ורד.

עומר שיחק במכבי - תל אביב , היה בליגה הלאומית, הגיע לליגת העל ואף כבש שער במשחק הליגה האירופאית. אך בגיל 30 עומר מבין שבגלל פציעות והחלטות כאלו ואחרות לאורך הדרך - הוא צריך לפרוש.

לא, הוא לא הרגיש שהוא מיצה את הפוטנציאל שלו והרגע הזה עדיין כואב - ואין כנראה משהו שיכול להחליף את האדרנלין של המשחק.

אבל עומר הבין את המשחק של החיים - וקיבל החלטה על ״היום שאחרי״.

לא. הוא לא חשב להגיע ל״אח הגדול״. אלא, הלך ללמוד מדעי המחשב והשקיע את כולו כדי להגיע להייטק.

היום עומר מנהל מוצר בחברה מוכרת בתעשייה - שמה הכרנו.

דיברנו על הרגעים המתוקים בכדורגל, דיברנו על הרגעים הכואבים והפחות זוהרים של המשחק.

אבל בעיקר היה מעניין איך עומר המקצוען מחליט לקחת את הכלים מהכדורגל וליישם אותם בהייטק.

אני למדתי ממנו שצריך לקחת חלומות ברצינות ובשיטתיות ,שבחיים צריך לדעת לנצח אבל גם לדעת להפסיד, ובעיקר - אם רוצים אפשר לכבוש כל שער בחיים!

בפרק הזה אירחתי את דניאל - החיילת הראשונה שהייתה לי כמפקדת בצבא! (למרות שהיא לא אוהבת שאני אומרת שהיא החיילת שלי כי אנחנו חברות).

שתינו הגענו מרקעים שונים - אני מתנחלת מהשומרון, היא תל - אביבית Born and Raised, ונפגשנו באמצע - בצה״ל, לטובת אותה מטרה משותפת.

כבר אז לא הסכמנו על הרבה דברים וכבר עשור שאנחנו לא מסכימות!

סביב המהפכה או הרפורמה המשפטית, לא פעם היה לנו קשה לדבר או לקרוא את הסטורי אחת של השנייה, ובמלחמה זה המשיך... והיו לנו שלוש שנים מורכבות בקשר. גילינו תוך כדי הפרק שהשיח הקצין בעשור האחרון.

ובכל זאת - אנחנו מתעקשות על הקשר בינינו! כי אם לא נתעקש על הביחד - לא נצליח לחיות פה במדינה שלנו. אפשר לאהוב מישהו שחושב הפוך ממך! אפשר אפילו לחצות עבורו את הקו. או את הקווים ששמנו לעצמנו שמייצרים הפרדות ושיסוע.

באנו לדבר על הביחד הזה, אבל דניאל עם החדות שלה והכנות שלה הוציאה ממני עוד דברים (והביכה אותי לא מעט - צפו להפתעות), כמו שרק החיילים שלך יכולים להוציא ממך.

דניאל טוענת שהזהות שלי חצויה - ויכול להיות שזה מאד נכון, אבל אולי בגלל שאני מתהלכת בין כל העולמות מאד חשוב לי שהקצוות האלו יצליחו לדבר.

מי ייתן

״אמור לי מי הוא סבא שלך ואומר לך מי אתה״ .

סבא שלי, ג׳י שפירא, בן 90, שאני קוראת לו ״זיידי״ הוא אחד החברים הכי טובים שלי.

ומי שהוא זה בעצם מי שאני , מי שהמשפחה שלנו - אמריקאים, ציונים מאד, עם אהבה גדולה לעם ולארץ. ועם גישה מאד ייחודית ואופטימית לחיים.

וולקאם טו זיידי׳ס שואו.

דיברנו על הילדות המעניינת של זיידי בפילדלפיה, על הקשר שלו עם אלוהים, על דייטינג בניו יורק ב- 1955, על הבחירה של זיידי בבי (סבתא שלי!) ועל האתגרים שהיו להם בשנים הראשונות, על זוגיות בכללי, בחירת קרייה ועוד..

אבל הדבר שהיה לזיידי הכי חשוב לדבר עליו זו מדינת ישראל!

ספויילר - הוא אופטימי.

*הזיכרון של זיידי לא מה שהיה ולכן הפרק הזה באינגליש. אני כמובן התרגשתי והאנגלית שלי התחרבשה לפעמים (סלחו לי). אבל זיידי הוא אגדה חיה! ואני מקווה שתיקחו ממנו ומהאטטיוד שלו כמו שאנחנו מקפידים לעשות.

ותודה לאמא שהסיעה אותו מירושלים לתל -אביב.

עוברים עליי מלא שינויים ואני בתנועה גועשת של החיים - כל זה אחרי תקופה ארוכה וממושכת של תקיעות גדולה (פקק של הלייף!!!) ושל חוסר תנועה. אין. ולפתע פתאום - משהו התחיל להניע אצלי. ואני מתכוונת פולטיים - הצפה, זרם חזק כזה. מפחיד אותי בכלל לדבר על זה - שמא זה יחמוק ממני. דווקא בגלל זה ובגלל שאני יודעת היטב איך זה להיות בלי תנועה - באתי להגיד שיש אור בקצה המנהרה, ושיש תהליכים בעולם ושאפשר שיהיו תנועות טבעיות של שפע בחיים שלנו. לא כקלישאה, אלא באמת! מחבקת מפה את מי שמרגיש תקוע - ורוצה לומר לך שאני מבטיחה שמשהו יזוז. אולי בכלל זה חלק מהתנועה? נ.ב - אני לא יודעת מה עושים עם התנועה עכשיו. אני מתה מפחד. אני בחרדה מזה. הצילוווווו

חידוד לגבי השיער - זאת אני. מה אעשה? זה מה שיצא לי באותו הבוקר. מביאה לכם את עצמי על מגש - לא מופקדת כידוע.

איזה קלאש אלוהים! היה לי מאד מאד קשה בפרק הזה, לא בגלל שירה. שירה היא מטפלת זוגית קלינית, שמתגוררת ביפו העתיקה , מנחת סדנאות זוגיות וגם עוסקת בהיכרויות בין רווקים ורווקות ובריפוי. כולה לב גדול ומכיל של המון שבורי לב ומבקשי זוגיות. ובכל זאת, הייתי קפוצה, הייתי בחוסר נוחות מוחלטת, השפתיים שלי היו קפוצות, הידיים היו סגורות, הגוף שלי היה דרוך - וכל זה בלי קשר לשירה. אלא בגלל שזה נושא שמאד קשה לי לדבר עליו, מאד חשוף, מאד נוגע בפצע פתוח. לא קל לשים אותו על אף שולחן - לא מולכם ולא מול עצמי.

דיברנו על מבקשי הזוגיות ואני ביניהם ועל כמה חשוב להיות עם ערך עצמי בחיפוש זוגיות, כמה חשובה ההיכרות עם הזהות שלך - זה הבסיס להכל! כמה חשוב להיות באהבה גם לפגמים שלך בדרך הזו שעוברים בה - ואיך כל אלו קשורים גם ליכולת להחזיק קשר ארוך טווח. שירה ביקשה להזכיר שיש אלוהים בתמונה - אני ביקשתי להזכיר שיש אותי בתמונה, יש לנו קודם כל את עצמינו (וכן גם השם תמיד אשם, אבל אני חושבת שהאחריות אצלינו). ואת עצמינו אסור לנטוש!

למרות הקושי, למרות ההתנגדות שקפצה לי לא פעם למול מי ששירה ומה שהיא ייצגה עבורי - עברתי דרכו, ופגשתי את שירה ואת עצמי. מקווה שנגענו בללבות ושמתוך הדרך שלי ומתוך הניסיון של שירה הצלחנו למצוא אוזניים קשובות . אגב - יצא ארוך מהרגיל , אך ממליצה להגיע ממש עד הסוף, אפילו אלון הצטרף:)

בפרק הזה (שהוקלט מיד אחרי המערכה עם איראן) היה לי הכבוד לארח את לא אחרת מאשר שלי הוד מויאל, שותפה מייסדת ב-iAngels, אחת מקרנות ההון סיכון הפעילות ביותר בישראל.

שלי היא אחת הנשים המשפיעות ביותר בישראל ופועלת המון לריפוי החברה שלנו. בנוסף לזה, היא גם אמא ל- 4 ילדים (!!) ובקרוב תראו אותה על המסך כ״כרישה״ החדשה בערוץ 12.

אבל אני ושלי דיברנו על איך מחזיקים את הגם וגם - גם להיות אמא וגם להיות שותפה מייסדת בקרן מצליחה. גם להיות תל - אביבית אבל גם להחזיק בקשר עם קצוות שונים בחברה הישראלית כמו למשל החברה החרדית. גם לחיות בהווה, פוסט ה-7 באוקטובר אבל גם להחזיק את האופטימיות לגבי העתיד. ואיך השלום והריפוי מתחילים קודם כל בתוך הבית . בזוגיות, בקשר עם ההורים והאחים ומשם החוצה.

אני עוקבת אחרי שלי כבר כמה שנים ואני בגדול מעריצה שלה ואני רוצה שגם אתם תהיו. אז מי שעוד לא הכיר, אירחתי את שלי בדיוק בשביל זה - אנחנו זקוקים לקולות מהסוג שלה. עדיין לא הצלחתי להבין מאיפה נובעים כל כוחות הנפש שלה, אבל יודעת לומר שבא לי להיות סביב אנשים כמו שלי כל חיי.

נ.ב - אני מתרגשת מאד בפרק וזה ניכר Can you blame me ?

שיחה חשופה מאד עם עידו, ה- חבר הזה שטייל איתי בהודו , על קשרים, זוגיות , רווקות בת״א ועל זה שאנחנו עובדים בלהכיר את עצמינו. תצטרפו אלינו, אולי לרגע תרגישו בדרמסאלה. הפרק הוקלט רגע לפני המערכה עם איראן והוא יוצא בעודנו תחת מתקפת טילים - מקווה שהפרק ינעים את זמנכם בנתיים!

עשיתי מעשה לכבוד יומולדת 35 - והנה החלטתי לפתוח פודקאסט. כמובן שברגע האמת, בפרק הראשון הכל השתבש ויצא לא מדוייק, לא מושלם, צורם מאד ולא מה שרציתי. ככה בדיוק מתחיל הפודקאסט שלי - כמה זה אופייני לי. אז מה עושים כשהתוכניות משתבשות? על זה בדיוק הפרק! מעבר לזה הפודקאסט בהתהוות אין לדעת מה יצא ממנו וזה שלב ההרצה. אשמח שתעצבו אותו יחד איתי! מבטיחה להביא את עצמי stay tuned