איזה קלאש אלוהים! היה לי מאד מאד קשה בפרק הזה, לא בגלל שירה. שירה היא מטפלת זוגית קלינית, שמתגוררת ביפו העתיקה , מנחת סדנאות זוגיות וגם עוסקת בהיכרויות בין רווקים ורווקות ובריפוי. כולה לב גדול ומכיל של המון שבורי לב ומבקשי זוגיות. ובכל זאת, הייתי קפוצה, הייתי בחוסר נוחות מוחלטת, השפתיים שלי היו קפוצות, הידיים היו סגורות, הגוף שלי היה דרוך - וכל זה בלי קשר לשירה. אלא בגלל שזה נושא שמאד קשה לי לדבר עליו, מאד חשוף, מאד נוגע בפצע פתוח. לא קל לשים אותו על אף שולחן - לא מולכם ולא מול עצמי.

דיברנו על מבקשי הזוגיות ואני ביניהם ועל כמה חשוב להיות עם ערך עצמי בחיפוש זוגיות, כמה חשובה ההיכרות עם הזהות שלך - זה הבסיס להכל! כמה חשוב להיות באהבה גם לפגמים שלך בדרך הזו שעוברים בה - ואיך כל אלו קשורים גם ליכולת להחזיק קשר ארוך טווח. שירה ביקשה להזכיר שיש אלוהים בתמונה - אני ביקשתי להזכיר שיש אותי בתמונה, יש לנו קודם כל את עצמינו (וכן גם השם תמיד אשם, אבל אני חושבת שהאחריות אצלינו). ואת עצמינו אסור לנטוש!

למרות הקושי, למרות ההתנגדות שקפצה לי לא פעם למול מי ששירה ומה שהיא ייצגה עבורי - עברתי דרכו, ופגשתי את שירה ואת עצמי. מקווה שנגענו בללבות ושמתוך הדרך שלי ומתוך הניסיון של שירה הצלחנו למצוא אוזניים קשובות . אגב - יצא ארוך מהרגיל , אך ממליצה להגיע ממש עד הסוף, אפילו אלון הצטרף:)