קרועים פותחת עונה שלישית עם פרידה מהצלע השלישית אבישי רגב, שפורס כנפים לאתגרים חדשים. בפרק מיוחד ומרגש עם תום דמארי, אחיה של אמילי ששוחררה משבי החמאס, שמשתף במה שעבר על המשפחה מאז אותו יום מהגיהנום: הוואטסאפ המשפחתי שהתפוצץ, הרגעים בממ"ד, ההתמודדות המשפחתית עם אחות שנחטפה והמאבק השקט להחזרתה. על ההחלטות הקשות לגבי החזרה לכפר עזה, משפחה והתמודדות עם אבא סיעודי. פרק מרגש על תקווה, כאב ועל הכוח שמעניק הספורט והקהילה, כולל החיבור לוותיקי פיורה שער הנגב.

בפרק חגיגי וסוגר עונה שנייה, הקרועים חוזרים אחורה אל הרגעים הגדולים של השנה. כל אחד בוחר את הרגע האהוב עליו, משתף מה למד על עצמו בתוך מציאות של מלחמה, ואיפה הוא נמצא היום – אישי, משפחתי ומקצועי.במהלך הפרק נכנסות גם שיחות מפתיעות עם האבא של הדוקטור, אשתו של גון ואח של אבישי שמנהל את הקהילה בכפר עזה.לקראת הסיום יש גם מבט קדימה ומשאלות לעונה הבאה.תודה לבית הפודיום, למרואיינים והמרואיינות, ובעיקר לכם המאזינים והמאזינות שהייתם איתנו במסע הזה. בקרוב נחזור לעונה שלישית.זה לא שלם עד שכולם חוזרים 🎗️

בפרק מיוחד עם הפסיכולוגית והמטפלת של המדינה יעל דורון (חתונמי וחתונה ממבט שני), הקרועים נכנסים אל חדר הטיפול ומדברים על זוגיות בזמן מלחמה, על משברים, מילואימניקים שחוזרים הביתה, ואהבה שמחזיקה מול מצבי קיצון. יעל מספרת על תהליך הטיפול הזוגי, משתפת מהחוויות על המסך ומהחיים עצמם, ומדגישה מה באמת חשוב כדי לשמור על קשר חי. וגם פירגונים חמים לנשות הקרועים והפתעה מיוחדת בסוף. יצאנו מהפרק לא רק קרועים אלא גם קצת מטופלים. פרק מלא בכנות, תובנות ורגעי הומור על אהבה, משברים והכוח להישאר יחד גם בזמנים לא פשוטים. זה לא שלם עד שכולם חוזרים 🎗️

בפרק 33 של קרועים אנחנו מארחים את יוצר הדוקו רובי אלמליח, האיש שמאחורי סדרת המופת "ליגה ג׳". דיברנו על ילדותו בשדרות של שנות ה־90, על החיבור לכדורגל ולמוזיקה שיצרו את הזהות התרבותית שלו, ועל הבחירה לספר את סיפור הדרום בעיניים מלאות אהבה ורגישות. שוחחנו על מהות היצירה הדוקומנטרית ואיך מזהים סיפור ששווה לתעד. על האיזון בין אותנטיות לנוכחות הצלם, תפקידה של המוזיקה, על השתיקות והגבולות האישיים של יוצר דוקומנטרי. נכנסנו גם לדמויות הגדולות והקטנות שפגש לאורך הדרך, מדוד לוי ועד עידן עמדי, ולמסרים של אמונה, חברה ודו-קיום שהוא מבקש להעביר ביצירה שלו. זה לא שלם עד שכולם חוזרים🎗️ להד סטארט של אבישי לעמוד היוטיוב של רובי לחולצות של גלי וזיוי

פיני בלילי לא נח. בין ביקורים בבתי חולים לחיילים, הופעות בחדרי אוכל של משפחות שכולות, משחקים עם קהילת הנובה, חיבוק לקהילת כפר עזה ושיחות עם ילדים שראו יותר מדי – הוא שם. כמו פעם על המגרש – רק שעכשיו מדובר במאבק אחר. בפרק 32 של "קרועים" פגשנו את אחד האנשים הכי צבעוניים, אנושיים ומרגשים שפועלים מאז השביעי באוקטובר. דיברנו על הקשר ההדוק לעוטף, על הימים הראשונים של המלחמה, על איך נראה ביקור ראשון במפלסים תחת צבע אדום, ועל הבחירה היום-יומית להיות בצד הנותן – גם כשזה כואב, גם כשלא תמיד מעריכים. דיברנו על כדורגל ועל מה שנשאר ממנו, על טורקיה, על חינוך, על כרטיסים למשחקים, ועל מה עושים עם כל העשייה הזאת כשאין רגע לנשום. ולמה פיני ממשיך למרות הכול? כי מבחינתו, זה לא שלם – עד שכולם חוזרים 🎗️

בפרק מיוחד של ׳קרועים׳ יצאנו מהאולפן והגענו הכי רחוק שאפשר – למג'דל שמס בגבול הצפוני של ישראל, למפגש עם דולאן אבו סאלח, ראש המועצה המקומית. על המגרש שבו נפל טיל קטלני של חיזבאללה וגדע את חייהם של 12 ילדים, שוחחנו על מה זה אומר להיות דרוזי במדינה יהודית, על זהות, נאמנות, כאב, וחיים על הקו הממשי של האש – בעוטף סוריה. דיברנו על השביעי באוקטובר מהעיניים של הצפון, על תחושת השייכות שמתעצמת דווקא מתוך האיום, על פערי זכויות, אזרחות, פוסט טראומה – ועל הילדים ששוב שיחקו במגרש הדמים, רק ימים ספורים אחרי האסון. וזה לא שלם עד שכולם חוזרים 🎗️

בהמשך ישיר לפרק הקודם עם חיליק מגנוס – והפעם, לא על חילוץ פיזי אלא על חילוץ הנפש. גלעד, מנהל תחום החילוץ הנפשי במגנוס, מצטרף אלינו לשיחה חשופה ומטלטלת על המציאות שאחרי השביעי באוקטובר: איך מזהים אדם שהולך לאיבוד מבפנים, למה דווקא הודו הפכה למוקד עזרה נפשית לישראלים, ומה בין טראומה לפוסט-טראומה במדינה שבה המלחמה אף פעם לא באמת נגמרת? שיחה על נשימה שעדיין לא חזרה להיות סדירה, על מי שחזר מהחזית אבל לא חזר לעצמו – ועל התקווה שלא נצטרך יותר חילוצים מהסוג הזה.

ברקע מבצע החילוץ האחרון שהחזיר את גופותיהם של גדי חגי וג'ודי ויינשטיין, שוחחנו עמוקות עם האיש שכבר עשרות שנים נמצא בקו הראשון של חילוץ ישראלים ברחבי העולם – חיליק מגנוס. איך הכול התחיל ברגע אחד של "אין דרך חזרה"? מה באמת קורה במבצעי חילוץ הרחק מהעין הציבורית? ואיך מקבלים החלטות של חיים ומוות בלי כל הנתונים? דיברנו על אתיקה, גבורה, תרבות, פחד, דילמות מוסריות, וגם על השבעה באוקטובר – מנקודת מבטו של איש העוטף, תושב דקל, שראה לא מעט רגעים של קצה. ולמה הוא כעס על גון ותמיר? זה לא שלם עד שכולם חוזרים🎗️

בפרק 28 של הפודקאסט "קרועים" שוחחנו עם מתן צורי, עיתונאי ידיעות אחרונות ו-ynet בדרום, על החיים כעיתונאי שמסקר את הבית שלו – העוטף. דיברנו על מורכבות הסיקור מתוך קהילה שנפגעה, על רגעים מטלטלים, על היכולת לברור אמת בתוך כאוס, וגם על תפקיד העיתונאי כשקווי הגבול בין אישי למקצועי מיטשטשים. מתן שיתף אותנו ביום ה-7 באוקטובר, במה שעבר עליו, באובדן, ובשאלות הקשות של אחרי. דיברנו על הקהילות שטרם חזרו, על שינויים בעוטף, על שיבה שמרחפת בסימן שאלה, מלחמה שעדיין נוכחת ברקע, מערכת חינוך שמתקשה להחזיר את עצמה למסלול, ותחושת ביטחון ומה היא כוללת בכלל. *הפרק מוקדש לרועי עידן מכפר עזה , צלם ידיעות אחרונות ולאיילת ושלומי מולכו מנתיב העשרה שנרצח בביתם בשבעה באוקטובר.* וזה לא שלם עד שכולם חוזרים🎗️

זה דיי נורמלי שברגע שייכנס לאולפן אדם על כסא גלגלים ובלי רגליים זה יגרום לאי נוחות אז זהו... שלא במקרה של פסקל ברקוביץ שכמו שתבינו בפרק בדרך המיווחדת של הביאה איתה הרבה הומור ואור לחדר.. שאתה כבר לא שם לב לכלום. עם אנרגיות בלתי נגמרות, פסקל סיפרה על הטרגדיה הגדולה בגיל 17 בה איבדה את 2 רגליה הייתה בין חיים למוות 43 דקות על מסילת הרכבת. ואיך משם בנחישות בלתי נתפסת היא הפכה לספורטאית פאראלימפית בשלושה ענפי ספורט שונים בשלוש אולימפיאדות. שיחה מרתקת וכנה על זוגיות ואמהות מגובה מטר, ההתייחסות בתרבויות שונות לאנשים בעלי מוגבלות, על ההבדל בין נכות נפשית לפיזית ואיך ברגע שלרבים נראה שכל החלומות כבר לא יתגשמו, דווקא אז היה לה ברור שמבחינתה הכל מתחיל. איזה אירוע גרם לפסקל להתרגש עד דמעות ואיך בנאדם בלי רגליים מאבד את 2 רגליו שוב. פרק מלא השראה, הומור, אופטימיות ואומץ שמלמד את כולם שלהרגיש שלם זו פשוט החלטה. ודרך אגב – היא ממש לא צריכה שיעזרו לה. הדרך לטוקיו

בפרק אנחנו מארחים את אורי ארז, איש העוטף שגדל בקיבוץ מפלסים, עבר לשדרות, וכיום חי באמסטרדם. אח של הד"ר, יזם, הייטקיסט ואבא, שמרגיש תמיד שייך, גם כשמרחוק. שיחה כנה על הקרע שבין להיות רחוק אבל לא להרגיש בבית, על השבעה באוקטובר כשמשפחתך חווה טרור בעוטף, בזמן שאתה מעבר לים; על הסיכון בשימוש ברשת החברתית האישית לטובת הסברה ישראלית עולמית; על רילוקיישן, חינוך ויזמות בעולם אחר; על קהילת הפאפות של אמסטלפין והכוח של קהילה תומכת; על ליל הבדולח 2 , הערב בו מכבי ת"א שיחקה באמסטרדם והקהילה המקומית התגייסה לעזור לעשרות אוהדים ישראלים; ועל "שועלי כפר עזה קו אמסטרדם", קבוצה שקמה לזכר וניצחה בטורניר יהודי, כולל שיחה מרגשת מהמאמן האמיתי של השועלים ינאי קציר. ולבסוף, ניסינו להבין: למה בעצם אנחנו ממשיכים לחיות כאן בתוך אפקט הצפרדע? ומה זה בכלל? לרכישת החולצות של עומרי מירן

בפרק 25 של קרועים, פתחנו את המיקרופון לשאלות מהמאזינים ויצא פרק חשוף, מרגש ומעורר מחשבה. אבישי פתח בנושא שנולד מסופש אבות, ולקח את זה צעד קדימה עם שיחה כנה על שינויי חיים בעקבות אירועי ה7.10. דיברנו על אומץ, על שבירת דפוסים, על מה באמת חשוב לנו – משפחה, זוגיות, חלומות שזנחנו. בהמשך ענינו על שאלות אישיות: האם יש סיכוי שנחזור לקיבוץ? לאיזה מרואיין הכי התחברנו? האם אבישי יחזור לריאליטי נוסף? ואפילו הגענו לטורניר הכי חשוב במזרח התיכון, טורניר שער הנגב והאם להפועל מפלסים יש בכלל סיכוי בטורניר ? ספוילר: יש טראש טוק לייב עם הנמסיס ...שועלי הכפר שבאו להזדחח על הזחוחים.

גון תמיר ואבישי לא כ"כ ידעו מה מותר ומה אסור לשאול את אוסמה - שם בדוי כמובן. אבל דרך הסיפורים של המסתערב המוכשר שקיבל צל"ש, הם דיברו על הסיכונים ועל המחיר האישי בתפקיד כזה. על היחסים המורכבים עם יוצרי הסדרה פאודה, מה נדרש בכדי להיות שקרן מצליח ואיך זה בא לידי ביטוי גם כשאתה יוצא לדייט. על הקושי ב7 לאוקטובר כשיש מחבל צמוד לבית של ההורים, איך גון גילה ממש במקרה שאוסמה, חברו הטוב הוא בעצם מסתערב ומה קרה בקבוצת הכדורגל שאוסמה שיחק בה ששם כמעט הוא נחשף. האם גם תמיר יכול להיות מסתערב? מה גרם לאבישי להתחזות למחבל ואיך מגיבים שהמשימה הבאה היא להוריד את הרמטכ"ל.

צלם העיתונות והדוקו הבכיר בישראל, זיו קורן הגיע לאולפן לספר על החוויה בלצלם ב98 מדינות, מה היה שונה מבחינתו ב07/10 לעומת מלחמה אחרת, החיים ב׳מחוברים׳, שילוב הפעולה עם מטה החטופים והספר על היום המקולל, הדיסוננס בין איך שתופסים את המצב מבחוץ למה שקורה בפועל ואיך להתנתק מאירוע קשה בשביל להוציא את המיטב מהצילום שלו? לרכישת הספר של זיו

פגשנו חבר יקר השכן מהכפר ודיברנו על האהדה להפועל חיפה, ועידות ואירועי גאלה עם שרי חוץ באירופה, להשתין עם ראש ממשלת בריטניה, הרגעים הראשונים בבוקר השביעי, רולטה עזתית, ההבנה על גודל האירוע, איך בכלל בונים רשימת חוזרים, מטעם מי לירן מדבר על גלי וזיוי? איך מצליחים להיות אבא ובעל טובים בכל הסיטואציה הזו? איך מתקשרים לילד שלך שהדודים שלו חטופים? ואיך מוצאים איזון בין להמשיך קדימה לבין לזכור את החטופים?

גון, תמיר ואבישי מארחים את עמיר בן צבי. מהסיפורים על ההתנדבות ההומניטרית בלב הלחימה בבלקן, המסעות במזרח אירופה, מבצעים רפואיים, רישיונות רפואה, הדהירה לדרום בשביעי ועד הדפיקה בדלת ביום ההולדת ה50 שהפכה את הכל. ועד כמה יש מקום לשנאה באותו רגע ובכלל? מה המשמעות של חמורים? ומי מהפאנל עבד פעם בויקטורי? הפרק מוקדש לעידו בן צבי ז״ל

גון, תמיר ואבישי מארחים את עומר הברון, AKA ג׳ימבו ג׳יי, ודרך השירים שלו הם מדברים על הריאליטי שהוא עסקת החטופים, הציניות שלפעמים מתגברת על הרגש, מקור שם הבמה שלו, מה הדרייב להופיע וליצור, הדיסוננס בין חלק מהשירים שלו למציאות, הקסם של העוטף שקשה להפיג, לא ניצחון ולא מוחלט, והשיקום אחרי השביעי

גון, תמיר ואבישי מארחים גיבורת על אמיתית, מזי כהן אילון, שבשביעי באוקטובר שכלה את בעלה טל זכרונו לברכה ועדיין מלמדת את כולנו עוצמה מה היא - על איך חיים לצד השכול, מה קרה באותו יום מהצד שלה, הברירה בין רובה לבקבוק תבערה, ההודעות האחרונות שהוא שלח, להישאר חזקה למען הילדים (והכלבה) ועל תקומה ואופטימיות הפרק מוקדש לכיתת הכוננות של כפר עזה, ולטל אילון ז״ל

גון, אבישי וד״ר תמיר מארחים את האיש והאגדה, גיבור ליגה ג׳ - אבי פרץ. איפה השבעה באוקטובר תפס אותו בתור תושב שדרות, ההבטחות שלא עמדו בהן והריחות והמראות שעדיין רודפים. הם דיברו גם על הילדות בצפת והמעבר החד לדרום, הגעגוע להורים, מה למדנו מהם ומה נעביר הלאה לילדים, המקום של שירה בחיים שלנו, איך הדוקו על ליגה ג׳ יצא לדרך, הקשר עם אפרים, הפרופורציות החסרות בסאגת אצילי, כוחה של קהילה, הפינה של הדוקטור ועוד. הבוטיק של אורן בשדרות 050-589-8863 עריכה והפקה: דייויד סוקנר

עונה 2, פרק 1 עם הכניסה אל הבית החדש, גון, אבישי ותמיר מסתכלים אחורה על איך הגענו עד הלום, לטוב ולרע - ה22/02/24, הדרבי בין מפלסים לכפר עזה, הקשר בין החיים של אחרי מירוץ למיליון, בכי, אסקפיזם, ליציאה מהמלון והחזרה לחיים האמיתיים, איך לחיות עם הצל של ה07/10, הדינמיקה הזוגית שהשתנתה לעד, ופינת הדוקטור מכה שוב. לחולצות כפר עזה