פיני בלילי לא נח. בין ביקורים בבתי חולים לחיילים, הופעות בחדרי אוכל של משפחות שכולות, משחקים עם קהילת הנובה, חיבוק לקהילת כפר עזה ושיחות עם ילדים שראו יותר מדי – הוא שם. כמו פעם על המגרש – רק שעכשיו מדובר במאבק אחר. בפרק 32 של "קרועים" פגשנו את אחד האנשים הכי צבעוניים, אנושיים ומרגשים שפועלים מאז השביעי באוקטובר. דיברנו על הקשר ההדוק לעוטף, על הימים הראשונים של המלחמה, על איך נראה ביקור ראשון במפלסים תחת צבע אדום, ועל הבחירה היום-יומית להיות בצד הנותן – גם כשזה כואב, גם כשלא תמיד מעריכים. דיברנו על כדורגל ועל מה שנשאר ממנו, על טורקיה, על חינוך, על כרטיסים למשחקים, ועל מה עושים עם כל העשייה הזאת כשאין רגע לנשום. ולמה פיני ממשיך למרות הכול? כי מבחינתו, זה לא שלם – עד שכולם חוזרים 🎗️