1. כשקראתי את יפה נורא, התחושה שלי הייתה שמדובר בסוג של סיכום — לא רק של העשייה האמנותית שלך, אלא גם של המחשבה, הרעיונות, והתפיסות שליוו אותך לאורך השנים. האם זו הייתה גם הכוונה שלך כשכתבת את הספר?2. אתה מזכיר בספר את רפי לביא כמורה שלך, אך מציין שלא ראית את עצמך כהמשך ישיר של דרכו. אתה מדבר רבות על רעיונות, על השפעות, ועל "גניבה" של רעיונות מאמנים אחרים — תהליך שלוקח השראה ומעבד אותה עד שהיא נהפכת לשלך. כמי שמזדהה מאוד עם זה, אני נזכר באמירה של האמן היפני מורקמי: "תעתיק, תעתיק — עד שזה יהפוך לשלך." תוכל להרחיב על המקום של השראה, העתקה, וטרנספורמציה ביצירה האמנותית?3. בספר אתה מביע עמדות פוליטיות באופן ישיר ואמיץ, אך בו זמנית מסתייג מאמנות פוליטית. איך אתה רואה את הקשר בין אמנות לפוליטיקה? האם אמנות פוליטית לא מסתכנת באובדן הרלוונטיות כשהאירוע הפוליטי הספציפי חולף?4. אחד הפרקים המשעשעים והמרגשים בספר נוגע לחומרים ולחוויות מחנויות היצירה. במיוחד אהבתי את התיאור שלך על המכחול החדש — כמה זמן לוקח לו "להישבר" ולהפוך למכחול באמת טוב, ואת הסיפור על הנכדה שלך ששואלת למה בכלל יש לך דבק בסטודיו. תוכל לשתף אותנו בעוד קצת מהעולם הזה — אולי על הקשר האישי שיש לך עם החומרים, ואיך הם חלק מהזיכרון והחוויה האמנותית?5. בספר אתה כותב על מושג היופי באמנות, ואומר ש"יפה זה מכוער" — שהשאיפה של האמן ליצור משהו "יפה" עלולה להוביל לריקנות, לריצוי, ואפילו לחוסר כנות. אתה גם מבדיל בהקשר הזה בין חובבן לבין מקצוען. תוכל להרחיב על הגישה הזו? מה בעצם ההבדל בעיניך בין יצירה שמנסה להיות "יפה" לבין יצירה אותנטית או משמעותית באמת?
Show more...