שלום לכם, וברוכים הבאים לפרק חדש של "מדברים אמנות".
היום אנחנו שמחים במיוחד לארח את אחד הקולות המרתקים והחדים בשדה האמנות הישראלית – יונתן הירשפלד.
הירשפלד הוא אמן, צייר, אוצר וכותב הטור "תמונה" בעיתון הארץ. הוא ידוע לא רק בזכות ציוריו רבי-העוצמה, אלא גם בזכות היכולת שלו לחבר בין פילוסופיה, היסטוריה ואמנות עכשווית – בשפה בהירה, שנונה ומלאת תשוקה.
הוא ממקימי הגלריה השיתופית חנינא, והציג תערוכות בגלריות ובמוזיאונים חשובים בארץ ובעולם. יצירות שלו נרכשו לאוספים מרכזיים – ובהם גם מוזיאון ישראל בירושלים.
אנחנו משוחחים איתו היום כשהוא שוהה באיטליה, שם הוא מרצה על הצייר הדגול פיירו דלה פרנצ'סקה, מגדולי הרנסאנס. ננצל את ההזדמנות לדבר איתו על דרכו כאמן, על הפילוסופיה שמאחורי יצירתו, על האמנות הישראלית, ועל הקשר בין עבר לעכשווי – בין ציור לאמת.
איך אתה ניגש לתחילת ציור? מה הדבר הראשון שאתה צריך להרגיש או לדעת לפני שאתה ניגש לקנבס?
הציורים שלך נעים בין דימוי סימבולי לטון מאוד אישי – איך אתה מחליט מתי לצייר מתוך התבוננות פנימית ומתי מתוך עיסוק רעיוני או היסטורי?
יש בציורים שלך הרבה נוכחות של מיתוס, פילוסופיה, ותיאולוגיה. איך אתה רואה את תפקיד האמנות בהתמודדות עם שאלות גדולות כאלה?
איך אתה מתמודד עם ביקורת – מצד עולם האמנות, או מצד הצופה הפשוט?
אתה כותב ומרצה הרבה על אמנות. האם זה משפיע על האופן שבו אתה יוצר? או אולי להפך – הכתיבה מאפשרת מרחק מהסטודיו?
האם יש ציור מסוים שלך שאתה מרגיש שהוא מפתח להבנת כל השאר? או נקודת מפנה מבחינתך?