בפרק הזה אירחתי את דניאל - החיילת הראשונה שהייתה לי כמפקדת בצבא! (למרות שהיא לא אוהבת שאני אומרת שהיא החיילת שלי כי אנחנו חברות).
שתינו הגענו מרקעים שונים - אני מתנחלת מהשומרון, היא תל - אביבית Born and Raised, ונפגשנו באמצע - בצה״ל, לטובת אותה מטרה משותפת.
כבר אז לא הסכמנו על הרבה דברים וכבר עשור שאנחנו לא מסכימות!
סביב המהפכה או הרפורמה המשפטית, לא פעם היה לנו קשה לדבר או לקרוא את הסטורי אחת של השנייה, ובמלחמה זה המשיך... והיו לנו שלוש שנים מורכבות בקשר. גילינו תוך כדי הפרק שהשיח הקצין בעשור האחרון.
ובכל זאת - אנחנו מתעקשות על הקשר בינינו! כי אם לא נתעקש על הביחד - לא נצליח לחיות פה במדינה שלנו. אפשר לאהוב מישהו שחושב הפוך ממך! אפשר אפילו לחצות עבורו את הקו. או את הקווים ששמנו לעצמנו שמייצרים הפרדות ושיסוע.
באנו לדבר על הביחד הזה, אבל דניאל עם החדות שלה והכנות שלה הוציאה ממני עוד דברים (והביכה אותי לא מעט - צפו להפתעות), כמו שרק החיילים שלך יכולים להוציא ממך.
דניאל טוענת שהזהות שלי חצויה - ויכול להיות שזה מאד נכון, אבל אולי בגלל שאני מתהלכת בין כל העולמות מאד חשוב לי שהקצוות האלו יצליחו לדבר.
מי ייתן
״אמור לי מי הוא סבא שלך ואומר לך מי אתה״ .
סבא שלי, ג׳י שפירא, בן 90, שאני קוראת לו ״זיידי״ הוא אחד החברים הכי טובים שלי.
ומי שהוא זה בעצם מי שאני , מי שהמשפחה שלנו - אמריקאים, ציונים מאד, עם אהבה גדולה לעם ולארץ. ועם גישה מאד ייחודית ואופטימית לחיים.
וולקאם טו זיידי׳ס שואו.
דיברנו על הילדות המעניינת של זיידי בפילדלפיה, על הקשר שלו עם אלוהים, על דייטינג בניו יורק ב- 1955, על הבחירה של זיידי בבי (סבתא שלי!) ועל האתגרים שהיו להם בשנים הראשונות, על זוגיות בכללי, בחירת קרייה ועוד..
אבל הדבר שהיה לזיידי הכי חשוב לדבר עליו זו מדינת ישראל!
ספויילר - הוא אופטימי.
*הזיכרון של זיידי לא מה שהיה ולכן הפרק הזה באינגליש. אני כמובן התרגשתי והאנגלית שלי התחרבשה לפעמים (סלחו לי). אבל זיידי הוא אגדה חיה! ואני מקווה שתיקחו ממנו ומהאטטיוד שלו כמו שאנחנו מקפידים לעשות.
ותודה לאמא שהסיעה אותו מירושלים לתל -אביב.
עוברים עליי מלא שינויים ואני בתנועה גועשת של החיים - כל זה אחרי תקופה ארוכה וממושכת של תקיעות גדולה (פקק של הלייף!!!) ושל חוסר תנועה. אין. ולפתע פתאום - משהו התחיל להניע אצלי. ואני מתכוונת פולטיים - הצפה, זרם חזק כזה. מפחיד אותי בכלל לדבר על זה - שמא זה יחמוק ממני. דווקא בגלל זה ובגלל שאני יודעת היטב איך זה להיות בלי תנועה - באתי להגיד שיש אור בקצה המנהרה, ושיש תהליכים בעולם ושאפשר שיהיו תנועות טבעיות של שפע בחיים שלנו. לא כקלישאה, אלא באמת! מחבקת מפה את מי שמרגיש תקוע - ורוצה לומר לך שאני מבטיחה שמשהו יזוז. אולי בכלל זה חלק מהתנועה? נ.ב - אני לא יודעת מה עושים עם התנועה עכשיו. אני מתה מפחד. אני בחרדה מזה. הצילוווווו
חידוד לגבי השיער - זאת אני. מה אעשה? זה מה שיצא לי באותו הבוקר. מביאה לכם את עצמי על מגש - לא מופקדת כידוע.
איזה קלאש אלוהים! היה לי מאד מאד קשה בפרק הזה, לא בגלל שירה. שירה היא מטפלת זוגית קלינית, שמתגוררת ביפו העתיקה , מנחת סדנאות זוגיות וגם עוסקת בהיכרויות בין רווקים ורווקות ובריפוי. כולה לב גדול ומכיל של המון שבורי לב ומבקשי זוגיות. ובכל זאת, הייתי קפוצה, הייתי בחוסר נוחות מוחלטת, השפתיים שלי היו קפוצות, הידיים היו סגורות, הגוף שלי היה דרוך - וכל זה בלי קשר לשירה. אלא בגלל שזה נושא שמאד קשה לי לדבר עליו, מאד חשוף, מאד נוגע בפצע פתוח. לא קל לשים אותו על אף שולחן - לא מולכם ולא מול עצמי.
דיברנו על מבקשי הזוגיות ואני ביניהם ועל כמה חשוב להיות עם ערך עצמי בחיפוש זוגיות, כמה חשובה ההיכרות עם הזהות שלך - זה הבסיס להכל! כמה חשוב להיות באהבה גם לפגמים שלך בדרך הזו שעוברים בה - ואיך כל אלו קשורים גם ליכולת להחזיק קשר ארוך טווח. שירה ביקשה להזכיר שיש אלוהים בתמונה - אני ביקשתי להזכיר שיש אותי בתמונה, יש לנו קודם כל את עצמינו (וכן גם השם תמיד אשם, אבל אני חושבת שהאחריות אצלינו). ואת עצמינו אסור לנטוש!
למרות הקושי, למרות ההתנגדות שקפצה לי לא פעם למול מי ששירה ומה שהיא ייצגה עבורי - עברתי דרכו, ופגשתי את שירה ואת עצמי. מקווה שנגענו בללבות ושמתוך הדרך שלי ומתוך הניסיון של שירה הצלחנו למצוא אוזניים קשובות . אגב - יצא ארוך מהרגיל , אך ממליצה להגיע ממש עד הסוף, אפילו אלון הצטרף:)
בפרק הזה (שהוקלט מיד אחרי המערכה עם איראן) היה לי הכבוד לארח את לא אחרת מאשר שלי הוד מויאל, שותפה מייסדת ב-iAngels, אחת מקרנות ההון סיכון הפעילות ביותר בישראל.
שלי היא אחת הנשים המשפיעות ביותר בישראל ופועלת המון לריפוי החברה שלנו. בנוסף לזה, היא גם אמא ל- 4 ילדים (!!) ובקרוב תראו אותה על המסך כ״כרישה״ החדשה בערוץ 12.
אבל אני ושלי דיברנו על איך מחזיקים את הגם וגם - גם להיות אמא וגם להיות שותפה מייסדת בקרן מצליחה. גם להיות תל - אביבית אבל גם להחזיק בקשר עם קצוות שונים בחברה הישראלית כמו למשל החברה החרדית. גם לחיות בהווה, פוסט ה-7 באוקטובר אבל גם להחזיק את האופטימיות לגבי העתיד. ואיך השלום והריפוי מתחילים קודם כל בתוך הבית . בזוגיות, בקשר עם ההורים והאחים ומשם החוצה.
אני עוקבת אחרי שלי כבר כמה שנים ואני בגדול מעריצה שלה ואני רוצה שגם אתם תהיו. אז מי שעוד לא הכיר, אירחתי את שלי בדיוק בשביל זה - אנחנו זקוקים לקולות מהסוג שלה. עדיין לא הצלחתי להבין מאיפה נובעים כל כוחות הנפש שלה, אבל יודעת לומר שבא לי להיות סביב אנשים כמו שלי כל חיי.
נ.ב - אני מתרגשת מאד בפרק וזה ניכר Can you blame me ?
שיחה חשופה מאד עם עידו, ה- חבר הזה שטייל איתי בהודו , על קשרים, זוגיות , רווקות בת״א ועל זה שאנחנו עובדים בלהכיר את עצמינו. תצטרפו אלינו, אולי לרגע תרגישו בדרמסאלה. הפרק הוקלט רגע לפני המערכה עם איראן והוא יוצא בעודנו תחת מתקפת טילים - מקווה שהפרק ינעים את זמנכם בנתיים!
עשיתי מעשה לכבוד יומולדת 35 - והנה החלטתי לפתוח פודקאסט. כמובן שברגע האמת, בפרק הראשון הכל השתבש ויצא לא מדוייק, לא מושלם, צורם מאד ולא מה שרציתי. ככה בדיוק מתחיל הפודקאסט שלי - כמה זה אופייני לי. אז מה עושים כשהתוכניות משתבשות? על זה בדיוק הפרק! מעבר לזה הפודקאסט בהתהוות אין לדעת מה יצא ממנו וזה שלב ההרצה. אשמח שתעצבו אותו יחד איתי! מבטיחה להביא את עצמי stay tuned
