גישה חריגה בשאלת מה נכון או לא בשפת העברית: הכללים חשובים מהיוצאים מהכלל ומההגייה הרווחת בציבור, יש להכשיר את יכַל אבל לא את יושן, יש לכתוב צוהוריים והיתלבש - וגם: אם יש לבצע שידוד מערכות בשם המספר, ומה ההרגשה להיות קול קורא במדבר בגישתו זו.
***
"הייתי מצמצמת את מספר החריגים בלשון עד מאוד כי החריגים הרבּים מעיקים וקשה לזכור אותם" - לד"ר אורלי אלבק יש גישה חריגה בשאלת התקן בשפת העברית. הכללים, ההכללות, הסדרת המערכת וההיגיון הלשוני (הגיון הלשון) חשובים לה מן הפרטים ומיוצאי הדופן והם חשובים לה אפילו יותר ממה שרוב הציבור אומר.
בשם איחוד המערכת ופישוטה היא מוכנה לשלם מחירים לשוניים. למשל: אם מחבֶּרֶת-מחבָּרות היא מבקשת להכשיר גם את איגֶרֶת-איגָרות, אם מגדָל-מגדְלי־ היא מבקשת להכשיר גם תושָב-תושְבי־.
בשיחה עימה בדקתי את הגבולות שלה בשלל נושאים:
* האם היא תאשר את הצורות ליסוע וליגוע
* למה היא מבקשת להכשיר את יכַל אבל לא את יושן
* שם המספר - האם היא בעד לשנות את הכלל ולהתאימו למה שרוב הדוברים אומרים?
* צומת - אם לדעתה יש לקבוע שהמין הדקדוקי יהיה גם נקבה
* יש לי את - היא תכשיר את הצורה?
* על משקל פָּעיל לעומת פְּעיל - אם היא תאשר את צָמיג, רָכיב
* על צורת הרבים של שנתון - התקן לעומת ההגייה הרווחת
* על צורת הנטייה של עַיִר ושל דַיִש
* כללי הכתיב המלא (חסר הניקוד) - על הרצון שלה לכתוב צוהוריים, היתלבש.
עוד שוחחנו על כך שהיא רואה בחיוב את החלטה האקדמיה ללשון להתיר גם את קֵן ציפור, חלַב אם וכן שני נסמכים לסומך אחד (מורי ומורות ישראל; חברי וחברות הכנסת), וכן דנו בהבדלים בין הגישה שלה ובין הגישה של פרופ' חיים כהן שעימו הקלטתי פרק בנושא הזה והאוחז בגישה שונה.
***
ד"ר אורלי אלבק - לשעבר עובדת האקדמיה ללשון במשך 25 שנים, שם ריכזה את העבודה במאגר המונחים וניהלה את מדור ההשתלמויות של האקדמיה.
היום חברה בצוות מחקר ופיתוח של עיבוד ממוחשב של העברית בדיקטה ומרצה בתוכניות לעריכת לשון (כולל במרכז ללימודי הטקסט – שם שנינו מלמדים) ובהשתלמויות למשפטנים.
***
הרחבה על הפרק תמצאו באתר לשוניאדה: https://leshoniada.co.il
האם האקדמיה ללשון "נכנעת" לדוברים, למה הוא אינו כותב משכנתה אלא משכנתא, והאם הוא היה לוחץ על כפתור שיגרום לכול לדבּר לפי התקן (התשובה מפתיעה!) - קריאות כיוון בשאלת התקן העברי, וגם איזו ביקורת יש לו על פרסומי האקדמיה ללשון ברשת.***
אפשר לסכם: אין מתכון. אין מתכון מסודר מתי לאשר מילה החורגת מן הכללים ומתי אין לאשרה, אבל בכל זאת יש קריאות כיוון מסוימות בשאלה המורכבת הזו כשבאים לפסוק מה תקין בעברית ומה לא. למשל מה רוב הציבור אומר ולמשל אם מצינו(!) חריגות כאלה במקורות.
בשיחה עם פרופ' חיים כהן דיברנו על תֶקן ועל סטנדרט, מתי החלה מגמת תיקוני הלשון של הדוברים, על מהו מדד המוזרוּת של המילה התקנית (רֶכֶֿז התקני [מלשון תרכיז] לעומת רכּז הרווח), ושוחחנו על שינויים בהחלטה של האקדמיה ללשון (למשל: רק קומתיים - אפשר גם קומותיים).
עוד נושאים ומילים שעסקנו בהם בפרק ובהם גילה פרופ' כהן את דעתו על פסיקות האקדמיה ללשון:
* אה֫בתם/אהבת֫ם - למה לא מפריעה לו צורת המלרע
* משכ֫נתה/משכנת֫ה - למה מפריעה לו צורת המלרע
* למלא/למלות - למה אין בעיה בצורה למלות
* הוא מֵעֵז/מֵעִיז - מתי הוא עצמו משתמש במילה מעיז
* יָכַל - למה אם הכשירה האקדמיה את יָשַן, קָטַן עדיין לא הכשירו את יָכַל
* שם המספר (חמש שקל, שמונָה עשרה, שמונָה מאות) - האם האקדמיה ללשון צריכה להכשיר את השינויים בתחום הזה
* אוֹתכם/אֶתכם - האם יקבל את הצורה ההגיונית אותכם שגם מתועד פעם אחת במקרא
* מַגָב/מגֵב - למה הצורה מגֵב אינה הכרחית כלל
* נמָל/נמֵל - על הסתירה שיש בצורת היחיד לעומת צורת הרבים
* נראֶה/נראָה לי - על ההיגיון בחריגה מהתקן
* משקל קטלה - על הריבוי של המשקל: חֶזקה, פרווה, עוולה וחולצה
* ליסוע/לנסוע - מה דעתו על הצורה הרווחת
* כללי הכתיב וכללי הפיסוק - למה כללי הכתיב נוקשים ומחייבים לעומת כללי הפיסוק שהם "אווריריים" והרבה יותר מאפשרים
בפרק גם תגלו למה פרופ' כהן עצמו אינו כותב משכנתה אלא משכנתא, איזו ביקורת יש לו על פרסומי האקדמיה ברשת, והאם הוא היה לוחץ על כפתור כך שהכול יאמרו לפי התקן (התשובה מפתיעה!).
***
חיים כהן - פרופסור ללשון העברית באוניברסיטת תל אביב. בעבר כיהן כראש החוג ללשון העברית וכראש התוכנית בעריכה לשונית וכן כראש בית הספר למדעי היהדות באוניברסיטה זו.
חבר האקדמיה ללשון העברית, ערך מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה, היה חבר ועדת הדקדוק של האקדמיה, וכן יושב ראש הוועדה. היה עורך כתב העת לשוננו לעם של האקדמיה, וכן היה חבר המערכת של מילון רב מילים.
תחומי מחקרו הם לשון חז"ל ולשון התפילה.***
הרחבה על הפרק תמצאו באתר לשוניאדה: https://leshoniada.co.il
האם הנשר במקרא או הצב והשפן שבתורה הם אכן בעלי החיים המוכרים בימינו או שמא הנשר הוא עיט, הצב הוא חרדון והשפן הוא משהו אחר? האם האבטיח שבספר שמות הוא מלון, והמלפפון שבמשנה הוא מין של דלעת? על תורת המיון והזיהוי של בעלי חיים וירקות.
***
למה לחשוד שחַיָה מסוימת שמוזכרת בתנ"ך או במשנה וכדומה אינה החיה המוכרת היום, ואיך יודעים לזהות מה החיה המקורית? בשיחה עם החוקר ד"ר זהר עמר דיברנו על זיהוי בעלי חיים, פירות וירקות, על ההשפעה של שפות אחרות על הזיהוי המודרני של שמות בעלי החיים או הצמחים, וגם שוחחנו על סיסטמטיקה (תורת המיון) והמיון השונה של התורה לעומת המיון של המדע.
מעולם בעלי החיים דיברנו על זיהוי השמות האלה:
נשר - הנשר של היום או שזהו עיט
צב - צב השריון או חרדון או קרפדה
שפן - שפן הסלעים או משהו אחר
תוכי - תוכי של ימינו או טווס
ברבור - ברבור ימינו או עוף מפוטם
מעולם הירקות דיברנו על זיהוי השמות האלה:
אבטיח - אבטיח של ימינו או מלון
קישואים - קישוא ימינו או מלפפון גדול (מלפפון הקאטה, פאקוס)
דלעת - דלעת ימינו (קלבסה) או דלעת הבקבוק (דלעת קרע)
מלפפון - מלפפון ימינו או מלון או מין של דלעת***פרופ' זהר עמר - פרופסור מן המניין במחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, שם גם היה ראש המחלקה. בין השאר אתהמתמחה בתולדות הטבע בעת העתיקה, ובזיהוי הצומח והחי של ארץ ישראל בהתאם לתיאורים במקורות ישראל. משלב עולמות שונים במחקריו: לשון, היסטוריה, יהדות, טבע, ארכיאולוגיה ועוד.
כתב ספרים שונים וחלק מהם עוסקים בזיהוי צמחים במקרא ועוד. כמו כן חקר גם את עולם הצבעים בתנ"ך.
זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית וחבר בוועדת השמות הממשלתית.
בכל שבוע מפרסם סרטון על טבע וריאליה בפרשת השבוע, ובעל האתר קדמוניות הטבע והריאליה בישראל.***הרחבה על הפרק תמצאו באתר לשוניאדה: https://leshoniada.co.il
תיקון עוול היסטורי: התפקיד המכריע של הציבור המזרחי בחידוש העברית כשפת אם, במלחמת השפות בטכניון, במבטא העברי ובתרבות בארץ ישראל - פרק חשוב שמספר את הסיפור המלא, כולל אישים שקדמו לבן יהודה וכאלה שפעלו לצידו.
***כשם שהסיפור המזרחי-ספרדי נעדר שנים רבות מהסיפור הציוני כך גם פועלם של יהודי המזרח בחידוש העברית לא קיבל את הבמה הראויה לו - ובפרק הזה אנחנו מתקנים עוול היסטורי.
בשיחה עם החוקר אופיר טובול דיברנו על מה שהוא מגדיר "המאבק המזרחי הראשון", הרבה לפני הפנתרים השחורים, מאבק שאיחד את כל הקהילות הספרדיות בימי חידוש העברית. דיברנו על אישים מזרחים שקדמו לבן יהודה, דיברנו על כאלה שפעלו במקביל לו, וציינו אמירות של רבנים ואישי ציבור - שבניגוד למנהיגי יהדות אשכנז ששקלו לדבר ביידיש - להם היה ברור שרק העברית צריכה להיות השפה בארץ. כך למשל כתב הרב יהודה אלקלעי, ממבשרי הציונות: "רוח הזמן דורש מכל המדינות לכונן את ארצם ולהקים את לשונם, וכן דורש מאיתנו לכונן את בית חיינו ולהקים את לשוננו הקדושה ולהחיותה".
עוד דיברנו על הסיפור המלא שכנראה לא הכרתם ב"מלחמת השפות" - התפקיד המכריע של העיתון הספרדי החֵרות בניצחון העברית במאבק הזה, שוחחנו על איך קרה שבניגוד לכל הסיכויים דווקא המבטא הספרדי נקבע כמבטא של העברית החדשה, וגם על הדבר המיוחד שהתרבות המזרחית מביאה לתרבות היהודית-ישראלית גם בימינו אנו.
***
אופיר טובול – עו"ד ומשפטן, איש תקשורת ומייסד תנועת ״תור הזהב״ – תנועה העוסקת בקידום תרבות מזרחית מסורתית וזהות יהודית. עומד בראש בית התרבות ״כולנא תל אביב״ – בית לתרבות וחינוך ברוח יהדות ארצות האסלאם והמזרח.ערך את הספר: קול התור: ציונות מסורתית-ספרדית וכן את ישראל השנייה - הבשורה המתוקה, הדיכוי המר, וכתב את מהפכה של שמחה.
בכתב העת השילוח כתב מאמר בשם "המאבק המזרחי הראשון" – העוסק במפעל הנשכח של היהודים הספרדים בימי חידוש העברית כלשון שפת אם. אופיר אינו איש לשון מובהק או היסטוריון, אבל הוא חקר את תחום ההיסטוריה המזרחית בתקופה שבה עוסק הפרק.
***
הרחבה על הפרק תמצאו באתר לשוניאדה: https://leshoniada.co.il
על צורות ארכאיות במגילה (רַבָּתִי, שָׂרָתִי) לצד צורות מאוחרות (מטרא במקום מטרה), על דו-משמעות מכוּונת במגילה, על האוסף הגדול של ביטויים וניבים בימינו שמקורם באיכה ועל המסקנה המרתקת שנובעת מהאקרוסטיכון במגילה - פרק מיוחד שמשלב בין עולם הלשון לעולם המקרא.
***
אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס - פסוק אחד שמזמן הערות לשון מעניינות: על הצורה המיוחדת של שם המגילה אֵיכָה, על בָדָד שאינו מלשון בדידות, על רַבָּתִי מלשון גבירה ועל שני הסימנים הארכאיים שיש בצורות רַבָּתִי ושָׂרָתִי (התי"ו ויו"ד בסופן).
בפרק מיוחד שמשלב בין עולם הלשון לעולם המקרא שוחחתי עם פרופ' אליעזר (אד) גרינשטיין על צורות ארכאיות במגילה לצד צורות מאוחרות, על דו-משמעות מכוּונת במגילה, ועל מילים יחידאיות במגילה (הכפיש, העיב).
בדוגמות לצורות הארכאיות דיברנו על כתיב חסר במגילה (בתֻלֹת במובן בתולות), על צורות כתיב קדומות (שי"ן שמאלית במקום סמ"ך: פורש במקום פורס; שָׂתם במקום סָתם), ובדוגמות של הצורות המאוחרות דיברנו על מילים מאוחרות במגילה (מדינות), על השפעת הארמית על אוצר המילים (פורקן) ועל מאפיינים של כתיב מאוחר (מטרא במקום מטרה; תנין במובן תנים).
עוד דיברנו על האוסף הגדול של ביטויים, ניבים וצירופים שמקורן במגילה, כמו: לא עליכם, ירד פלאים, חדשים לבקרים, למגינת ליבו, לא יסולא בפז, הוריד דמעה, בראש חוצות.
בקו התפר שבין עולם הלשון לעולם המקרא נגענו בשאלה מי כתב את המגילה, אם אפשר לתארך אותה בעזרת מאפייני הלשון שלה, אילו הוכחות יש לך שאולי אישה כתבה את המגילה ומה מטרת הכתיבה שלה - יש לפרופ' גרינשטיין הצעה מעניינת בנושא. לקראת סיום הפרק דנו בכתיבת פרקי המגילה באקרוסטיכון - מה המטרה בכתיבה כזו, מה מלמד אותנו שינוי סדר האותיות: קודם פ"א ואחר כך עי"ן, ומדוע פרק ה אינו בנוי באקרוסטיכון אלא בדרך אחרת.
***
פרופ' אליעזר (אד) גרינשטיין – פרופ' אמריטוס במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן, ולשעבר עמד בראש התוכנית הבין־תחומית ללימודי פרשנות ותרבות בבר אילן. היה יועץ לכתיבת ספרי לימוד בתנ"ך לבתי ספר יסודיים ותיכוניים בחינוך הממלכתי. חתן פרס אמ"ת (אומנות, מדע, תרבות) למדעי הרוח והיהדות – בתחום חקר המקרא.
הדוקטורט שלו עוסק בשפה האכדית, והוא חוקר שנים רבות את הספרות של השירה והסיפור במקרא, את הלשון והספרות של האוגרית (כנענית קדומה), ואת ספרות החכמה — בעיקר ספר איוב. תרגם את ספר איוב לאנגלית – ספר שראה אור בהוצאת אוניברסיטת ייל – והיום כותב פירוש עברי לאיוב וכן פירוש באנגלית למגילת איכה.
***
הרחבה על הפרק תמצאו באתר לשוניאדה: https://leshoniada.co.il
