פרשת חיי שרה עוסקת דווקא... במוות. במותה של שרה, במותו של אברהם, וגם של ישמעאל. אבל התורה קוראת לה דווקא חיי שרה, לא במקרה. זה לא שיעור על מוות, אלא על מה זה לחיות באמת. מה זה "בא בימים"? איך הופכים כל יום למשמעותי? האם נמדוד את חיינו בכסף ובמעמד – או באהבה ובמעשים שיישארו הרבה אחרי שנלך? וגם: מה מלמד אותנו הסיפור של יצחק ורבקה על אהבה שבאה אחרי הבחירה, ולא לפניה? ולמה דווקא בזקנה, כשאין "תשוקה של התחלה", התורה מציירת לנו את התמונה הכי עדינה של אהבה אמיתית?

פרשת וירא היא אחת העשירות והמופלאות בתורה – מלאה ברגעים אנושיים, מוסריים ורוחניים: אברהם שרץ לקראת אורחים בזמן שהוא מחלים ממילה, שרה שצוחקת – ומלמדת אותנו שיעור בדיבור ובאהבה, סדום שנהרסת – אבל רק אחרי שהקב"ה "יורד לבדוק", והעקדה – הרגע הדרמטי שבו אברהם ויצחק עולים יחד להר, והשאלה הנצחית מהו אמון, ומהו גבול. בפרק הזה ננסה להקשיב לכל אחד מהקולות – של אברהם, של שרה, של לוט, של הגר, של יצחק – ולגלות איך בין חסד לדין, בין צחוק לאמונה, בין פרידה לחיבוק – מתגלה חכמה אדירה לחיים שלנו כאן, עכשיו.

כשאנחנו קוראים על אברהם שיצא מחרן, קל לשכוח שהוא לא היה הראשון שיצא – אלא המשך למסע שהתחיל אביו, תרח, אך נעצר בדרך. הפרשה מזכירה לנו שכל אחד מאתנו מכיר את הרגע הזה שבו נתקענו בחיים, עצרנו באמצע הדרך. ואז באה הקריאה: לך-לך. לא אל יעד גיאוגרפי – אלא אל הייעוד הפנימי. אל המקום שבו אנחנו אמורים להיות באמת. בפרק הזה נדבר על מה קורה כשיוצאים לדרך בגיל 75, על בריתות שמתחילות דווקא בחושך, ועל הקול שלפעמים נשמע דווקא מהשוליים – מהגר, מישמעאל, ממי שנראה לכאורה "לא שייך". כי התורה מלמדת: כל מסע ראוי להתחיל. כל קול ראוי להישמע. וכל אדם – יש לו ארץ פנימית אחת שמחכה להתגלות.

שבת פרשת נח מגיעה אלינו בימים סוערים – לא רק מבחוץ, אלא גם מבפנים. בעולם שבו המבול לא מגיע במים, אלא בגלי שנאה, קיטוב ופילוג, הפרשה מזמינה אותנו להתבוננות פנימית וחיצונית: מהי התיבה של ימינו? ואיך יוצאים ממנה מבלי לשקוע בייאוש? בפרק זה נבחן את דמותו המורכבת של נח: האיש ששרד – אך שתק. נבין את ההבדל שבין שלום מתוך פחד (כמו בתיבה) לבין שלום מתוך מודעות (כמו בחזון אחרית הימים). ונשמע שוב את הקריאה האלוקית – לא רק לנח, אלא גם אלינו: "צא מן התיבה!" האם אנחנו עדיין מסתתרים בפנים? או שכבר יצאנו לבנות עולם אחר? ננסה יחד למצוא את המקום שבו אפשר – אפילו עכשיו – לזרוע תקווה, אמונה וטוב. כי גם היום, די באדם אחד שיאמין כדי לשנות מציאות שלמה. ואולי, זה בדיוק אתה. או את.

חגי תשרי מאחורינו, ועכשיו מתחיל המסע האמיתי – אל תוך השנה, ואל תוך עצמנו. בפרק מיוחד זה נצלול יחד אל פרשת בראשית, הפרשה הראשונה בתורה, ונבין איך כל אחד מאיתנו יכול להפוך את ההתחלה הזו ל־"ברית ראשית" – ברית מחודשת עם עצמנו, עם העולם ועם הבורא. נדבר על שלוש אבני יסוד שפרשת בראשית מזמינה אותנו להכניס לחיינו:הבדלה – לדעת להציב גבולות מדויקים בין אור לחושך.מורכבות – לחיות עם הקונפליקט שבין עפר לנשמה, בין חומר לרוח.אחריות – לבחור בטוב, לפעול, לתקן ולא להאשים. נשאל את עצמנו את השאלה האלמותית – "אייכה?" – לא כדי לאתר מיקום, אלא כדי לדייק כיוון. ונדבר גם על הכוח של הדיבור, של המילים, ועל האפשרות שלנו להיות "בוראים קטנים" – אם רק נבחר בכל יום מחדש להאיר ולא להחשיך. זהו פרק שמזמין כל אחד ואחת מאיתנו לא רק לקרוא את פרשת בראשית – אלא לכתוב את פרשת בראשית האישית שלו.

בפרשת וזאת הברכה, משה ניצב על הר נבו ומברך את העם רגע לפני לכתו – לא מתוך כעס, אלא מתוך אהבה, אמונה ותקווה. במילותיו האחרונות הוא מזכיר לנו: התורה איננה רק ירושה – היא מורשה. אחריות חיה להמשיך את השליחות.הברכה בלשון יחיד – למרות שבכל שבט יש שוני – מלמדת על אחדות מתוך שונות. על עם אחד, בעל דרכים רבות ולב אחד. וכשאנחנו צועדים אל תוך שמחת תורה, זוהי לא רק סיומת – אלא התחלה חדשה: חזק חזק ונתחזק – ונפתח שוב מ"בראשית", כי המסע עוד לא הושלם.משה כתב את חלקו. עכשיו – הפרק הבא הוא שלנו. חזק חזק ונתחזק!!!  שיהיה חג שמח ושתהא זו שנה של אור, אהבה, עשייה ותקווה

בשבת חול המועד סוכות אנחנו שומעים שלושה קולות: קהלת, פרשת "כי תשא" ונבואת יחזקאל – שלוש תקופות, שלושה נביאים, מסר אחד: על ענווה, סליחה ותקווה. 📜 קהלת מזכיר לנו שכל החומר ארעי – הערך האמיתי נמצא באמונה, דרך וענווה.📖 בפרשת כי תשא – משה מלמד שאחרי שבר יש תיקון, ואחרי חטא יש סליחה.🔮 נבואת יחזקאל על גוג ומגוג מציבה אתגר תודעתי: האם נבחר בכוח או באור? שלושת הקריאות יחד יוצרות סימפוניה של עומק: החיים קצרים, הסליחה נצחית, והשלום אפשרי – אם נבחר לבנות אותו.

לאחר ימי הדין, התשובה והטהרה, מגיע חג הסוכות – חג שדורש מאיתנו שמחה. אבל לא סתם שמחה... אלא שמחה כאקט של אמונה.אנחנו עוזבים את הבתים, יוצאים לסוכה, ובתוך הארעיות – מגלים יציבות חדשה.מגלים שהשמיים הם התקרה האמיתית, והחיבור האנושי הוא הקיר הכי חזק שיש. בפרק הזה נבין: למה התורה דורשת לשמוח בציווי? איך הסוכה הפשוטה מצליחה לשקם את הלב? למה דווקא חג הסוכות יהפוך לחג אוניברסלי לפי נבואת זכריה? ואילו ארבעה יסודות הסוכה בונה בלב שלנו? כי אולי דווקא כשהכול זמני, מתגלה מה שבלב הוא קבוע.

השבת, מיד לאחר יום כיפור, נקרא את פרשת האזינו – שירת הפרידה של משה, מלאה בכאב, אהבה, ומבט נוקב אלינו, הדורות הבאים. בפרק הזה ננסה להבין: למה דווקא אחרי יום של סליחה – מגיעה שירה של תוכחה? מה עושה השפע למוסר שלנו, ואיך שומרים על איזון? למה משה מבקש מאיתנו "זכור ימות עולם"? ואיך הזיכרון יכול להיות מצפן ולא עוגן? ומה הקשר בין פרשת האזינו, ספר יונה, ותפילת יום כיפור? בין הסערה למילים, בין השירה לצוואה, ננסה לזקק את הקריאה האקטואלית של משה:להפסיק להאשים. להתחיל לקחת אחריות.כי כמו שאומרת התורה:"לא דבר ריק הוא מכם – כי הוא חייכם."

השבוע, בעיצומם של עשרת ימי תשובה, אנו פוגשים את פרשת וילך – הקצרה בתורה, אך עמוסת משמעות.פרשת וילך איננה רק על הליכה פיזית, אלא על תנועה פנימית.היא מלמדת אותנו שהשינוי לא מתחיל באירועים גדולים, אלא בצעד אחד קטן ואמיץ – וילך. משה, ביום חייו האחרון, מדגים לנו כיצד משחררים שליטה, מעבירים מנהיגות, נותנים אמון בדור הבא, ובעיקר – נשארים בתנועה.בין "ניצבים" של שבת שעברה, ל"וילך" של השבת הזו – יש מעבר מהעמידה להתקדמות.זה הרגע שבו עוצרים לחשוב – מה אנחנו צריכים לשחרר? אילו דפוסים הגיע הזמן לנתק? ומה נכתוב השנה ב"ספר חיינו"? בפרק נעמיק בנושאים כמו: מה מלמדת אותנו פרשת וילך על שינוי אישי וחברתי? איך נלחמים באדישות ובלשון הרע בתקופה של מחלוקות ציבוריות? מדוע כל אחד מאתנו הוא "ספר פתוח" שילדיו והסובבים אותו מעתיקים ממנו? ואיך מחברים בין צום גדליה, פרשת וילך, וראש השנה כהזמנה לצמיחה ולא לתקיעות? השבוע, יותר מתמיד, נשאל את עצמנו:לאן אנחנו הולכים השנה?ונזכור את מילות משה:"חזקו ואמצו… כי ה' אלוקיך הוא ההולך עמך, לא ירפך ולא יעזבך."

השבת שלפני ראש השנה – פרשת ניצבים – מציבה אותנו מול השאלה הגדולה:איך נכנסים לשנה החדשה?משה, ביום חייו האחרון, מדבר על אחריות בין-דורית, על ערבות הדדית, על היכולת של כל אחת ואחד מאיתנו להשפיע ולבחור בטוב. הוא לא מבקש שנשנה את העולם לבד, רק מזכיר ש"הדבר קרוב אליך מאוד – בפיך, ובלבבך, לעשותו." 🕊 בפרק הזה נדבר על: למה דווקא עכשיו נדרשת מאיתנו החלטה מה הכוונה ב"ובחרת בחיים" איך פרשת ניצבים הופכת לא רק לקריאת התעוררות – אלא להזמנה רכה להתחיל מחדש והאם באמת אפשר לשנות? זהו לא רק נאום פרידה של משה – אלא קריאה אלינו, כאן ועכשיו.בואו נבחר בטוב, נרדוף שלום, ונכניס את השנה החדשה באמונה, באהבה ובאחריות מחודשת לחיים שלנו.

השבת הזו אנחנו קוראים את פרשת כי תבוא – פרשה שמתחילה במצוות הביכורים היפהפייה, ומסתיימת באחת התוכחות החריפות בתורה. חז"ל קישרו את התוכחה הזו עם חורבן בית שני – והמסר ברור: חברה שלא מפיקה לקחים – סופה ליפול שוב לאותם בורות. אבל דווקא מתוך עומק הקושי, נפתח פתח גדול לתיקון:🍇 מצוות הביכורים מלמדת אותנו שלפני שאתה טועם מפרי הצלחתך – עצור, חייך, ותן.👁‍🗨 הזיכרון ההיסטורי – הוא לא קישוט טקסי, אלא מראה מוסרית.🗣 הלשון – יכולה לברוא עולם, או להחריב אותו. הבחירה – בידיים שלנו.💫 הברכה – "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" – היא הזמנה לחיים של טוהר, יושר ואהבה. בימים של חודש אלול, בתוך מרחב של רחמים, סליחות, ותשובה – זו הזדמנות לשוב לחיים פשוטים, מחוברים, עם יותר לב פתוח, נתינה אמיצה, ודיבור שמקרב ולא מפלג.

השבת הזו, עם כניסת חודש אלול – חודש הרחמים והסליחות – אנחנו פוגשים את פרשת כי תצא, העשירה ביותר במצוות בתורה.74 מצוות שמכסות כמעט כל תחום בחיים – ומציבות מראה מדויקת לחיינו, בדיוק בזמן שבו אנחנו מתבקשים לעצור, להתבונן ולשוב. הפרק הזה עוסק במה שמעבר לרעיונות:🌿 על החשיבות של פעולה ולא רק כוונה⚔️ על המלחמה האמיתית – זו הפנימית שבנו🧍‍♂️ על האחריות האישית, גם כשקל להאשים אחרים👀 על חמלה לחלשים, כבוד לעובדים, וזיכרון היסטורי עם רלוונטיות יומיומית🔥 ועל עמלק של ימינו – הציניות, האדישות, השיפוטיות – ואיך לא לתת להם לנצח ומעל לכל, הקריאה של משה: "מוצא שפתיך תשמור ועשית" – לא מספיק לדבר, הגיע הזמן לעמוד מאחורי המילים שלנו.החיים לא משתנים בכוונות אלא בצעדים. והצעד הראשון? "כי תצא"...

בשבת הזו, בתחילתו של חודש אלול – חודש הרחמים והסליחות – אנחנו קוראים את פרשת שופטים, ומגלים שהיא לא מדברת רק אל מנהיגים פוליטיים או בעלי שררה, אלא פונה ישירות לכל אחת ואחד מאיתנו. מה משמעות הדרישה "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"?האם אנחנו יכולים באמת להציב שופטים פנימיים בלב, בעיניים, באוזניים – ובפה? בפרק הזה נצלול למסר של משה רגע לפני הכניסה לארץ:איך בונים חברה צודקת? איזו מנהיגות דרושה לנו – לא רק שם למעלה אלא גם כאן למטה – במשפחה, בקהילה, במעגלים הקטנים?מה הקשר בין עקרונות נצחיים של צדק, גבולות וענווה – לבין ההתעוררות של חודש אלול? משה מציג מודל של מנהיגות מורכבת ואחראית, כזו שמורכבת ממוסר, הגינות, ושליחות.והוא מזמין אותנו לא רק לבקר מנהיגים – אלא להפוך לכאלה בעצמנו.מנהיגים שלא שואפים לשלוט, אלא מונעים מערכים. 🎧 הצטרפו אלי לפרק מעורר השראה – על צדק, שינוי פנימי, והכוח לבחור להיות קצת יותר ישרים, קצת יותר רגישים, וקצת יותר מנהיגים.

בפתחו של חודש אלול ולקראת ימי הסליחה והרחמים, פרשת ראה קוראת לנו לעצור, להביט פנימה – ולבחור. בפרק זה נצלול אל עומק הרעיון של הבחירה החופשית: למה משה פונה בלשון יחיד ואז ברבים? למה הוא מדגיש את ההווה?נדבר על אחריות אישית וחברתית, על האומץ לראות באמת – את המציאות, את הזולת, ובעיקר את עצמנו.נשוחח על איך נתינה היא לא רק כסף, אלא גם הקשבה, אמפתיה ומבט בגובה העיניים.ונשאל יחד – איך הופכים את ה"ראה" של משה לאקט של שינוי יומיומי? משה מציג בפנינו תכנית מהפכנית לחברה אנושית: כזו שמתנהלת מתוך בחירה, ענווה, ודאגה לאחר.אז לקראת השנה החדשה, זה הזמן לבחור אחרת.לבחור בברכה. לבחור בטוב. לבחור באדם.

בפרשת עקב אנחנו פוגשים את משה – המנהיג האהוב – כשהוא מבקש להעיר אותנו דווקא מהמקומות הקטנים והיומיומיים.בפרק הזה נצלול אל עומק הרעיון שמעשה קטן – חיוך, הקשבה, אמירת תודה – יכול להיות אבן דרך שמשנה את המציאות.נדבר על מצוות שרומסים בעקב, על אהבת הארץ שלא תמיד מובנת מאליה, ועל הכוח החברתי העצום שטמון בציווי "ואהבתם את הגר".נחשוב יחד מה אומר לשים את הלוחות השבורים לצד השלמים – ומה זה מלמד אותנו על כישלון, תיקון ועתיד.ונסיים בקריאה מעשית: להאיר את העולם, דווקא מתוך השגרה, דווקא מהמקומות שאנשים נוטים לפספס. פרק על אהבה שבמעשה, הקשבה שמרפאה, ותודה שבונה לב חדש.למידע על קלפי העצמה אישית מחכמת היהדות שפיתחתי לחצו כאן:https://bit.ly/49gatesCards

השבת הזו היא הרבה יותר מפרשת שבוע."שבת נחמו", ט"ו באב, ותחילתו של נאום הפרידה של משה יוצרים יחד שילוב נדיר של רוך, עומק, תקווה והזמנה לחשבון נפש. במרכז הפרשה עומד משה רבנו, האדם שלא העז לדבר בתחילת שליחותו – וכעת, רגע לפני מותו, נושא את נאום חייו. הוא מבקש בקול שקט, בתחנונים, להיכנס לארץ. אבל הפעם – הוא נענה בשלילה. לא בזעם, לא בתסכול – אלא בענווה.ומכאן נולדת השאלה הגדולה של הפרק:איך מגיבים כשלא מקבלים את מה שכל כך רצינו? איך ממשיכים להאמין כשהדרך נסגרת? ומה המשמעות של לדבר מתוך אהבה – גם כשכואב? באותה נשימה, אנחנו מציינים גם את ט"ו באב, יום האהבה היהודי. לא סתם יום של פרחים ושירים, אלא הזמנה מעשית לשים את האגו בצד, להאיר פנים, ולבנות חברה מחוברת, מכילה, מרפאת. כי אהבה אמיתית – כמו שמשה מדגים – היא לא רק רגש, אלא מעשה יומיומי של תיקון. נדבר בפרק גם על המבט מלמעלה: הציווי של הקב"ה למשה לעלות לפסגה ולשאת עיניו לארץ. מסר עמוק שמזכיר לנו שגם כשלא זוכים להגיע ליעד – אפשר, ואולי חובה, לראות רחוק. וגם – על עשרת הדיברות שקורא משה לעם לחזור ולשמוע. לא כסיסמאות, אלא כיסודות מוסריים פשוטים ומעשיים, שנוגעים באדם, בכבודו, בחירותו, ובאחריות שלנו לבנות עולם טוב יותר. בין נחמה לאהבה, בין כאב לתקווה – זהו פרק שמזמין אתכם להתבונן אחרת, להקשיב עמוק יותר, ולבחור מחדש – לאן אנחנו הולכים, ואיך אנחנו מדברים זה עם זה.

השבת אנחנו פוגשים את משה ברגעיו האחרונים כמנהיג – לא ככובש, לא כלוחם, אלא כמי שלמד להקשיב ומבקש עכשיו לדבר. זהו הפרק שפותח את ספר דברים ומגיע דווקא בשבת שלפני ט' באב – שבת חזון. שבת שמבקשת מאיתנו לראות לאחור, לדבר אחרת ולבחור עתיד חדש. נדבר על השילוב העוצמתי שבין פרשת דברים, שבת חזון ויום האבל הלאומי – על הקשר בין חורבן הבית לבין חורבן השיח, בין "שנאת חינם" אז לבין קיטוב ושיפוטיות היום. נשאל איך אפשר לבקר בלי לשבור, להוכיח מתוך אהבה, ולדבר גם כשכואב – אבל בלי לשרוף. ונעמיק בכוחו של משה – מי שחשש לדבר בתחילת הדרך – שעומד כעת מול העם ונושא נאום של תקווה, של תיקון ושל אחריות. איך זה קורה? מה השתנה? ומה זה מלמד אותנו על הקשבה כבסיס למנהיגות אמיתית? זה פרק על שיח מקרב במקום שיח מפלג, על בניין במקום חורבן, ועל השאלה הגדולה: האם נכתוב סוף אחר לסיפור הזה?

השבוע, עם קריאת פרשות מטות ומסעי, אנחנו לא רק חותמים את חומש במדבר – אנחנו מוזמנים להתבוננות אישית ועמוקה במסע החיים שלנו. בפרק הזה ננסה להבין מה בין "שבט" ל"מטה", ולמה משה מדבר דווקא לראשי המטות – ומה זה אומר על העמידה העצמאית שלנו בעולם בלי להישען רק על השורשים, אלא לחזק את הגזע הפנימי שלנו. נדבר גם על כוחן של מילים – הבטחות, נדרים, התחייבויות – ואיך דיבור חסר אחריות לא מאפיין רק פוליטיקאים, אלא כל אחד מאיתנו בבית, בזוגיות, בהורות, בעבודה. כמה חשוב לא רק "לשדר אמינות", אלא להיות אמינים באמת. ובפרשת מסעי נצלול למסע של עם ישראל במדבר – 42 תחנות. למה התורה טורחת לפרט את כולן? אולי כי כל אחת מהן מלמדת אותנו משהו על הדרך שלנו. חלק מהתחנות נעימות, אחרות מאתגרות – אבל כל אחת מהן בונה אותנו. ננסה להבין מה התחנה שעיצבה אותנו, מה התחנה שעיכבה אותנו, ואיך ממשיכים קדימה בלי להיתקע מול דלתות סגורות. זהו פרק על אחריות, על בחירה, על מסע ועל תקווה. פרק שנועל ספר אחד – אבל פותח את הלב לפרק הבא.

בין ימי בין המצרים – פרשת פינחס קוראת לנו לעצור ולבחון: האם למדנו משהו מהחורבנות? או שאנחנו חוזרים שוב ושוב על אותה טעות?הפרשה טומנת בחובה רגעים של משבר עמוק לצד ניצוצות של תיקון ותקווה. היא פותחת בפעולה אמיצה של אדם אחד – פינחס – שבוחר לקום ולעשות כשכולם קפואים, וממשיכה עם תביעה נועזת של חמש נשים לשוויון ולצדק, ומסתיימת בפרידה שקטה ומרשימה של משה מההנהגה. בפרק הזה נצלול לעומק הכאב והכעס, נבין מה הופך מעשה לגדול באמת, ואיך מגשימים שינוי – לא בצעקות, אלא בענווה ובאחריות.נשוחח על מנהיגות, יוזמה, תקווה – ועל הבחירה שלנו לא להרים ידיים, אלא להחזיק חזק באמונה שיש מה לתקן.