רות ארנון, הצטרפה אלינו לפאלאס תל אביב אך לפני מספר חודשים. היא מספרת בכנות על המעבר, על ילדותה המאושרת בנווה צדק הקטנה, ועל היותה "צעצוע" אהוב לאחיה הגדולים. היא לוקחת אותנו למסע בזמן, אל הימים בהם הייתה אישה צעירה ונחושה בעולם גברי של מדע, ומודה שמעולם לא הרגישה באפליה.
נשמע ממנה על הרגעים הקסומים והאנושיים שמאחורי המדע: על איך ניסוי שלא צלח הפך בסופו של דבר לתרופת הקופקסון, על ההתרגשות שאין לתאר כשגילתה שהמצאה שלה עוזרת לבני אדם, וגם על הצביטה בלב על כך שהוריה לא זכו לראות אותה מקבלת את פרס ישראל.
הצטרפו לשיחה מעוררת השראה עם רות ארנון שממשיכה, גם בגיל 92, לשלב בין האהבה שלה למדע לבין האושר הפשוט של להיות סבתא-רבתא.
ישראלה רבינא היא פרופ' אמריטה בטכניון. היום זה אולי נשמע טריוויאלי, אלא שישראלה נתקלה במשך שנים בחוסר אמון על רקע היותה אישה. בסופו של היא הצלחה והפכה לדיקנית הראשונה בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון.
גם הילדות שלה לא הייתה שגרתית. ישראלה בחרה ללמוד בתל אביב ונסעה כל יום הלוך ושוב באוטובוסים. בשיחה היא חוזרת לילדותה בראשון לציון, על קיום בקשתו של אביה, על אף שזה עלה לה בהרחקה מתנועת "השומר הצעיר", בה הייתה חברה.
ישראלה עדיין מתרגלת לחיים בדיור המוגן, אבל לשמחתה ישנן חברות ילדות, שכמוה חיות בפאלאס תל אביב.
אריה נאור עבר לאחרונה לפאלאס תל אביב משום שרצה לשוב להיות תל אביבי, לחיות בעיר הולדתו, אחרי שנים רבות בירושלים.
סיפור חייו שזור בהיסטוריה של מדינת ישראל. נאור, ששימש כמזכיר הממשלה בממשלתו של מנחם בגין, משתף בזיכרונות ילדותו בתל אביב, בה הוריו, חברי מחתרת האצ"ל, נאסרו על ידי הבריטים. הוא מתאר בכנות את תחושות הילד הקטן שחווה ניתוק מאביו במשך למעלה מארבע שנים.
נאור מספר על הקשר המיוחד והמרגש עם מנחם בגין, ומתאר את הפגישה הראשונה והאחרונה עימו, תוך שהוא חושף את הזיכרון המדהים של בגין שהותיר בו רושם עמוק. הוא משתף בתפיסתו על מנהיגות כשליחות ולא כקריירה, ומספר כי גם רעייתו, פרופ' מרים נאור ז"ל, שהייתה נשיאת בית המשפט העליון, ראתה עצמה כשליחת ציבור ולא כקרייריסטית.
בשנים האחרונות, צבי מקדיש את חייו להנצחת אשתו רות ששירתה כקצינת ח"ן ראשית בצה"ל והראשונה שהגיעה בשעתו לדרגת אל"מ.
במשך השנים, כאשר היא בנתה את הקריירה הצבאית שלה, צבי היה בבית עם הילדים ומגדיר את עצמו כמי שהיה "אבא-אמא".
בשנים המאוחרות יותר, אחרי שרות סיימה את שירותה הצבאי, הגיע תור הזהב של צבי. הקריירה בתחום הפיננסים לקחה אותו ואת המשפחה כולה לעבור לחיות בפילדלפיה במשך שנים רבות. בזכות פועלו, יש יום מיוחד בפילדלפיה הקרוי על שמו בזכות עשייה חברתית רבה.
אלה שלו חיפשה שקט נפשי בחיים ומצאה אותו כשהצטרפה לפני כשנתיים לפאלאס תל אביב. היא אוהבת את פעילויות כמו גם את היכולת להיות עצמאית. חייה של אלה שזורים בסיפורה של המדינה. הילדות בחיפה של שנות ה-50, שם הרחובות דלילי התנועה היו מגרש משחקים לקלאס ולקפיצה לרוחק מהמדרכות לכביש.
אלה חולקת בגילוי לב את סיפורה כאלמנת צה"ל, האהבה לבעלה, דורון, טייס בחיל האוויר וכיצד "משלחת המוות קראנו לזה" ביקרה אותה פעמיים: בפעם הראשונה כאשר נפל בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים ממנה שוחרר כעבור שישה שבועות, והטרגדיה הנוראה ארבע שנים לאחר מכן, כאשר נהרג בתאונת אימונים והותיר אותה לגדל את בתם לבדה.
הצטרפו לשיחה עוצמתית על חוסן, על בחירה בחיים, ועל מציאת שקט וביטחון בפאלאס, גם כשהלב עדיין מייחל לשקט עבור המדינה כולה
מיכל חניאל היא התגלמות הישראליות. היא גדלה בתל אביב, בת להורים חלוצים שהגיעו מפולין מתוך אידיאל.
חייה שזורים בנדודים בין ישראל למדינות שונות בעולם, לרבות ניו יורק ולונדון, כשמיכל מלווה את בעלה, שהיה שליח עלייה. היא הפכה את הנדידה להזדמנות ללמד עברית לעולים חדשים.
במסע האישי שלה, מיכל חקרה את היהדות והפכה אותה למשהו שנושם וחי גם היום, עם מנעד דעות רחב של משפחתה. על שולחן השבת שלה יש קידוש בלי ביקורת על האחר.
בגיל מאוחר, מיכל בחרה לגור בדיור מוגן, ושם היא מצאה את הנוסחה המנצחת עבורה: השילוב של בדידות מודעת ומפגשים מרתקים עם אנשים שהיא אוהבת.
גוזל הגיעה לפאלאס אחרי קריירה ארוכה ומרשימה כחוקרת במכון ויצמן ובמכון וולקני. בשיחה עם דליה און-פריזנד, היא מספרת על הקושי לאורך השנים לאזן בין העבודה לפנאי.
היא מספרת על הרגע בו החליטה לעבור לפאלאס תל אביב, ואיך הבית החדש הפך למקום שמייצג עבורה את השילוב המושלם בין השקט לחיי חברה עשירים ומעניינים.
ו...לא פסחנו גם על שאלת מקור השם - גוזל.
לאלון קפלן קריירה מרשימה במשפטים, לרבות דוקטורט ומשרד עצמאי. אולי זאת הילדות שהכינה אותו לחיים כעצמאי. הוא משתף כיצד המציאות הקשוחה של אותם ימים עיצבה אותו ונתנה לו את הכלים להצליח בחיים. הוא משתף ברגעים קטנים ומרגשים, כמו הדרך היצירתית שבה למד לשחות בעזרת דלועים יבשים בחוף יפו.
כיליד תל אביב, הוא למעשה חי עם משפחתו כפליטים בארץ ישראל הצעירה. אלון אפילו נחשף מקרוב לאירועים הדרמטיים של פרשת אלטלנה.
האזינו לסיפור המלא על מסעו המרתק של אלון, שהיה מעורב בהקמת פאלאס תל אביב לפני 20 שנה, וכיום מתגורר בו עם רעייתו טלמונה, מוצא בית חדש ומרתק.
חנה חיה בפאלאס תל אביב בשש השנים האחרונות ביחד עם בן זוגה יאן.
היא נולדה במרוקו ומביאה סיפור עשיר ולא שגרתי. אבל, אם יש משהו שטבעו בה הוריה - זה את האופטימיות: "תמיד תחייכי" אמרה לה אמה.
חנה למדה עיצוב תלבושות ואיפור בפריז ומיד אחרי שחזרה לישראל הפכה להיות אחת הבכירות בתעשיית הסרטים. כישרונה לא נעלם גם ממקימי הטלוויזיה הישראלית וכך, היא הקימה וניהל את מחלקת האיפור והתלבושות במה שהיה במשך שנים הערוץ היחיד בישראל.
היא משתפת באומץ על ההחלטה המודעת והשלמה שלהם לחיות ללא ילדים וגם כיצד התמודדה עם התגובות. ו...כיצד יסדה ערבי מרק וסרט עת היו בשליחות של יאן בהולנד.
זהו סיפור על אישה חזקה ויצירתית, שמוכיחה כי תשוקה לחיים ולעשייה לא תלויה בגיל.
פאלאס תל אביב היא ביתו של יאיר יודפת בשבע השנים האחרונות. הוא בחר לעבור לפאלאס תל אביב מעט אחרי מות אשתו שרה. הוא התאהב במראה של המקום שמעוצב, לדבריו, כמו ארמון.
הילד מחדרה החליט בגיל 16 לעבור לתל אביב ומצא שותף לדירה: הצייר מנשה קדישמן.
יאיר עשה קריירה כרופא, אבל לא סתם. הוא מאבות תחום רפואת המשפחה בישראל. את הקשיים שחווה כרופא צעיר ביקש והצליח ליישם בלימודי הרפואה.
רבקה, שנולדה בתל אביב בשנת 1932, חולקת זיכרונות נוסטלגיים מילדותה ברחוב בן יהודה, ומספרת על הרגעים המכוננים בחייה: החשיפה למוזיקה, הלימודים בסמינר לוינסקי בזמן מלחמת השחרור, וההתאהבות בבעלה, שלמה, שפגשה במהלך שירותה הצבאי עת לימדה עולים חדשים את השפה העברית.
במשך השנים רבקה ושלמה עברו לגור גם בארצות הברית, אבל את רוב השנים עשו בירושלים. אבל, תל אביב מעולם לא עזבה אותה וכך, אחרי שפרשו לגימלאות הם שבו לגור בתל אביב.
רבקה משתפת, שגם לאחר שנים רבות בחו"ל ובירושלים, חברות מתחילת הדרך שמרו על קשר במשך שנים וכך הן ממשיכות את הקשר החם כדיירות בפאלאס תל אביב.
רינה שרדה כילדה את הגטו באוקראינה וכשעלתה לישראל האתגר בבניית חיים חדשים במעברה, בלי אגורה של עזרה מהמדינה, לא היה קל.
עקב בצד אגודל, רינה עבדה תחילה במקומות בהן היה ניתן להתפרנס. ככה, די במקרה, הגיעה לכנסת ישראל, מה שהפך לקריירה מרשימה בת 30 שנה. בשיחה תוכלו לזהות שאמנם את הפוליטיקה עזבה מזמן, אבל החיידק עדיין טמון בה. בעיקר היא מתגעגעת לאנשים כמו פרופ' אמנון רובינשטיין ז"ל, שהיה שר החינוך.
על החיים כאן בפאלאס, רינה מאד ממליצה: "אני גרה בפאלאס כבר תשע שנים ואני מאוד מרוצה. אני אוהבת את הדאגה של הצוות".
דרורה חיה בפאלאס מזה כעשור. היא החליטה לעבור כי היה חשוב לה, כמו אמה, להיות במקום שידאג לצרכיה בלי להעמיס על משפחתה. במשך שנים, עסקה בהדרכה כמורה למחול ואף קיימה חוגי ריקוד עבור דיירי הבית בפאלאס תל אביב.
דרורה מספרת באהבה על ילדותה וכיצד ישנה ברגע הכרזת המדינה. כך פספסה את חגיגות הריקודים של השמחה שהתפרצה אחרי הכרזתו של דוד בן גוריון.
במשך השנים, התמסרה דרורה לתשוקה הגדולה מכל - המחול. היא הקימה והפעילה בתי ספר לריקוד ואף ניהלה את תחום המחול בעיריית תל אביב.
סימון חיה בפאלאס תל אביב כבר 11 שנים. היא נולדה באלכסנדרייה במצרים ובילדותה דיברו בבית צרפתית. אבל, עם עלייתו של נאצר, נאלצה סימון לברוח עם משפחתה. הם השתקעו בפריז יחסית מהר.
אז מה גרם לסימון הצעירה, שלא דיברה מילה עברית לעלות לישראל? ביקור במסגרת קבוצת סטודנטים בירושלים גרם לה להתאהב.
היא נישאה לפלמ"חניק ירושלמי, ופיתחה קריירה מרשימה בקרן היסוד.
בשנים האחרונות, עברה לפאלאס תל אביב כדי להיות קרובה למשפחתה ומספרת גם איך הופכים להיות תל אביבית בגיל השלישי.
סוניה טל, כבר די ותיקה בפאלאס תל אביב. היא עברה לפני 12 שנים וסיפור חייה מטלטל.
היא נולדה בפולין ב- 1929. את מה שחוותה כנערה היא זוכרת בבהירות רבה, על אף שמדובר בחוויות קשות של נדודים, רעב והצורך להתמודד עם קשיי הישרדות. גם החיבור מחדש עם אביה לאחר המלחמה, נולד במקרה מ...חלום של אמה.
בישראל, סוניה עשתה קריירה ארוכה בשב"כ התחתנה עם יעקב שנהרג בפיגוע בבון בגרמניה בעת שהיו בשליחות.
במשך שנים נהגה שולמית לבקר את חברותיה בפאלאס תל אביב. החברות? הן היו רק התירוץ כדי לאכול את עוגת הגבינה האהובה עליה שנאפתה בפאלאס. לכן, כאשר החליטה לעבור לדיור מוגן לא היה ספק שתבחר בפאלאס תל אביב.
החיים לקחו אותה מתל אביב, בה גדלה ואהבה ללכת יחפה לעיר דימונה. בזכות התעקשותה, נוספו אוטובוסים בקו באר שבע - דימונה שעד אותם ימים עמד על אוטובוס אחד ביום.
דליה ירושלמי היא תמצית הסיפור התל אביבי. היא עלתה מליטא בגיל שנה וחצי, אבל ביקור אצל סבתה בגיל 6 הפך למסע הישרדות במלחמת העולם השנייה - הילדה הבלונדינית שדיברה רק עברית בלבד נאלצה לשתוק ברכבות עם החיילים הגרמנים.
כאשר חזרה לתל אביב, ראתה אותה נבנית ולימים הפכה למחנכת ומנהלת בית הספר המיתולוגי בצהלה, שם לימדה בכיתה שאולתרה בתוך חדר שינה. גם את ההחלטה האמיצה לעבור לפאלאס אחרי חיים שלמים באותו הבית, היא עשתה בדרכה שלה. איך מכירים חברים חדשים? פשוט מארגנים בראנץ' גדול ומזמינים את השכנות.
בגיל 94, דליה מסכמת בחיוך: המעבר לפאלאס היה "הדבר החכם ביותר שעשיתי", צעד שהעניק שקט נפשי לא רק לה, אלא גם לילדיה.
הגעתה לישראל כלל לא הייתה מתוכננת, אך המסע הבלתי צפוי ממצרים הפך למסע חיים של נתינה. הלן רויטמן, שחיה בפאלאס תל אביב כבר 15 שנה, לוקחת אותנו לסיפורה, בשיחה עם דליה און-פריזנד.
כאישה שרוח ההתנדבות היא חלק בלתי נפרד ממנה, היא חולקת את סיפורה של "קבוצת ה-35" – נשים שהתגייסו לסייע לעולים חדשים. היא מספרת על המאבקים שניהלה עבורם: מייצוג עיקש בבתי משפט מול חברות הביטוח, ועד למציאת קורת גג ועבודה. על פועלה זה, היא אף זכתה באות הצטיינות מנשיא המדינה.
האזינו לשיחה על אישה שהפכה את חייה לשליחות למען אלו שהיו עתידים להפוך לבסיס האיתן של החברה הישראלית.
טטיאנה גלזר היא מוותיקות הבית בפאלאס תל אביב, עת הצטרפה מעט אחרי פתיחתו בשנת 2005.
חייה של גלזר מעולם לא היו שיגרתיים. מהילדות בבלגרד שהייתה שמחה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה ואף הייתה לאלימות הקשה כלפי אביה שגרמה למותו.
טטיאנה בנתה לעצמה קריירה ייחודית כמדריכת טיסה. תחילה כמובן בתוך השירות בצה"ל, אבל אחרי השחרור הייתה לאישה הראשונה שהדריכה על סימולטורים בחברת אל-על ולמעשה הייתה חלק מבניית הכשרת הטייסים בישראל, שעד אותה תקופה נעשתה רק בחו"ל
מהילדות בבוקרשט ועד ללשכתו של דוד בן גוריון. ליה רוט, מוותיקות הבית של פאלאס תל אביב, מספרת לדליה און-פריזנד על חייה ששזורים בהיסטוריה של ישראל כמדינה צעירה.
היא לוקחת אותנו למסע בזמן: אל הרגע שבו גורשה מבית הספר ברומניה עם כניסת הגרמנים, על המפגש הגורלי במונית לירושלים, שם ניצתה מחדש האהבה לקצין אותו הכירה בצבא ולו גם נישאה.
ליה ובעלה החליטו לעבור לפאלאס יחד לאחר שאובחן עם פרקינסון. היא מספרת בכנות על השנים האחרונות יחד, ועל הבחירה שלה להמשיך לחיות חיים מלאים ועשירים גם אחרי לכתו.