הפעם בפודקאסט המגבר אנחנו דנים ברמת החופש שיש בסגנונות שונים. מוזיקה היא סוג של ביטוי אומנותי ויצירתי. היכולת של האמן להביע רעיונות חדשים שהתעצבו כהדהוד של רעיונות אשר רבים וטובים הביעו והמציאו קודם לכן, היא מה שיגדיר את ההשפעה של האמן על התרבות והחברה. הסגנונות המוזיקליים השונים נבדלים זה מזה בגבולות הגזרה היצירתיים של המלחינים והמבצעים. במוזיקה קלאסית למשל החופש הוא מועט יחסית: למלחינים יש מסגרת די נוקשה של עשה ואל תעשה – כמו במקרה שסיפרנו על דביסי שסולק מהאקדמיה הצרפתית כיוון שהשתמש בקווינטות עוקבות רחמנא ליצלן - והמבצעים נמדדים ומוערכים בביצוע המדויק ביותר של היצירות. אולי יש מרחב מסוים של חופש בכל מה שקשור לאופן שבו הם יכולים לפרש את ההוראות הקפדניות שבתווים. בצד השני יש את הג'אז שהוא סוג של סביבת קוד פתוח מוזיקלית. כל אחד לוקח משהו ומשלב דברים אחרים או ממציא רעיונות חדשים לכדי משהו חדש. החוק היחידי הוא שזה אמור להישמע בסדר בסופו של דבר (וגם זה לא באמת חוק). כמובן שיש את הסגנונות שבאמצע: רוק, בלוז, פופ וכו'.
בנוסף, שוחחנו על הרצון של הקהל לשמוע משהו מוכר לעומת הרצון שלו לשמוע משהו חדש ומקורי ועל המקום של כל אחד מאיתנו כנגן, יוצר ואמן בכל רמה טכנית או התפתחותית מבחינה מוזיקלית.
הפרק הוא סוג של פרק סוף עונה כי הפודקאסט יוצא לפגרה. אז נפגש בעונה הבאה ובינתיים...
האזנה נעימה
הסיבה שגיבסון הוא לא יצרן הכלים הראשון שאנו סוקרים בפודקאסט שמדבר על האנשים שעצבו את המוזיקה כפי שאנחנו מכירים אותה (הראשון היה ליאו פנדר), היא אינה בגלל שהכלים שחברת גיבסון פיתחה וייצרה פחות חשובים בהיסטוריה של המוזיקה, אלא מפני שהפריצה הטכנולוגית של גיבסון ששמה אותה על מפת ההיסטוריה המוזיקלית הגיעה לאחר מותו ובהנהגתו של מהנדס אקוסטיקה גאון בשם לויד לואר שהגה את הרעיון לצייד את הגיטרה הקמורה של גיבסון בפתחי תהודה בצורת האות "אף" והציג לעולם את גיטרות הג'אז בהן מנגנים עד היום אשר נקראות ארץ'-טופ.
בפרק יאיר סוקר מספר דגמים וחברות שהיוו תחרות מרה לגיבסון החלוצה מה שדחף את התעשייה הזו לסטנדרטים הגבוהים ביותר. היום כולנו נהנים מהסאונד המשובח שהתחרות הזו יצרה וחלקנו (כולל יאיר) רודפים אחרי כל פיסת סאונד שכזאת שבוקעת מגיטרות שנבנו על ידי הגדולים ביותר והעצים הטובים ביותר בשנים הטובות של גיבסון ומתחרותיה כמו דיאנג'ליקו, אפיפון וסטרומברג ודגמי הדגל שלהן. כמובן שיש התייחסות לדגם הלס-פול ה"מחבטית" שמכרה יותר מכל דגם מרשים אחר של החברה.
הסיפור של גיבסון הוא מופלא כי מדובר על הצלחה עסקית מדהימה שנשענה על איכות וחדשנות של איכות. מייסד החברה אינה דמות המפתח בהצלחה שלה ולמרות זאת ההצלחה המשיכה כ70 שנה עד שאותה איכות שעמדה בבסיסה התדרדרה והחברה יחד איתה.
במהלך הפרק יאיר זורק שמות של חברות ודגמים כמו סוכריות על עוגת יומהולדת, אז כשרות לציבור ערכתי טבלה של הדגמים השונים:
https://lnkd.in/dJiv38p8
האזנה נעימה
דביסי נמנה ברשימת המלחינים החשובים ביותר בהיסטוריה, והוא המלחין הצרפתי הגדול ביותר. מה שלא הפריע לחברי האקדמיה בפריז להעיף אותו בגלל שהוא הלחין קווינטות עוקבות רחמנא ליצלן. נו, צרפתים
מעבר להיותו פסנתרן מדהים שכתב יצירות מורכבות ביותר, דביסי הוא מהמלחינים הבולטים מהתקופה האקספרסיוניסטית. למשל היצירה שלו לה-מר (הים) היא יצירה מדהימה שאין בה קו מלודי, אלא כששומעים אותה – מרגישים כמו ים. כדאי להאזין ליצירה. וכדאי גם להאזין לפרק.
הפעם בפרק על המוזיקאים החשובים אנחנו לא מדברים על מוזיקאי אלא על ממציא או מהנדס הגיטרה החשמלית הראשונה. כולנו מכירים אותה מהסגנונות הפופולריים של המאה ה20 – רוק ופופ. אי אפשר להתעלם מהמהפיכה שליאו פנדר עשה כאשר בנה את גוף הגיטרה בפעם הראשונה כגוף מלא ללא תיבת תהודה. ההגברה השולית של גוף הגיטרה השאירה מקום לאלקטרוניקה לעשות את האפקט שלה על הצליל לפני שהגיטרה התחילה לצפצף מפידבקים לא רצויים. כך נולד הדיסטורשן, ולעומתו הקלין החשמלי מה שביניהם – ומשם הכל היסטוריה. עוד המצאה חשובה של ליאו פנדר היא הבס החשמלי. המצאה שנתנה לבסיסטים עם אוטו קטן את לצאת ולהופיע אבל בעיקר שינתה את הסאונד של הבס למשהו אחר לגמרי מהקונטראבס הג'אזי.
האזנה נעימה.
מה יש במוצארט הזה שהוא כזה גאון? הוא כתב פופ של לפני-250-שנה, וזה גם פופולרי היום. איך הוא עשה את זה? בניגוד להרבה מוזיקאים שהם יותר תופעות תרבותיות מגאונים מוזיקליים, מוצארט היה גאון מרשים ביותר. הוא היה כותב פרטיטורות של סימפוניות לתזמורות עם עשרות נגנים בו זמנית לכל הקולות – הוא פשוט שמע הכל בראש, בחייו הקצרים הוא הספיק לכתוב מאות יצירות (626 בדיוק) שבהן הקלאסיקות הכי גדולות כמו סימפוניה 40, דון ג'ובאני ולבסוף הרקוויאם האלמותי שהיה הצוואה שלו לעולם בעצם. המוזיקה שלו נעימה לאוזן, זורמת ועדינה אך עדיין מורכבת וקשה לנגינה. המינון הנכון הזה של אסתטיקה ומורכבות זה מה שעושה קלאסיקות. מוצארט הוא הדוגמא הטובה ביותר לכך במוזיקה!
*קטע הפתיחה :
Wolfgang Amadeus Mozart: Symphony No. 40 in g minor, KV 550 (First Version) / Gyu-Seo Lee, conductor · Orchestral Ensemble Seoul / Recorded at the Seoul Arts Center, 2 September 2016.
הפרק על הביטלס בסדרת המוזיקאים החשובים מזכיר לי את השיחה של אגתה וגרגמל מהדרדסים. אגתה שואלת:" אתה יודע מה נחמד אצלך, גרגמל?" ואז עונה: "פשוט שום דבר" 😊
אז בסך הכול רציתי לעשות פרק על הלהקה הכי פופולרית בכל הזמנים – הביטלס. יאיר בהחלט לא מתווכח עם ההצלחה הפנומנלית, אבל כאשר אנחנו באים לנתח איזו חדשנות מוזיקלית עומדת בבסיס ההצלחה הזו, יאיר נשאר נאמן לאמת שלו ומביע דעה שאולי תקומם עלינו את המעריצים הנלהבים. שקלתי אם להעלות את הפרק, והחלטתי שיש פה קונפליקט מעניין בין יצירתיות מוזיקלית ובין פופ טהור. החומרים שמהם עשויה ההצלחה המסחרית במוזיקה הם לאו דווקא מוזיקליים.
בטהובן הוא בעצם המלחין המשמעותי הראשון שכתב מוזיקה בתקופה הרומנטית. מה זה אומר לכתוב מוזיקה בתקופה הרומנטית? אז אם חשבתם שזה לכתוב פס קול של קומדיה רומנטית (כמו יוני) אז זה לא זה. התקופה הרומנטית התאפיינה בביטוי רגשות. מי שמקשיב לבטהובן, בעיקר לסימפוניות שלו, ישמע את המוזיקה הבועטת הראשונה בהסטוריה. כעס, חברות, הצלחה ורגשות אחרים שבטהובן ביטא ביצירות מדהימות שכמובן כל אדם צריך להכיר.
מי הוא היה? מהיכן הגיע? עד כמה היידן השפיע עליו באמת ומה הוא כתב כאשר נתבקש לתת לו קרדיט? אמרנו שמדובר בגאון סוער – יצא לנו פרק מעניין!
Playlist: https://youtube.com/playlist?list=PLmq8L0vIe6BJ_02RIQFxVOGpyrerV9Qxc
שני מוזיקאים ומתופף נכנסים לבר. יש אינספור בדיחות על כך שמתופפים הם לא מוזיקליים. אם בכל צחוק יש שמץ של אמת, אז מהיכן באה הסטיגמה הזאת? נתחיל מזה שתופים זה כלי שמבטא כביכול רק קצב ואינו מבטא הרמוניה. אין סולמות, אין התייחסות לגובה הצליל, המרווח, האקורד או המהלכים ההרמוניים. אז איך תיפוף יכול להיות מוזיקלי? בפרק הפעם בסדרת מוזיקאים חשובים בחרנו להכיר דווקא מתופף שמתאפיין במוזיקליות מדהימה. איך הוא עושה את זה? איך זה נשמע ובמה זה שונה מרוב המתופפים? מה אנחנו כמתופפים וגם לא כמתופפים יכולים ללמוד ממנו. נעים להכיר – סטיב גאד.
מה עושה את ג'ימי הנדריקס לגיטריסט הגדול בכל הזמנים? זו לא הטכניקה, כי יש גיטריסטים שניגנו מהר יותר ובפרט ניגנו קטעים של ג'ימי יותר טוב מג'ימי. הוא לאו דווקא חתום על הסולואים הכי גדולים, אבל כמו כל אומן גדול, הוא חידש משהו במוזיקה כך שאחריו הגיטרה תפסה מקום אחר בבלוז והרוק.
מה הוא חידש? מי מנגן ג'ימי יותר טוב מג'ימי? מאיפה הוא בא, מה היה הרקע שלו ואיך הוא נהיה מה שהוא נהיה? למה לשרוף גיטרות ומה הטעם בלנגן עם השיניים? ובעיקר – למה כששומעים את ג'ימי הנדריקס מנגן זה מעיף את המוח?
כל זאת ועוד בפרק נוסף של הפודקאסט "המגבר" של חברת טונליין – מגשימים לאנשים עסוקים את החלום ללמוד לנגן.
למה יוהן סבסטיאן באך נחשב למשה רבנו של המוזיקה?
בעונה החדשה של הפודקאסט של טון ליין, יאיר יוני יסקרו את תרומתם של מוזיקאים גדולים להתפתחותה של המוזיקה כפי שאנחנו מכירים ואוהבים אותה היום. אין מוזיקאי מתאים יותר מיוהן סבסטיאן באך לפתוח את העונה.
באך הוא סוג של אלברט איינשטיין או סטיב ג'ובס של המוזיקה. באך בעצם היה הראשון ששכלל דברים שהיו ידועים לפני, והציב סטנדרט אחר שלאחריו המוזיקה כבר לא היתה אותה מוזיקה. אם זה בהולכת קולות שאינה טריוויאלית, שילוב של 4 קולות בו זמנית מה שהוליד את החשיבה ההרמונית ושילוב של של הולכת קולות עם הרמוניה. מהפיכה נוספת שבאך חתום עליה היא השימוש בצלילים צורמים כביכול באופן כזה שהאוזן שלנו מקבלת ואף נהנית לשמוע.
האזנה נעימה
לא לזייף, לא להיות מצוננת ולא צרודה, עבודה פיזית עם הגוף, לדעת מוזיקה, לזכור מילים בעל-פה, להוביל הרכבים באסרטיביות, להיות אישה בעולם של גברים, לעמוד על במה, חשופה בלי כלי מעץ או מתכת שיכול לחצוץ בינך לבין הקהל. בלי כלי שלוחצים עליו במקום מסויים והוא תמיד יוציא את אותו צליל – רק את והגוף שלך מול העולם. מסתבר שלהיות זמרת זה לא פשוט בכלל ואם נוסיף את המימד של עולם הג'אז זה נהיה דבר די מורכב ומאתגר.
בפרק השני בסדרה על זמרות ג'אז, יאיר לוינסון ויוני בלייך משוחחים עם אושיית פיתוח הקול מחיפה – ענבל גולדבליט. הפעם על חיי הזמרת. מה הם האתגרים איתה היא מתמודדת? איך לומדים את זה? ענבל משתפת אותנו מניסיונה שלה ושל מאות תלמידות לאורך השנים וכדי לעשות את זה אפילו עוד יותר מעניין, יאיר וענבל מטבלים את הפרק בשירה ונגינה גם לצורך הדגמה של כמה מהנקודות שדיברנו עליהן וגם בגלל שזה פשוט תענוג לשמוע
האזנה נעימה ויאללה לזמר!
העונה השלישית של הפודקאסט ג'אז טעם נרכש יסקור את הכלים השונים שמרכיבים את הג'אז.
הכלי הראשון, לא נתפס ככלי כי אין אינסטרומנט שמפיק צליל אלא הגרון האנושי. נסקור את התפקיד של זמרי וזמרות ג'אז.
הפרק הראשון בסדרה בוחן את תפקיד הזמר.ת בהרכב ומגלה כי בניגוד לזאנרים פופולריים כמו רוק ופופ שם הזמר.ת זה בערך חזות הכל, בג'אז זה יותר בכיוון של עוד כלי שמשתלב בהרכב ובשיח המוזיקלי החי שקורה על הבמה.
מצד שני, הרכב עם זמר.ת מתקשר הרבה יותר טוב החוצה – עם הקהל ויחסית לג'אז, מדובר בסולן שהוא בפרונט ושאר הנגנים שם כדי ללוות ולתמוך בו – זאת אומרת שיש פה משהו מעולם הדיווה ביחס לנגני ג'אז אחרים, אבל עדיין כיאה לג'אז, המון ביטוי עצמי של הזמר.ת בביצוע עצמו ואפילו באלתורים ולאו דווקא בשירים ספציפיים שמזוהים עם זמר כזה או אחר.
בנוסף, הזמר מבטא שתי שפות – המילים מבטאות רעיונות ומסרים וגם המוזיקה.
הזמר.ת בג'אז חי בצומת הזאת שבין הכוכבות והתקשורת עם הקהל אל מול התקשורת החיה עם נגני ההרכב שמלווים אותו. מן העבר השני, המפגש בין השפה המילולית והמוזיקלית. אין ספק שמדובר באחד התפקידים המעניינים והמורכבים בג'אז.
בסדרת הפרקים על זמרות ג'אז הצטרפה לשיחה של יאיר ושלי, הזמרת המופלאה והמורה הכי ידועה ומנוסה בכל חיפה והצפון הלא היא - ענבל גולדבליט.
למי שרוצה לשמוע עוד את ענבל ולהכיר – הנה האתר שלה
https://www.inbalgoldblit.com/
באנלוגיה של טעם נרכש, אז אם ג'אז זה אלכוהול, אז היום אנחנו הולכים לדבר על שנדי: המון סוכר ולא עושה סחרחורת. לטוב ולרע. הסגנון הזה הוא פופי למדי, הרמוניות פשוטות, מאוד כתוב ומעובד בלי הרבה חופש אבל עדיין עם אלמנטים ג'אזיים ונכתב ומבוצע על-ידי אומני ג'אז ידועים שכיכבו בעבר בסגנונות מורכבים הרבה יותר של הז'אנר.
הפרק הזה חותם את סדרת הפרקים שסקרו את הסגנונות השונים.
בעונה הבאה של ג'אז טעם נרכש, אנחנו נתמקד בכל כלי בהרכבי ג'אז וסגנונות שונים ובתפקיד שלו בתוך הז'אנר. יש למה לצפות
פלייליסט של הפרק:
https://open.spotify.com/playlist/0k60WcxtOnNy48urS1ImTX?si=767d53791c934807
בחלק החמישי של הפיוזן אנחנו כבר בשלהי הסגנון הכיפי הזה. הפעם מדברים על עבודה מאוחרת של זאווינול (הגנן), ברנד איקס שהם פיוז'ן של רוק מתקדם אבל על סטרואידים. אבל המנה העיקרית ללא ספק היא הרכב קנדי צרפתי בשם יו-זב. הרכב חשוב מאוד ווירטואוזי. שלישייה שנשמעת כמו תזמורת שלמה עם סינטיסייזרים ומה לא. בקיצור – היום יש אחלה פלייליסט.
האזנה נעימה
פלייליסט בספוטיפיי: https://open.spotify.com/playlist/186FSBfAxwU3KZ0VHPi2xv?si=3c03c9841833450f
ממשיכים בסקירת סגנון הפיוז'ן. זה כבר הפרק הרביעי והוא לא האחרון. הפעם אנחנו חוגגים עם הרבי הנקוק, שידוע מאוד בזכות הפיוז'ן והפיוז'ן בזכותו, אבל יאיר ממש לא חושב שזה עיקר הקריירה המוזיקלית שלו ובטח שלא השיא. עם קטעים כמו קמיליאון ובאטרפליי, אני (יוני) יכול להגיד שהוא בהחלט תורם לחגיגה. בנוסף אנחנו מאזינים ומדברים על הלהקה החשובה ביותר בפיוז'ן הלא היא ווז'ר ריפורט שהפגישה את שני הנגנים הכי משמעותיים ומדהימים שהסגנון הזה מציע הלא הם ג'אקו פסטוריאס הבסיסט (האגדי!) וג'ו זווינול שנראה כמו גנן אבל מנגן כמו שועל 😊
האזנה נעימה!
נא לשים לב! אנחנו נערוך פלייליסט בספוטיפיי עם כל הקטעים המובאים בפרק. כך ניתן לעבור לשמוע את הקטע הרלוונטי בלחיצת כפתור ואחר כך לחזור לפרק שימשיך מאותה נקודה ממנה עברנו לשמוע את הקטע.
קישור לפלייליסט:
https://open.spotify.com/playlist/4xumFtiS7Hb9gxyOaYVp02?si=2fc28256cb994630
פרק מלא בכל טוב. הפיוז'ן הוא תופעה מספיק מעניינת כדי שנמשיך לסקור את המבצעים השונים והכיוונים אליהם פנו. היום בפרק אנחנו משוחחים על צ'יק קוריאה, פאט מת'יני, גארי ברטון, קיט' ג'ארט ועוד.
הנה הפלייליסט:
https://www.youtube.com/playlist?list=PLmq8L0vIe6BJ6AGbK9sGuBGTMN9lh8obl
האזנה נעימה
פרק נוסף על הפיוז'ן. בפרק הקודם התחלנו עם הסגנון הזה שכמו כמעט כל הסגנונות מאז שמיילס דיוויס בתמונה התפתח סביב פועלו של האיש הזה. בפרק הפעם נראה איך הוא מתפתח על ידי אותם נגנים שניגנו עם מיילס ויצאו לדרכם האישית כמו ג'ון סקופילד, צ'יק קוריאה והאחים ברקר. לא כולם לאו דווקא ניגנו עם מיילס אבל בוודאי הושפעו מצד אחד, והטביעו את חותמם מהצד השני.
בפרק הזה אנחנו גם מכירים טוב יותר את הסגנון ומתוודעים למאפיינים הייחודיים שלו שהם נגינה טכנית מרשימה ועיצוב צליל חדשני כאשר הצליל עצמו מהווה מקור השראה.
גם בפרק הזה אנחנו נפנה לפלייליסט חיצוני כדי לשמוע את הדוגמאות.
הנה הקישור: https://www.youtube.com/playlist?list=PLmq8L0vIe6BJGNoV3qWiP6_10z0GxAox-
האזנה נעימה
מתקדמים בסגנונות והיום אנחנו עם סגנון שלא היינו בטוחים איך נעשה אותו, כי חייבים להדגים אותו עם הקלטות מקוריות של הנגנים הגדולים שניגנו אותו. אבל הוא סגנון חשוב ביותר שאחראי על פני הג'אז כיום. אז אנחנו נגדיל ונעשה סדרת פרקים. במהלך הפרק נפנה לפלייליסט שאותו ערכנו, כל פעם לקטע רלוונטי. מומלץ בחום לעצור רגע את הפרק וללכת ללינק ולשמוע את הקטע.
הנה הפלייליסט: https://www.youtube.com/playlist?list=PLmq8L0vIe6BKFU8pM7zOwQIesTMEwWm7G
האזנה נעימה
סיגנון הג'יפסי הוא סגנון מתאים לרכישת הטעם של הג'אז. המקור שלו הוא לא בארה"ב אלא באירופה. הצוענים שהיו מומחים בבידור, קרקסים ומוזיקה הציגו לעולם את אחד מגאוני הג'אז הגדולים – דג'נגו ריינהרט. כמו שטום ג'ובים עשה לבוסה, ככה ג'נגו הוליד סגנון שובה לב, בוירטואוזיות שרק הצוענים יודעים ובלי כמה אצבעות אותן הוא איבד בצעירותו. הטוויסט הצועני לג'אז האמריקאי בהחלט שווה פרק. והוא מהנה במיוחד.
ויש הפתעה נעימה: את הפתיח והקטע הראשון מנגן נגן יקר ומוכשר – אסף אלבז. מי שירצה יוכל לפגוש ולשמוע את אסף בג'אמים הדו שבועיים שאנחנו עושים ברודאו החיפאי. כיף לארח אותך אסף. תודה.
את הפלייליסט של הפרק גם אסף ערך ויש בו דוגמא לנגנים שיאיר מזכיר בפרק. כמו בירלי לגריין - שמראה לנו מה זה קירקס (דקה 5:30), האחים רוזנברג - שווה לתת את הדעת דווקא לסולו כינור בדקה השלישית. הקטע השלישי של "הדור הצעיר" שמראה לנו שהעולם שייך לצעירים
https://www.youtube.com/playlist?list=PLmq8L0vIe6BL8euLp9J5saUl4UF7SSTp-
האזנה נעימה
בוסה נובה
בפרק על ההארד-בופ, כשאמרתי שזה הסגנון האהוב ביותר עלי, אני פשוט שכחתי את הבוסה נובה. הווווו, בוסה בוסה אהובה. מה שיפה כל כך בבוסה זה שגם אני וגם יאיר המאסטר המתנשא ממש אוהבים אותה. זה בשל הגאוניות של אבי הבוסה נובה – טום ג'ובים. כברזילאי צעיר, הוא ויתר על ניסיונות לא נעימים להשתלב בסצינה הניויורקית הקשוחה ובחר לפתח סגנון ברזילאי שהיה די משמים. ג'ובים הכניס אלמנטיים ג'אזיים מורכבים לתוך הסגנון תוך כדי שהוא שומר על מלודיות יפייפיות ששואבות השראה דווקא מהמלחין הנודע שופין (בפלייליסט שערכתי לפרק יש השוואה מאלפת בין פרילוד 4 של המלחין לשיר של ג'ובים). היופי בסגנון הזה הוא המורכבות החבויה בו וההרמוניות שנשמעות כל כך נאיביות ומתנגנות אבל למעשה הן לא טריוויאלות בכלל. כל זאת ועוד (כולל פינת הגיטרה התורנית של יאיר) בפרק שכולו בוסה נובה.
פלייליסט לפרק: https://www.youtube.com/watch?v=u91KqTfymgY&list=PLmq8L0vIe6BLVMjSFt8xrSWUgsDKw38VE
האזנה נעימה
