בוסה נובה

בפרק על ההארד-בופ, כשאמרתי שזה הסגנון האהוב ביותר עלי, אני פשוט שכחתי את הבוסה נובה. הווווו, בוסה בוסה אהובה. מה שיפה כל כך בבוסה זה שגם אני וגם יאיר המאסטר המתנשא ממש אוהבים אותה. זה בשל הגאוניות של אבי הבוסה נובה – טום ג'ובים. כברזילאי צעיר, הוא ויתר על ניסיונות לא נעימים להשתלב בסצינה הניויורקית הקשוחה ובחר לפתח סגנון ברזילאי שהיה די משמים. ג'ובים הכניס אלמנטיים ג'אזיים מורכבים לתוך הסגנון תוך כדי שהוא שומר על מלודיות יפייפיות ששואבות השראה דווקא מהמלחין הנודע שופין (בפלייליסט שערכתי לפרק יש השוואה מאלפת בין פרילוד 4 של המלחין לשיר של ג'ובים). היופי בסגנון הזה הוא המורכבות החבויה בו וההרמוניות שנשמעות כל כך נאיביות ומתנגנות אבל למעשה הן לא טריוויאלות בכלל. כל זאת ועוד (כולל פינת הגיטרה התורנית של יאיר) בפרק שכולו בוסה נובה.

פלייליסט לפרק: https://www.youtube.com/watch?v=u91KqTfymgY&list=PLmq8L0vIe6BLVMjSFt8xrSWUgsDKw38VE

האזנה נעימה