היי חברים,

הנה הפרק השלישי לסדרת הפודקאסט לזכרו של רועי היקר שלנו,

בפרק הנוכחי זכיתי לפגוש שלושה מחברי הילדות של רועי, השלושה הקרובים ביותר:

קצובס, זלינגר ושייקה.

הם חבורה של חמישה שאיבדו את קונטס שנהרג בתאונת עבודה בעת עבודתו בעמותה לטובת הצלת חיים ואת רועי שלנו שנהרג ב7.10.

בפרק למדתי על מהי עוצמה של חברות, על איפה חברות נמדדת, על להגיד את האמת הכואבת, על להתלהב כמו אידיוט מכל שטות עם החברים שלך ועל כמה הדברים הקטנים הם הדברים הגדולים באמת.

הפרק נותן לנו גם מעט הבנה של החברות בתוך השכול, על הקשרים עם המשפחות של החברים, על האתגר של לאבד שני חברי ילדות ועל הקשר שקיים לאחר מכן.

כותב את זה וכאוב מאוד תוך כדי..

״ובשינוי אווירה״ כמו שאמר קצובס ברגע קשה בפרק:

אחד המשפטי מפתח שלקחתי מהפרק היה משפט נדוש אך עם חידוד שעושה הבדל גדול:

חברים זה עניין של סדרי עדיפויות ואנחנו גם צריכים אחד את השני, אז אם אנחנו רוצים בדגש על הרוצים אז צריך להשקיע ולמצוא את הזמן אחד עבור השני.

הרצון - להיות קרוב לחברייך.

למדתי גם בפרק על כמה הדברים הקטנים הם החשובים וכמה הנוסטלגיה האהובה שלנו היא על הדברים הקטנים:

החומוס שכל אחד היה לוקח.

על לילות פשוטים שמלאים באלכוהול, ריקודים וצחוק וגם נפילות לבריכה.

על לשחק בסוני ביחד.

גם על חופשות ביחד.

על שיחות עמוקות, על שיחות קשות, על שיחות חשובות.

על שיחות טלפון יומיומיות ועל ההתקדמות של כל אחד.

וכמה שוב נגרי שלנו האהוב, היה אדם פשוט שאהב את הבריות ועשה את זה עם לב פתוח וענק שכולם הרגישו שהוא פשוט היה החבר הכי טוב שלהם.

שהוא היה מדביק את כולם בהתלהבות שלו,

בשמחת חיים שלו,

באהבה שלו,

באכפתיות שלו,

בבטחון שלו ובתחושת בטחון שנתן לסובביו תמיד,

וביכולת ובאמונה שלו לעשות את מה שנכון גם אם הוא קשה או מפחיד, כל פעם מחדש.

עלה בי כל כך - ״ספר לי מי החברים שלך ואני אגיד לך מי אתה״

כל אחד מהם הזכיר לי צבע אחר של נגרי - המצחיק, המפוקס, החד, האכפתי, השטותניק ועוד כל כך הרבה צבעים בזמן שישבנו לפני הפרק ותוך כדי הפרק עצמו.

מה שבטוח היה לראות זה חבורת אנשים מלאי אהבת אדם ואותנטיות.

שנותנים פרק בצבע אחר, הומוריסטי מצד אחד קשה וכואב מהצד השני וגם את כל מה שבין לבין.

מספר נקודות שהתקשרו לי היה בהקשר לפרק הראשון שביצעתי עם ההורים של רועי לקשר ישיר לבטחון העצמי שהיה לו:

הוא צבר אותו יותר ויותר במרוצת השנים עם ההצלחות, ההתמודדות עם כשלונות והעשייה של הדבר הנכון גם אם הוא קשה או מפחיד.

והוא קיבל אותו בעוצמה רבה, כך החברים זוכרים בעוגן החזק שהגיע לו מבית.

ראיתי פעם משפט שמאוד התחבר לי כאן:

"רק עץ ששורשיו נטועים עמוק באדמה. יכול להרשות לעצמו להיכנע לרוח. ועדיין, להרגיש מולה עץ חזק מלא עוצמה"

זה מבחינתי נגרי, שורשים חזקים באדמה ואז הוא אפשר לעצמו לפרוח בעוצמות הכל כך לא הגיוניות שהוא היה חי בהן.

פרק שממלא את הנשמה ברצון לחברות טובה, לפשטות, לאהבת אדם ובמחשבה עמוקה על השקעה וטיפוח בשורשים שלך ושלך עם הקרובים אלייך.

בנוסף,

חברים יקרים אשמח לכל פידבק שלכם איך לעשות, להנחות, לשאול ולהוביל כך שהפרקים יהיו איכותיים ומעניינים יותר.

אוהב המון

שלו

היי חברים,

הנה הפרק השני לסדרת הפודקאסט לזכרו של רועי היקר שלנו,

מי שלא מכיר את רועי אני מאמין שתחושו שהוא גם שלכם,

כמו שאמר שמוליק בהספד לזכרו:

״אני אגיד לכם מי זה רועי.. אתם תגידו לי מי זה רועי?״

במהלך הפרק ראינו צד אחר של רועי, רועי נגרי האח, אח פשוט נדיר ביופיו, אח על מלא.

הפרק היה עם גל וגאיה האחיות של רועי על איך זה לגדול לצדו, להיות חבורת אחים כזאת ועל הדינמיקה שלהם בתור אחים ושלו ביניהן.

גל וגאיה - בנות שהן חלק מהמשפחה הממגנטת הזאת, שהן כל כך אוהבות אדם, מלאות בעיניים טובות, נתינה לזולת ומשקפות את זה שפשוט התפוח לא נופל רחוק מהעץ.

הקלילות, השחרור, האמביציה, החכמה ששופעת מהן - זה פשוט חסר תקדים בעיניי לקשר הישיר לכמה שאתה חכם ואוהב אדם יכול פשוט ליצור לך חיים יוצאי דופן

ופשוטים..

בפרק נגענו בסיפורים משותפים, באכפתיות הכל כך נדירה שלו, באיך לעשות כל דבר במצויינות וביכולת לראות את מה שהכי חשוב כרגע, באהבת אדם אדירה, איך זה לגדול כשאת גדולה ממנו ואיך זה ללכת אחרי הדרך שהוא סלל לך,הגענו למסקנות יוצאות דופן לגביו שכולנו יכולים לקחת לחיים שלנו לשפר את המערכות יחסים שלנו עם המשפחות שלנו ועם אנשים בכלל, בטח בתקופה שאנחנו נמצאים בה.

מספר נקודות שנגעו בי חזק בפרק:

באופן מפתיע היה הפומו האדיר שהיה לו, אבל הפומו הזה היה להיות כמה שיותר עם המשפחה, ליהנות איתם בכל הזדמנות, לחוות איתם את החיים האלה והוא יכל לשגע אותם אם לא היו מעדכנים אותו, כי הוא היה כזה שמעדכן את כולם כל הזמן ומסתבר שממש בהכל, מה שיצר פתיחות ואנרגיה משוחררת בכל מרחב ששהה בו.

במספר נקודות בפרק שוחחנו על האכפתיות המדהימה שהייתה בו - האכפתיות האדירה כלפי עצמו, כלפי ההצלחות שלו, כלפי העשייה שהוא עושה ושהוא העריך את עצמו המון ולכן הנתינה שלו הייתה כל כך עוצמתית - כי כאשר אתה שלם עם עצמך - זה טבעי שכמה אכפת לך מהסביבה שאתה כל כך אוהב.

הערכים שלו, היציבות שלו, הסנטר שלו, הבטחון העצמי היוצא דופן - הכל היה לו מאוד בהיר וברור וזה מה שאפשר לו לפעול ללא הרף, כי ידע בדיוק מה הוא רוצה, חי בצורה מאוד פשוטה ומדוייקת ויצר לעצמו חיים שהוא עושה מה שהוא רוצה בהם - שאני לא חושב שיש דרך טובה יותר לחיות את החיים האלה.

נקודה יפה מהפרק לכל אלו מבינינו שאינם זוכרים שמות של אנשים:

גל אמרה :

״זה לא שאתה לא טוב בשמות זה שפשוט לא אכפת לך״

ונגרי שלנו היה אכפת לו כל כך שלא רק זכר את השמות, הוא זכר גם את כל מה שקורה עם האנשים שהכיר.

פרק שממלא את הלב, מחזיר אותנו לרצות להיות באחדות ונתינה לקרובים אלינו ביותר.

אני מודה על הזכות שמשפחת נגרי נתנה ונותנת לי, ועל הזכות האדירה לשבת עם 2 הבנות הגדולות מהחיים האלה וללמוד על נגרי היקר של כולנו.

נ.ב

מותר גם לתהות על איך הוא היה כזה ?

זה מקובל לגמרי..

כולנו עדיין תוהים איך אפשר להיות רועי נגרי.

כנראה שלכן הוא היה אגדה שתמיד נלמד עלייה.

אוהב המון

שלו

היי חברים,

ברוכים הבאים לפרק הראשון בסדרת הפרקים לזכרו של רועי נגרי.

המפק״צ, הבעל, האח, החבר, הבן , ובעיקר האדם שכולנו אהבנו כ״כ לאהוב.

בפרק הראשון ישבתי לשיחה עם מיכל ושמוליק הוריו של רועי על חוויות הילדות שעיצבו את אישיותו (המופלאה) .

מיכל ושמוליק, אנשים מלאי אהבת אדם ונתינה לזולת, אנשים שלהיות לצידם מרגיש חזק יותר ובטוח יותר- אנשים שהם מלח הארץ שתרמו ותורמים את חלקם לבנייתה של ארץ ישראל היפה.

היכולת, הרצון והפעולות האדירות שלהם להנציח למען הדורות הבאים מתוך השכול, כל אלו הם פשוט שיקוף של מי שהם וכל מי שהיה רועי בחייו ובמותו.

בפרק נגענו בסיפורים מחייו, מילדותו, הרגישות המיוחדת שלו, המנהיגות שלו, איך הורים מגדלים ילד שצמח להיות למופת חברתי, מה הוביל והניע אותו להיות כל כך מלא בעשייה למען הזולת בחייו ואיך כל אחד מאתנו יכול ללמוד ממנו ולשפר את חיינו היום ולהמשיך את מורשתו.

נקודה שנגעה בי בפרק היא עד כמה הוא היה מלא באהבת חינם או כמו שמיכל אומרת ״אדם שלם״.

ומשפט המפתח ששמוליק אמר לגבי האהבת חינם שלו נגע בי עמוק.

המשפט הלך ככה:

״נגרי אהב את מי שהוא העריך, הוא אהב את מי שהוא לא כל כך העריך והוא אהב את מי שהוא לא העריך בכלל..״

פרק פשוט אדיר, מרגש ומצמרר.

אני רוצה להודות למיכל ושמוליק על פתיחות הלב, הנתינה, התמיכה ושיתוף הפעולה ברעיון, בפרק ובכל מה שהם עושים למען המדינה ולהנצחת רועי.

מקווה שתהנו, תתרגשו ותלמדו - לפחות כמו שאני חוויתי את הפרק הראשון.

אוהב

שלו