היי חברים,

הנה הפרק השני לסדרת הפודקאסט לזכרו של רועי היקר שלנו,

מי שלא מכיר את רועי אני מאמין שתחושו שהוא גם שלכם,

כמו שאמר שמוליק בהספד לזכרו:

״אני אגיד לכם מי זה רועי.. אתם תגידו לי מי זה רועי?״

במהלך הפרק ראינו צד אחר של רועי, רועי נגרי האח, אח פשוט נדיר ביופיו, אח על מלא.

הפרק היה עם גל וגאיה האחיות של רועי על איך זה לגדול לצדו, להיות חבורת אחים כזאת ועל הדינמיקה שלהם בתור אחים ושלו ביניהן.

גל וגאיה - בנות שהן חלק מהמשפחה הממגנטת הזאת, שהן כל כך אוהבות אדם, מלאות בעיניים טובות, נתינה לזולת ומשקפות את זה שפשוט התפוח לא נופל רחוק מהעץ.

הקלילות, השחרור, האמביציה, החכמה ששופעת מהן - זה פשוט חסר תקדים בעיניי לקשר הישיר לכמה שאתה חכם ואוהב אדם יכול פשוט ליצור לך חיים יוצאי דופן

ופשוטים..

בפרק נגענו בסיפורים משותפים, באכפתיות הכל כך נדירה שלו, באיך לעשות כל דבר במצויינות וביכולת לראות את מה שהכי חשוב כרגע, באהבת אדם אדירה, איך זה לגדול כשאת גדולה ממנו ואיך זה ללכת אחרי הדרך שהוא סלל לך,הגענו למסקנות יוצאות דופן לגביו שכולנו יכולים לקחת לחיים שלנו לשפר את המערכות יחסים שלנו עם המשפחות שלנו ועם אנשים בכלל, בטח בתקופה שאנחנו נמצאים בה.

מספר נקודות שנגעו בי חזק בפרק:

באופן מפתיע היה הפומו האדיר שהיה לו, אבל הפומו הזה היה להיות כמה שיותר עם המשפחה, ליהנות איתם בכל הזדמנות, לחוות איתם את החיים האלה והוא יכל לשגע אותם אם לא היו מעדכנים אותו, כי הוא היה כזה שמעדכן את כולם כל הזמן ומסתבר שממש בהכל, מה שיצר פתיחות ואנרגיה משוחררת בכל מרחב ששהה בו.

במספר נקודות בפרק שוחחנו על האכפתיות המדהימה שהייתה בו - האכפתיות האדירה כלפי עצמו, כלפי ההצלחות שלו, כלפי העשייה שהוא עושה ושהוא העריך את עצמו המון ולכן הנתינה שלו הייתה כל כך עוצמתית - כי כאשר אתה שלם עם עצמך - זה טבעי שכמה אכפת לך מהסביבה שאתה כל כך אוהב.

הערכים שלו, היציבות שלו, הסנטר שלו, הבטחון העצמי היוצא דופן - הכל היה לו מאוד בהיר וברור וזה מה שאפשר לו לפעול ללא הרף, כי ידע בדיוק מה הוא רוצה, חי בצורה מאוד פשוטה ומדוייקת ויצר לעצמו חיים שהוא עושה מה שהוא רוצה בהם - שאני לא חושב שיש דרך טובה יותר לחיות את החיים האלה.

נקודה יפה מהפרק לכל אלו מבינינו שאינם זוכרים שמות של אנשים:

גל אמרה :

״זה לא שאתה לא טוב בשמות זה שפשוט לא אכפת לך״

ונגרי שלנו היה אכפת לו כל כך שלא רק זכר את השמות, הוא זכר גם את כל מה שקורה עם האנשים שהכיר.

פרק שממלא את הלב, מחזיר אותנו לרצות להיות באחדות ונתינה לקרובים אלינו ביותר.

אני מודה על הזכות שמשפחת נגרי נתנה ונותנת לי, ועל הזכות האדירה לשבת עם 2 הבנות הגדולות מהחיים האלה וללמוד על נגרי היקר של כולנו.

נ.ב

מותר גם לתהות על איך הוא היה כזה ?

זה מקובל לגמרי..

כולנו עדיין תוהים איך אפשר להיות רועי נגרי.

כנראה שלכן הוא היה אגדה שתמיד נלמד עלייה.

אוהב המון

שלו