בפרקים הקודמים דיברנו על ווייב קודינג – גישה זורמת ואינטואיטיבית שבה העבודה עם קוד מרגישה כמו שיחה עם שותף חכם.
היום אנחנו לוקחים את זה צעד קדימה, עם סיפור שממחיש איך הגבולות בין עיצוב לפיתוח ממשיכים להיטשטש.

בפרק הזה אני מדבר עם ליטל, מעצבת מוצר שלא מזמן עשתה צעד לא שגרתי:
היא זנחה את פיגמה, כי היא גילתה שדווקא בתוך הקוד, דרך קרסר, היא מצליחה להשפיע יותר, להבין לעומק, ולעבוד באמת יחד עם הפיתוח.

היא כותבת שאלות, מבינה בעיות, מציעה פתרונות – והכול קורה בתוך הסביבה של המתכנתים.
והתוצאה? שיתוף הפעולה בין עיצוב לפיתוח קפץ לרמה חדשה. פחות תרגומים, פחות חיכוכים – יותר הבנה משותפת.

דרך הסיפור שלה נדבר על מה זה באמת קוד בווייב, איך נראה שיתוף פעולה בעידן של בינה פועלת, ולמה אולי הגיע הזמן שגם מעצבים יהיו חלק מתוך הקוד – לא רק סביבו.