נתניהו הודיע השבוע כי הוא מתכוון להתמודד גם בבחירות הבאות. בזאת, הוא קבר את הפנטזיות של רבים שחשבו שיסכים לפרוש תמורת חנינה. לא יקרה. ולנוכח הסקרים, ההישגים, סוף המלחמה ושובם של החטופים - האם אפשר עדיין להאמין שה-7 באוקטובר ייזכר כאירוע שנמצא באחריותו המלאה של ראש הממשלה? ואם לא, אז האם המחנה הליברלי יכול להמשיך לחלום על החלפת ממשלת החורבן - מבלי להיות חלק מהממשלה הבאה? מי שרוצה למנוע את האסון הבא ואת חורבנה של המדינה, לא יכול לדחוף את נתניהו שוב לזרועות בן גביר. נכנסים לשנת בחירות, ועולים על הבריקדה

דובר צה"ל לשעבר מנתח את המרחב התודעתי במזרח התיכון לאחר המתקפה הישראלית באירן וקובע: מעמדה של ישראל מעולם לא היה עוצמתי יותר במזרח התיכון. אסור לחגוג

איל נוה יהיה ממייסדי "אחים לנשק", שיצאו להגן על הדמוקרטיה הישראלית בשנת ההפיכה המשטרית. ההכרזות שלהם נגד הממשלה, האיומים בהפסקת התנדבות והנחישות שבה יצאו לרחובות, הפכו את אחים לנשק ליריב האפקטיבי ביותר של הביביזם. כעת, נוה מדבר על עייפות, על שיקןם המדינה והחברה, על שיפוץ בתים בעוטף, על נפילת הממשלה ומגלה מה הפרויקט הגדול הבא של אחים לנשק

שר התפוצות, עמיחי שיקלי, החליט לדבר עם הימין הקיצוני באירופה, ולהפוך אותו לבעל ברית של ישראל. ההחלטה, שלוותה בפגישות עם מפלגות המואשמות בגזענות, אנטישמיות ושנאת זרים, עוררה מהומה בארץ וגם בקהילות יהודיות בחו"ל. ביקשתי ממנו להגיע לבריקדה כדי הסביר בהרחבה את הלוגיקה שמאחורי המהלך, המאפשר למפלגות מניות להתהדר בתעודת "כשרות" ישראלית. וגם: מה הוא חושב על קטאר ועל פספוס הרכבת האזורית עם סעודיה, ומה הוא ממליץ לעשות עם קונספירציות לגבי ה-7 באוקטובר

תא"ל (במיל') אודי דקל הוביל את השיחות עם הפלסטינים באנאפוליס תחת ראש הממשלה אהוד אולמרט. מאז, הוא מנסה למצוא כל דרך אפשרית לפתור את הסכסוך. ב-7 באוקטובר הוא התעורר למציאות חדשה, ויחד עם ליאן פולק דוד ושותפים נוספים, ייסד את הקואליציה לביטחון אזורי, שוויתרה על המסלול הבילטרלי עם הפלסטינים, ומנסה לדחוף להסכם ביטחון אזורי עם סעודיה ומדינות נוספות. מדינה פלסטינית? שלום? לא עכשיו, אולי אחר כך

עו"ד מיכאל ספרד השקיע את 30 השנים האחרונות כדי להגן על פלסטינים בבג"צ, ולקדם את זכויות האזרח בישראל. כעת, בספר חדש, "הכיבוש מבפנים", הוא מצביע על מקורות ההפיכה המשטרית, מתריע מפני מה שישראל עושה בעזה, חושב שהשמאל יחזור ולא מהסס לדבר על 7 באוקטובר ולהבהיר: זה היה אסון גדול, זו לא שואה. שיחה עם שמאלני אמיתי

למפלגת העבודה לקח כמה שנים טובות כדי לגסוס ובסופו של דבר - למות מוות פוליטי לא מכובד. ד"ר אורי ורטמן צלל למעמקי הקריסה הקטלנית של המפלגה שאבותיה הקימו את המדינה, ומביא בספר חדש, "התרסקות", את הסיפור המלא שמתאר כיצד סיימה אחת המפלגות החשובות בישראל את דרכה בעולם הפוליטי. מרבין, דרך פרס, ברק, הרצוג, פרץ ויחימוביץ' - המסע העצוב אל הקבר של הלייבור הישראלי

ניר הירשמן שימש כיועצו של מיקי איתן ז"ל. אחר כך, עם הליכודניקים החדשים, הוא ניסה לעצב מחדש את פניה של המפלגה שנכבשה על ידי מתנחלים, משיחיים וימין קיצוני אלים ופופוליסטי. הוא נכשל. בדרך, הוא גם נכווה. בספר חדש, מתאר הירשמן את דרכו הקצרה והכושלת בפריימריז של המפלגה שהפכה למפלגת ביבי

יהונתן אדירי הוא איש מיוחד מאוד: גדל בהרצליה, יעץ לשמעון פרס, הקים סטארט אפים מצליחים בתחום הרפואה, הפך לאדם מבוסס מאוד - ואת עשרות השנים הקרובות הוא רוצה להקדיש להצלת מדינת ישראל. אדירי משוכנע שאת ישראל כבר אי אפשר לתקן - וצריך לבנות אותה מחדש. הכל, מההתחלה. מבט פסימי-אופטימי לעבר העתיד

אחרי ה-7 באוקטובר הסוגיה הפלסטינית בהקשר המדיני נדחקה לגמרי מסדר היום הציבורי והפוליטי. למעט הצעות לכיבוש עזה, הקמת התנחלויות חדשות וסיפוח יו"ש, שום הצעה ממשית לתהליך מדיני לא נשמעת במרחב. ואולי בצדק: הפרופ' קובי מיכאל מהמכון למחקרי ביטחון לאומי ומכון משגב, שחוקר את הפלסטינים כבר עשרות שנים, קובע כי הרעיון של שתי מדינות לשני עמים הוא רעיון לא בר מימוש, מבקר את הדי אן אי הלאומי של הפלסטינים המבוסס על אלימות, לא רואה מנהיגות חליפית לאבו מאזן ולא מאמין שבשנים הקרובות יש לישראל עם מי לדבר. מו"מ עם הפלסטינים? בזבוז זמן. צריך להשקיע את המאמצים במסלול האזורי

מאות ארגוני סיוע וחברות ישראליות עושים פלאים ברחבי העולם המתפתח. הם פועלים במגוון תחומים, עצמאית, במימון צנוע ו/או באמצעות תרומות - ומביאים מזור ושינוי גדול לאוכלוסיות המקומיות. האימפקט שלהם אדיר, ושמה של ישראל מתעצם. והמדינה? כרגיל, מאחור. לא משקיעה, ולא מטפחת את אחד התחומים החשובים ביחסי החוץ שלה. על ההזדמנויות, העשיה וההחמצה הגדולה של מדינת ישראל, בפרק ספיישל בשיתוף סיד ישראל

הלינץ' באוהדי מכבי באמסטרדם זעזע את ישראל, אך האלימות המוסלמית היא לא דבר חדש באירופה, ובטח שלא בהולנד. פיצוצים, טרור אזרחי, איומים וסחיטה בשילוב פוליטיקלי קורקט פרוגרסיבי מטורלל, הובילו את אירופה לקריסה תרבותית ולמשבר חברתי חמור. חלק מהאירופים כבר חתכו ימינה כדי לטפל בבעיות, אך התהליך איטי, מורכב, ולאירופים אין כוח לדברים לא נעימים ונחושים.

יפעת זוהר, עיתונאית ישראלים לשעבר שחיה באירופה כבר 15 שנה, בתיאור מטלטל על הכיבוש המוסלמי של היבשת. חובת האזנה וצפייה

האתר של יפעת:

www.iziphotoart.com

רותם סלע הוא הבעלים של הוצאת "סלע מאיר", ההוצאה לאור שמקדמת את ההפיכה המשטרית ואת התפיסות השמרניות בחברה הישראלית. כבר שנים שהוא שחקן יחיד במגרש ההוצאות לאור, שהביא למדפים ספרים וכותבים שאף אחד לא רצה להדפיס. עם השנים באה גם ההצלחה, וסלע הפך לשחקן בארגז החול של האידאולוגיות הפוליטיות בישראל. כיום, הוא מקדם הקמת מחנה לאומי רחב, שיאפשר הקמת ממשלה חדשה בלי החרדים. "צריך לכתוב חוזה חברתי חדש, בלי החרדים. מי שיפסול את רעיון המדינה הפלסטינית, יכול להיות חלק מהמחנה הזה. היום, זה רוב העם".

כשמושכים את ההגה באלימות ימינה ושמאלה - המכונית מתנגשת בקיר או מדרדרת לתוך תהום. בישראל יש רוב שפוי. רוב מוצק. ושפוי. נורמלי. משרת. משלם מיסים. אוהב את המדינה. זה רוב שיכול להתקיים בלי המטורפים מימין או משמאל, בלי הקיצוניים שמנסים לשרוף את הכל. אין פה לא שמאל ולא ימין, לא ליברלים ולא שמרנים. יש פה מטורפים ושפויים. והשפויים חייבים לאחד כוחות. עכשיו