שנת 1967 תיזכר למדינות ותרבויות שונות כשנה משמעותית ומשנת משחק. ארה"ב ואנגליה התמסרו לקיץ האהבה, מדינת ישראל מנצחת במלחמה בת 6 ימים 3 חזיתות בצפון ובדרום ולצרפת, 1967 היא בעיקר השנה שלפני 1968.
לפני שדני האדום ושות' שבתו ויצאו לרחובות פריז כמחאה נגד המשטר של דה גול, התהליכים הפוליטיים והחברתיים החלו לרתוח ולבעבע שנה לפני כן והשפיעו על החוגים האינטלקטואליים בפריז. זה לא פסח גם על הקולנוע הצרפתי ובוודאי שלא על אחד מילדי הפוסטר שלה.
ז'אן לוק גודאר היה הילד הרע של הקולנוע הצרפתי אם לא בכלל. עד 1967, הוא הוציא 12 סרטים ב-6 שנים כל אחד מהם ניסיוני ונועז, אבל תקשורתי עם איזשהו מבנה עלילתי. ב-1967, מוציא גודאר שלושה סרטים, כל אחד מהם שונה בדרכו, למרות שהם כולם יוצרים מקשה אחת - "2 או 3 דברים שאני יודע אודותיה", "הסינית" ו"סופשבוע".
אלו שלושה סרטים שמסמנים רגע לפני שגודאר עוזב לחלוטין את הקולנוע כאמנות בידורית ומתמסר לתהום של וידאו ארט ניסיוניים פוליטיים, כשאותה טרילוגייה מבשרת על העתיד לבוא. בפרק הזה אני משוחח עם ד"ר שאול סתר, ראש התוכנית לתואר השני למדיניות ותיאוריה של האומנויות בבצלאל ועורך כתב העת של מכון ון ליר "תיאוריה וביקורת" על שלושת הסרטים הללו, הרקע התרבותי-חברתי-פוליטי ששימש לקרקע הפורייה בה נוצרו ומה בסרטים הללו האנטי בורגניים, אנטי אמריקאיים ופרו מרקסיסטיים-מאואיסטיים משמש כרפלקציה רלוונטית למלחמת התרבות הקיצונית שהעולם המערבי נקלע אליה כיום?