בסוף חודש יולי, מדינות ערביות ומוסלמיות, בהן ערב הסעודית, מצרים וגם קטאר, קראו יחד לארגון חמאס להניח את נשקו ולוותר על השלטון ברצועת עזה. צעד זה, חסר התקדים, תואם את מה שיוחנן צורף, חוקר בכיר במכון, מזהה בשיח של הוגים ואינטלקטואלים ערבים. במאמר שפירסם כתב צורף: "הכעס הגובר כלפי חמאס — נוכח הסבל האנושי האדיר ברצועת עזה, ההרס שגרם, וכישלונו להשיג את המטרות שטען כי פועל למענן — הוביל את מרבית המבקרים, כולל את הקרובים לארגון, למסקנה שתקופת המאבק המזוין חייבת להסתיים, וכי על המיליציות החמושות ברחבי המזרח התיכון להתפרק מנשקן ולאמץ צורות התנגדות לא אלימות." בשיחה עם העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס, הוא מסביר ומרחיב. לקריאת המאמר: https://www.inss.org.il/he/publication/muqawama/

האישור שניתן בקבינט להחלטה להיכנס לעיר עזה עורר סערה בשיח הישראלי והעולמי - וגם אצלנו במכון למחקרי ביטחון לאומי. כדי לבחון את הנושא מכל כיווניו החלטנו לתת במה לקולות השונים שנשמעים ב-INSS, ולהעניק לכם, הקהל, הצצה לדיון המתנהל בחדרי המכון. בפרק זה מראיינת העיתונאית עמנואל אלבז פלפס את חוקר המכון, הח"כ לשעבר עפר שלח. אנו מזמינים אתכם להאזין לשני הפרקים הנוספים של הפרויקט בהשתתפות ראש המכון, אלוף (מיל') תמיר הימן והחוקר הבכיר פרופ' קובי מיכאל.

האישור שניתן בקבינט להחלטה להיכנס לעיר עזה עורר סערה בשיח הישראלי והעולמי - וגם אצלנו במכון למחקרי ביטחון לאומי. כדי לבחון את הנושא מכל כיווניו החלטנו לתת במה לקולות השונים שנשמעים ב-INSS, ולהעניק לכם, הקהל, הצצה לדיון המתנהל בחדרי המכון. בפרק זה מראיינת העיתונאית עמנואל אלבז פלפס את חוקר המכון, פרופ' קובי מיכאל. אנו מזמינים אתכם להאזין לשני הפרקים הנוספים של הפרויקט בהשתתפות ראש המכון, אלוף (מיל') תמיר הימן והחוקר הבכיר, הח"כ לשעבר עפר שלח.

האישור שניתן בקבינט להחלטה להיכנס לעיר עזה עורר סערה בשיח הישראלי והעולמי - וגם אצלנו במכון למחקרי ביטחון לאומי. כדי לבחון את הנושא מכל כיווניו החלטנו לתת במה לקולות השונים שנשמעים ב-INSS, ולהעניק לכם, הקהל, הצצה לדיון המתנהל בחדרי המכון. בפרק זה מראיינת העיתונאית עמנואל אלבז פלפס את אלוף (מיל') תמיר הימן, ראש המכון. אנו מזמינים אתכם להאזין לשני הפרקים הנוספים של הפרויקט בהשתתפות חוקרי המכון - הח"כ לשעבר עפר שלח ופרופ' קובי מיכאל.

נשיא צרפת עמנואל מקרון הודיע שבכוונתו להכיר במדינה פלסטינית בספטמבר הקרוב. אחריו, מנהיגי קנדה ובריטניה הודיעו כי גם הם יעשו זאת, אולי, בכפוף לתנאים מסויים. גרמניה? עוד לא שם. לניסוח המדויק של ההצהרות הדיפלומטיות האלה, יש חשיבות, כפי שמזכיר בפרק הזה של "משדרים ביטחון" ד"ר רמי דניאל, רכז תחום אירופה במכון. בשיחה עם העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס, הוא מדגיש שלכל מילה יש משמעות ומשקל, בטח ב"אירופית". עוד הוא טוען כי אם ממשלת ישראל רוצה לעצור את מה שמכונה "הצונאמי המדיני", יש ביכולתה לעשות זאת. זה מתחיל, לטענתו, במנהיגות וריסון הצהרות ומעשים של גורמים ממשלתיים בכירים, בהם התפילות של השר בן גביר בהר הבית והצהרות השר סמוטריץ על סיפוח.

הקבינט של ממשלת לבנון הטיל על הצבא הלבנוני להציע תוכנית כדי לאחד תחתיו את כל הנשק שבמדינה. במילים אחרות, תוכנית לפירוק חיזבאללה מנשקו. במקביל, ארה"ב מפעילה לחץ כבד על הממשלה הלבנונית בעניין. בחיזבאללה, מן הסתם, טוענים שלא כדאי לקחת מהם את הנשק כי אין לצבא לבנון את האמצעים והיכולת להגן על המדינה מפני ישראל, כשהמטרה היא כמובן להישאר שחקן פוליטי מרכזי וכוח צבאי משמעותי במדינה. ההתפתחות הדרמטית הזאת היא הזדמנות לשאול באיזה מצב נמצא הארגון אחרי המכה הקשה שספג מישראל, ומה יש ללמוד מהעובדה שלא הצטרף למלחמת 12 הימים לצד איראן? ונניח שממשלת לבנון וארה"ב יצליחו לגרום לחזבאללה למסור את נשקו או חלק ממנו - האם זהו סופו של האיום מצפון? ספוילר: ממש לא. בפרק הזה של "משדרים ביטחון", העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס משוחחת עם אורנה מזרחי, חוקרת בכירה המרכזת את תחום חיזבאללה ולבנון במכון ויורם שוויצר, מומחה לטרור אזורי ובינלאומי.

חוקרי המכון ועורכי המזכר "חוסן לאומי במבחן ההתפנות האזרחית הנרחבת במלחמת "חרבות ברזל", מאיר אלרן וענת שפירא – משוחחים עם לירון דורון-לוי, מנכ"לית מרכז השלטון המקומי, על אתגרי העורף במהלך כ-670 ימי מלחמת חרבות ברזל, ובפרט בתקופת ההתפנות ההמונית מהצפון ומהדרום וירי הטילים הבליסטיים מאיראן במבצע "עם כלביא". מהו חוסן וכיצד הוא בא לידי ביטוי בתקופת ההתפנות האזרחית הגדולה בדרום ובצפון? מהו תפקידה של הממשלה ושל השלטון המקומי בדאגה לתושבים בתקופת ההתפנות? כיצד הממשלה צריכה לפעול כדי לחזק את היישובים המפונים ולשכנע את התושבים לחזור לבתיהם? מדוע כ"כ הרבה אזרחים נותרו ללא מיגון מול הטילים האיראניים? כיצד תפקדו הרשויות במהלך 12 ימי המתקפות העצימות על העורף – ואיך יש להיערך בתחום זה למערכה הבאה? לקריאת מזכר המכון בנושא, היכנסו: https://www.inss.org.il/he/publication/resilience/

פרק מיוחד של "מעבר לרשת" – אורית פרלוב עושה סדר בכל הדיווחים, הסרטונים והתמונות מהמצב ברצועת עזה, ודרך השיח ברצועה והמתנהל ברשתות החברתיות מנסה להפריד בין קמפיין ההרעבה השקרי של חמאס לבין המציאות בשטח, שבה קיימים כיסי רעב ברחבי הרצועה. בין היתר תבחן פרלוב את שלושת המתחים ברצועה: בין המדדים היבשים והמספרים של המשאיות שנכנסו/נכנסות לעולם התמונות והסרטונים שמספרים סיפור שונה; בין היעדר מדיניות הרעבה לבין המדיניות המוצהרת שמטרתה לחסום את צינור האוויר של חמאס (מזון); ובין הממד הקינטי למימד התודעתי (האמת חשובה בהאג, לא לציבור).

בזמן שבישראל עוקבים אחר כל התבטאות של נשיא ארה"ב בעניין הפסקת האש בעזה ועסקת החטופים, בארה"ב השיח השולט אחר לגמרי והוא נסוב סביב שם אחד מן העבר הלא רחוק: ג'פרי אפשטיין. אפשטיין היה איש עסקים ומיליונר יהודי אמריקאי שהואשם בסחר בקטינות למטרות מין ושם קץ לחייו בעודו מחכה למשפטו. הוא גם היה, בתקופה מסוימת, חבר קרוב של טראמפ. בפרק הזה של "משדרים ביטחון", העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס משוחחת עם החוקרים אבישי בן ששון-גורדיס וג'סי ויינברג על הפרשה שחזרה לראש הכותרות ומטרידה את הנשיא האמריקני. השניים מסבירים מדוע פרשת אפשטיין רודפת כעת את טראמפ, ואיך כל זה קשור לבייס שלו ולתיאוריות קונספירציה שבהן הוא מככב. ובאופן רחב יותר, השניים מנתחים את מעמדו של טראמפ בתוך המפלגה הרפובליקנית בימים אלה, ואת ההשלכות של כל זה על מדיניות החוץ של הנשיא בכלל וכלפי ישראל בפרט.

בתקופה האחרונה נראה כי מאמצי ההשפעה האיראניים עלו שלב, עם עוד ועוד סוכנים מטעם משטר האייתולות שמתגלים, יחד עם קמפיינים שנחשפים במאמציהם להשפיע על דעת הקהל הישראלית.  לקראת הבחירות הצפויות בישראל ב-2026, בטהראן כבר בוחנים כיצד לערער את התהליך הדמוקרטי בארץ. חוקרי המכון דוד סימן-טוב ודני סיטרינוביץ דנים במאמצים האיראניים ובדרכים להתגונן מפניהם. וגם: מה עלינו ללמוד מהפעולות הבריטיות נגד מבצעי ההשפעה של טהראן?

החוקרת הבכירה אמירה אורון, מי שהייתה שגרירת ישראל במצרים מ-2020 ועד ספטמבר 2024, תפרט בשיחה עם העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס את קווי היסוד של התוכנית המצרית ליום שאחרי המלחמה בעזה, ותסביר מדוע בקהיר מתנגדים לחלוטין לרעיון של "עיר הומניטרית" על חורבות רפיח. עוד תדבר אורון על האנטישמיות הקשה ברחוב המצרי, על השנאה כלפי ישראל, ותסביר למה דווקא בקונטקסט הזה יש להיזהר מלפגוע בהסכם השלום באמצעות שיח ציבורי ורטוריקה מערערי אמון.

מדי יום מתפרסם דיווח על לפחות אירוע ירי אחד שהתרחש בסמוך למרכזים של קרן הסיוע ההומניטרית לעזה, GHF. מרבית התקריות מלוות במחלוקות וגירסאות סותרות לגבי מקור הירי. גם אם גורמים בצה"ל מטילים ספק לגבי מספרי ההרוגים שמתפרסמים אחרי אירועי הירי, הם לא מכחישים את האירועים עצמם, ומצהירים כי נערכים תחקירים. מאחורי הסצנות הטרגיות האלה מסתתרות שאלות על יעילות המנגנון, הן מבחינה הומניטרית והן מבחינת המשימה הצבאית. ומה לגבי העיר ה"הומניטרית" על חורבות רפיח? האם היא יכולה לקום באופן חוקי? ואיך התשובה לשאלה הזאת קשורה למונח "הגירה מרצון"? בפרק הזה של "משדרים ביטחון", ד"ר תמי קנר, מנהלת תחום משפט וביטחון לאומי במכון משוחחת עם העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס על סטטוס הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה, על ההיתכנות להקמת ״עיר הומניטרית״ בדרומה, ועל האתגרים והטעויות של ישראל מול הדין הבינלאומי

בשנים האחרונות רוסיה הופכת להיות מדינה יותר ויותר טוטליטרית. במה זה בא לידי ביטוי? האם ההקבלות ל'אח הגדול' של ג׳ורג׳ אורוול במקום? במסגרת משדרים [אקסטרה] ביטחון, מומחי רוסיה של המכון ארקדי מיל-מן וגאורגי פורוסקון מציגים עוד פרק של "מגרש הרוסים", הפעם על הפיקוח על התודעה וחיי הפרט.

אחרי האירועים האלימים בסווידא שבהר הדרוזים, שבהם נהרגו לפי ההערכות האחרונות כ-300 איש, ננסה לעשות סדר במתרחש בסוריה, כמו גם במעורבות הישראלית מעבר לגבול.  איך הכול התחיל? מדוע עימותים בין דרוזים לבדואים בדרום סוריה גררו את מעורבות כוחות המשטר ועד כמה א-שרע נתן אור ירוק למעשי הטבח?  מה אמורות להשיג התקיפות הישראליות נגד מטרות המשטר הסורי, ובעיקר מה הן עלולות לסכן כשכל זה מתרחש במציאות של שיחות בין ישראל לבין סוריה לקראת הסכמים אפשריים, תחת מטרייה, תיווך או לכל הפחות עידוד נמרץ של ממשל טראמפ.  שיחה של העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס עם ד"ר כרמית ולנסי, חוקרת בכירה וראש תוכנית הזירה הצפונית במכון, ואמל חאיכ עוזר מחקר בתכנית סוריה.

במסע הראיונות שלו בארה"ב - לפוקס ניוז ולניוזמאקס השמרניים, רה"מ נתניהו קיבל מחמאות, חילק כאלה לנשיא ארה"ב ואימץ את הנרטיב של טראמפ על "שלום מתוך כוח". אבל שלושה ימים אחרי החזרה לארץ, ההכרזה על עסקת חטופים שלא הגיעה במהלך הביקור - עדיין מתעכבת. האם טראמפ לא לחץ מספיק? האם הוא בכלל ניסה ללחוץ? ואולי, בכלל, שני המנהיגים אכן עובדים, כפי שנרמז, על תוכנית רחבה הרבה יותר שכוללת נורמליזציה עם סעודיה וסוריה? כנראה שרק מי שהיה בחדר בוושינגטון יכול לענות על כך, אבל כן ניתן להסיק מסקנות מהביקור על מערכת היחסים ויחסי הכוחות בין המנהיגים ובין שתי המדינות. בפרק הזה של "משדרים ביטחון", העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס מדברת עם עו"ד אל"מ פנינה שרביט ברוך, מנהלת תוכנית המחקר "ישראל בזירה הגלובלית" ואלוף משנה במילואים אלדד שביט, ראש תחום ארצות הברית במכון.

חוקרת המכון אורית פרלוב עוסקת הפעם בפינתה בשיח הציבורי בעולם הערבי ובאיראן בעקבות מלחמת ישראל- איראן הראשונה, ״מלחמת 12 הימים״. השיח ברשתות החברתיות באיראן ובעולם הערבי מצביע על שש מגמות עיקריות אותן סוקרת פרלוב: המגמה הראשונה תציג את הפער בין מטרות המלחמה הרשמיות של ישראל שהיו צבאיות בלבד לבין השאיפה המאוד בולטת של עמי האזור לראות את נפילת משטר האייתולות באיראן. המגמה השניה עוסק בשאלה מדוע לא נשבר מחסום הפחד באיראן ולמה לא ראינו תנועה מחאה עממית ציבורית. המגמה השלישית מפריכה לחלוטין את הטענה כי הפעולה הישראלית באיראן הובילה דווקא לחיזוק הסולידריות הציבורית באיראן סביב משטר האייתולות ומציעה נרטיב פטריוטי שתומך באיראן, מתנגד להתערבות זרה ומתנגד למשטר. המגמה הרביעית עוסקת באותם קולות בעולם הערבי ששמחו לראות את פגיעות הטילים של איראן בעורף הישראלי ומנסה לבחון מה עומד מאחורי השיח הערבי האמביוולנטי שבו נשמעת שינאה גם כלפי איראן וגם כלפי ישראל. הנושא החמישי עליו מרחיבה פרלוב הוא עולם הנרטיבים והתודעה: מדוע והיכן ישראל כשלה? מדוע לא נעשה חיבור תודעתי בין אירועי ה-7 באוקטובר ל״מלחמת 12 הימים״? מדוע יצרו קמפיינים תודעתיים שקריים שלא התכתבו עם השיח הציבורי? ולבסוף, הפינה יורדת לרזולוציית השיח ברמה הטקטית: נעשה אבחנה בין שיח הגולים האיראני לבין איראנים החיים באיראן, נבין מדוע האיראנים הופתעו מאוד מעומק החדירה המודיעינית של ישראל, נבין מדוע הערבים כינו את המלחמה: ״מלחמת 67’ של איראן״ ומדוע הם חושבים שאיראן הובסה, וכן נברר מדוע השיח הערבי מצביע על ניצחון אסטרטגי לישראל בשל הצלחתה של ישראל ״לגרור״ את ארה״ב לתקיפה ישירה באיראן.

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, חשף בפני המצלמות שלא רק מנהיגים ערבים אלא גם ראש הממשלה נתניהו ביקש ממנו להסיר את הסנקציות על סוריה. מצב שקשה מאוד עד בלתי אפשרי היה לדמיין עד לפני 7 חודשים, עם עלייתו של אחמד א-שרע לשלטון. המדיניות הישראלית ביחס לסוריה השתנתה מאוד בחודשים האחרונים עד כדי דיווחים חוזרים ונשנים על אפשרות שסוריה, אותה מדינת אויב מולה נלחמה ישראל שוב ושוב מאז הקמתה, תצטרף ל"הסכמי אברהם". בפרק זה של "משדרים ביטחון", ד"ר כרמית ולנסי, חוקרת בכירה במכון וראש תוכנית הזירה הצפונית, תספר בשיחה עם העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס, כי בעוד בישראל מרבים להשתמש במילה "נורמליזציה" בהקשר לאפשרות של הסכם מדיני עם סוריה, בצד השני, הטרמינולוגיה אחרת. אז האם זה אפשרי באמת? מהם התנאים שחייבים להתקיים לפני? והאם תצא בקרוב רכבת מחיפה לדמשק?

בלילה שעבר נפגשו בבית הלבן נשיא ארה"ב דולנד טראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו. שוב. הם לא הכריזו על עסקה לשחרור חטופים וסיום המלחמה, גם לא על הפסקת אש. השניים דנו על עזה, על איראן ועל נורמליזציה (או כפי שנאמר - על "שלום"). אבל האמת היא שלא ברור לנו, בשלב הזה, מה באמת נאמר הרחק מהמצלמות. אם כך - לאן פנינו ברצועת עזה? האם עדיין יש סיכוי אמיתי לעסקה – או אפילו לסיום המלחמה? ובמקרה של כישלון השיחות, איך יראה השלב הבא בלחימה ומה השלכותיו על חיי החטופים? ומה אם ההחלטה תהיה לא להחליט, ולדשדש. וגם: מה תהיה המדיניות המוסכמת בין ארה"ב לישראל מול איראן? ומה התסריט הגרוע ביותר בהקשר הזה? בפרק הזה של "משדרים ביטחון", העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס מפנה את השאלות לאלוף במילואים, תמיר הימן, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי.

מלחמת "עם כלביא" העמידה את הקשרים הבינ"ל של איראן במבחן מעשי, ונראה כי בשעת הצורך, הרפובליקה העממית של סין לא עמדה לצידה של הרפובליקה האסלאמית. המשטר הקומוניסטי לא פעל במישור הדיפלומטי באופן שיסבך את העניינים בעבור ממשלת ישראל, ובעיקר, ככל הידוע, לא סיפק לאיראן נשק, תחמושות או הגנה צבאית מול המתקפה של ישראל. זאת, למרות הסכם שיתוף פעולה ענק, במישורים הצבאיים והביטחוניים, שנחתם בין שתי המדינות ב-2021 אז איך כדאי להבין את התגובה הסינית למלחמת 12 הימים בין ישראל לאיראן? ומה כדאי למקבלי ההחלטות בישראל להסיק מכך בכל הנוגע לביטחון הלאומי הישראלי? בפרק זה של "משדרים ביטחון", העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס בשיחה עם גליה לביא, חוקרת וסגנית ראש המרכז גלייזר למדיניות ישראל-סין במכון למחקרי ביטחון לאומי.

זה היה צפוי - נשיא טורקיה, רג'פ טייפ ארדואן, מיהר לגנות את ישראל לאחר התקיפה באיראן. אלא שחלק מההתבטאויות שיצאו מטורקיה היו אפילו חריפות מהרגיל, וכללו אף קריאה של ארדואן להצטייד בטילים ארוכי טווח. מה צריך להבין באמת מהתגובה של ארדואן? איך הקשר הלבבי החדש בין נשיא ארה"ב טראמפ לנשיא טורקיה משפיע על מעמדה של ישראל בעיניי היריבה הטורקית? ועד כמה המלחמה המתמשכת בעזה משפיעה על היחסים בין אנקרה לירושלים? בפרק זה של "משדרים ביטחון", העיתונאית עמנואל אלבז-פלפס משוחחת עם ד"ר גליה לינדשטראוס, חוקרת בכירה במכון, שמתמחה במדינות החוץ העכשווית של טורקיה.