ב 8.10 שירלי עוקב קיבלה על עצמה את תפקיד מנהלת התרבות של קהילת כפר עזה בשפיים: "מהרגע הראשון חשבתי על שני אירועים גדולים שנצטרך להתמודד איתם - יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה וציון יום השנה לאסון השבעה באוקטובר. היה לי בראש רעיון של תערוכה ויזואלית שתספר את הסיפור שלנו…" כשלושה חודשים אינטנסיביים מאוד הם עבדו על הפרויקט עם האוצרת ימית ניומן והמפיק אייל קולב. כ 20 אלף איש עברו בתערוכה "מבעד עיניהם – סיפור קהילת כפר עזה" שהוצגה בשפיים ונסגרה לפני כשבועיים. בתערוכה הוצג סיפורה של הקהילה, של החברים הרבים שנרצחו, של החטופים מבני הקיבוץ ששבו, שנהרגו ואלו שעדיין שם, של חברי כיתת הכוננות, קבוצות הווטסאפ הפעילות משעות התופת הקשות ביותר, תמונות של הקיבוץ שוקק החיים לפני האסון הנורא ושל הבתים שנשרפו לאחריו וגם עבודות אמנות שנוצרו מתוך הכאב בתקופת השהות בשפיים. בשנת 2018 בכתבה ב YNET אמרה שירלי: "כאמא, זה מעורר אצלי שאלות לא פשוטות: איך אני מגדלת ילדים במקום הזה? האם זה מוסרי לחשוף אותם לסכנה כזו? אבל התשובה ברורה: זה הבית שלנו. לא היינו יכולים לשרוד את הקושי הזה ללא הקהילה המגובשת והחזקה שהיא הקיבוץ שלנו, ובלי החברים המקיפים אותנו וזה גם מה שאנחנו מעבירים לילדים שלנו - מסר ברור שזה הבית, זו המדינה, ואין לנו מקום אחר", היא אמרה אז. בשבת של השבעה באוקטובר היא שהתה יחד עם בן זוגה גילי כ 30 שעות בממ"ד, בעוד בנם הגדול בארה"ב ובנם הצעיר יותר שהיה אמור להיות בשכונת הדור הצעיר, שהה אצל המשפחה מחוץ לקיבוץ וכך ניצל. במהלך השנים שירלי למדה שיטות טיפול שונות ובין היתר יצרה בפרויקט מיוחד מנדלות ענק על מיגוניות ברחבי העוטף. בימים אלו היא נמצאת בקשר עם כמה גופים מהארץ ומחו"ל כדי לגייס כסף ולאפשר את נדידת התערוכה למקומות שונים בארץ ובעולם.  חלק מההתמודדות שלה היא בעשייה רבה ובריצה למרחקים ארוכים. בשיחה שלנו היא שיתפה: "איבדתי הרבה חברות ואנשים קרובים, אבל אני מרגישה שבכלל עוד לא התאבלתי". לגבי האפשרות לחזור ולחיות בעוטף היא אומרת: "אני לא רואה את עצמי חיה במקום שאין לי ביטחון, אני צריכה קודם לשקם את האמון שלי בעניין הזה ואז אוכל לחשוב על חזרה לחיים בכפר עזה".