"בנסיעות קורה הכל: מגוון מחשבות, שירים ופודקאסטים שאני שומע, הנוף המורבידי של ים המוות נשקף מהחלון, זה נותן לי הרבה העמקות ותובנות וזה חלק ממה שעובר עלי".  בשנת 2020 אישתו של עילם מאור מבארי חלתה בסרטן מסכן חיים והוא עזב את כיתת הכוננות כדי להיות זמין בבית עבורה ועבור שני ילדיהם. לאחר שהחלימה הוא חזר אל כיתת הכוננות, חודש בלבד לפני השבעה באוקטובר. באותו היום הוא התכונן לצאת לריצה ארוכה במרחבים הפתוחים: "כבר הייתי לבוש בבגדי ריצה והתכוונתי לרוץ לכיוון ה'נובה', לא ידעתי שיש שם מסיבה. בדרך כלל אני רץ בלי טלפון ויוצא לפני הזריחה והפעם התעכבתי". ברגע ששמע את האזעקה הוא עלה על אופניים בדרך לנשקיה ולא ידע שמאחוריו על הגגות כבר יש מחבלים… עילם הוא אחד מהאנשים בבארי שראה בשבת הארורה כמעט הכל! הוא נלחם יחד עם כיתת הכוננות בגזרות שונות בקיבוץ, התמודד עם תחושות קשות של הפקרות וכעס על כך שהצבא לא מגיע במשך שעות ארוכות ואחרי שכבר הגיעו הצטרף לכוחות של יחידת שלדג ואחר כך סיירת מטכ"ל. הוא נחשף למראות קשים ואיבד חברים רבים: "אתה מבין את השבר ורואה אותו מול העיניים. בארי נמצאת בנקודה שממנה מחבלים עברו לכל המרחבים, אז הפרופורציות מרגישות כמו חול טובעני כזה, אתה רק שוקע עוד ועוד". לאחרונה הצטרף להנהלת הקיבוץ לקראת המעבר של החברים לקיבוץ חצרים ובשגרה הוא מנהל את הייצור ב"דפוס בארי" ומשתדל להיות עסוק: "עשיה היא המנגנון שלי להתמודד עם הדברים ויש הרבה עם מה להתמודד, חלק מכך זה גם המחיר שהמשפחה הפרטית שלי משלמת". הוא הקים את "בלב בארי" - פרויקט שנועד להוקיר את הקורבן שהקריבו הנופלים כשהגיעו להגן על תושבי הקיבוץ, לזכור ולחבר בין הקהילות שאיבדו רבים מאהוביהם במתקפה הנוראית: "הפרויקט גרם לי לעשות מיפוי מלא שכל מה שהתרחש בבארי. 33 משפחות של חיילים, שוטרים, מתנדבים וחברי כיתת הכוננות איבדו את היקר להן מכל. הבנתי שעם כל השבר, יש עוד דברים שעומדים יחד וקיימים ואנשים מרגשים שיכולים לראות אחד את השני. החלטתי להכיר לקהילת בארי את כל המשפחות השכולות כדי שנוקיר להן תודה. החלק המהותי בפרויקט הזה זו ההבנה של מהו העיקר ומה הטפל" והוא מתרגש מאוד כשהוא מספר על הקשר שנוצר: "היו משפחות שכולות שבאו לבארי, לקחו אלמנט מסוים מהקיבוץ והניחו על הקבר של הבן שלהם, זו היתה הישראליות שאליה אנחנו שואפים". כאשר הוא נשאל לגבי העתיד, הוא עונה בזהירות מהולה בנחישות: "כרגע אנחנו נמצאים עדיין בתקופה מאוד מאוד מורכבת, אנחנו בתהליך, אבל אני אופטימי ואני מאמין שכן יהיה ביטחון ונחזור למרחב שלנו תוך 3 שנים. שום דבר כבר לא אותו דבר. השבעה באוקטובר גרם לי לתובנות משנות מציאות וחיים".