רונה גרושה בת 40 ומשהו מתפרנסת ככותבת צללים כבר יותר מידיי שנים והאמת שממש נמאס לה כבר, לשים את הנשמה שלה במילים של אנשים אחרים, כל כך נמאס לה, שיום אחד היא נהיית חולה מזה. היא פונה למכשפה תורנית בחיפוש אחר ישועה וזאת נכנסת בה בראבק כשהיא אומרת לה שהנשמה שלה לא יכולה לסבול יותר את ההתנהלות שלה והגיע הזמן לתת לכל היצירות העצורות בתוכה לצאת לאור ולעשות את מה שהיא נועדה לעשות. כדי שזה יקרה היא צריכה לבחור לחיות, כי כרגע היצר והיצירה שלה בחזקת נעלם ואם זה ימשיך ככה גם היא תעלם וזה יגמר רע. ממש. האם החיים ראויים לחיות אותם כשמוותרים על היצר ועל היצירה? איך זה מרגיש כשמוותרים על הדבר שנותן לנו משמעות לחיים?
All content for סטטוס: מוצאת אהבה is the property of SHEMMA || שרון בג and is served directly from their servers
with no modification, redirects, or rehosting. The podcast is not affiliated with or endorsed by Podjoint in any way.
רונה גרושה בת 40 ומשהו מתפרנסת ככותבת צללים כבר יותר מידיי שנים והאמת שממש נמאס לה כבר, לשים את הנשמה שלה במילים של אנשים אחרים, כל כך נמאס לה, שיום אחד היא נהיית חולה מזה. היא פונה למכשפה תורנית בחיפוש אחר ישועה וזאת נכנסת בה בראבק כשהיא אומרת לה שהנשמה שלה לא יכולה לסבול יותר את ההתנהלות שלה והגיע הזמן לתת לכל היצירות העצורות בתוכה לצאת לאור ולעשות את מה שהיא נועדה לעשות. כדי שזה יקרה היא צריכה לבחור לחיות, כי כרגע היצר והיצירה שלה בחזקת נעלם ואם זה ימשיך ככה גם היא תעלם וזה יגמר רע. ממש. האם החיים ראויים לחיות אותם כשמוותרים על היצר ועל היצירה? איך זה מרגיש כשמוותרים על הדבר שנותן לנו משמעות לחיים?
רונה לא מוותרת וממשיכה לחפש משמעות שתחלץ אותה מתקיעותה ותספק סיבה משמעותית לקיומה. היא מבינה שהדרך היחידה להציל את עצמה היא לכתוב. הפעם היא מחליטה לשחזר סיפור אהבה.
*
*
*
אהבה? נו שויין.
סטטוס: מוצאת אהבה
רונה גרושה בת 40 ומשהו מתפרנסת ככותבת צללים כבר יותר מידיי שנים והאמת שממש נמאס לה כבר, לשים את הנשמה שלה במילים של אנשים אחרים, כל כך נמאס לה, שיום אחד היא נהיית חולה מזה. היא פונה למכשפה תורנית בחיפוש אחר ישועה וזאת נכנסת בה בראבק כשהיא אומרת לה שהנשמה שלה לא יכולה לסבול יותר את ההתנהלות שלה והגיע הזמן לתת לכל היצירות העצורות בתוכה לצאת לאור ולעשות את מה שהיא נועדה לעשות. כדי שזה יקרה היא צריכה לבחור לחיות, כי כרגע היצר והיצירה שלה בחזקת נעלם ואם זה ימשיך ככה גם היא תעלם וזה יגמר רע. ממש. האם החיים ראויים לחיות אותם כשמוותרים על היצר ועל היצירה? איך זה מרגיש כשמוותרים על הדבר שנותן לנו משמעות לחיים?
