מה בין חריטה על עצים ובין סטיקרים של הנצחה שממלאים את המרחב הציבורי בישראל מאז השבעה באוקטובר? מדוע קשה לחיות לצד זיכרון? האם זה אומר שעדיף לשכוח? אם אני מרגיש ששכחתי משהו, ואיני זוכר מהו הדבר ששכחתי, האם זה אומר שבאמת שכחתי אותו? 

בפרק 45 ראיינו את ד״ר נועם תירוש. דיברנו איתו על שפת הסתרים של גופו של קפקא, ועל היצורים ההיברידיים שממלאים את יצירתו, על משבר המסורת היהודית ועל משבר המודרנה, והאם נועם באמת מאמין במה שכתב על קפקא – כלומר, בזכות המולדת של כולנו להשכח? 

ביקשנו להבין האם שכחה היא ריפוי והאם זיכרון הוא ריפוי, בהקשר ליצירותיו של קפקא ״יוזפינה ועם העכברים״, ״מכתב לאבא״, ״המשפט״ ו״הגלגול״, ולחיים בישראל אחרי השבעה באוקטובר.

דיברנו על רצון, שליטה, החלמה מאבל, ורוחות רפאים. דיברנו גם על AI, והיכן מתבטאת האנושיות שלנו בעידן הבינה המלאכותית. וגם גילינו מהו הסטיקר האהוב על נועם.

פרקי ההסכת מוקלטים ברדיו BGU. תודה רבה למנהל הרדיו ד״ר בוזי רביב על הליווי המסור, ולמרכז היזמות 360 של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. תודה רבה לפרופ׳ חביבה ישי, לפרופ׳ חיים וייס ולפרופ׳ גידי נבו (המחלקה  לספרות עברית) ולפרופ׳ יגאל שוורץ (מכון הקשרים), על תמיכתם בהסכת. תודה רבה לד״ר נועם תירוש שהתארח.

תחקיר והנחיה: ענבל בראל וד״ר תמר סתר.

טכנאית אולפן ועריכה: ד״ר תמר סתר.