מה עובר על אדם שנמצא בסוף חייו?בפרק החדש של סוף הדרך ניסינו להיכנס יחד, עינת ואני, אל התודעה הייחודית של אדם חולה ברגעים האלה. זהו ניסיון מוגבל, מטבע הדברים, ובכל זאת חשבנו שנכון לתת ביטוי לדברים שאנו עדות להם במגע עם אנשים בסוף חייהם. 

ניסינו להתייחס לסוגיות שמעסיקות אנשים לקראת מותם ואת האנשים שמלווים אותם, וכמובן שלא הקפנו הכל בשיחה אחת:)

בפרק הזה שוחחנו על חשיבותו של הקשב, הקשב הדק והעדין שנדרש כדי לשמוע לא רק את המילים שנאמרות, אלא גם את השתיקות, את ההיסוסים, את מבטי העיניים. 

דיברנו על הקושי להיפרד ועל הקושי להעביר במלים חוויה שאין מלים עבורה; על הפחד לומר את מה שעל הלב והפחד לא לומר. ניסינו לגעת בשפה המיוחדת שנולדת בסוף החיים, שפה שהיא פחות מילים ויותר נוכחות, פחות הסברים ויותר תחושות.

ודיברנו גם על בני המשפחה והחברים, שנמצאים לא פעם מבולבלים מול המציאות הזאת ולא בטוחים מה מותר להגיד, איך לשאול, ואיך לא לפגוע. 

הפרק הזה מבקש לתת מקום גם לבלבול הזה, ולהראות איך אפשר להפוך אותו להזדמנות – למרחב של קרבה, של מגע אנושי אמיתי, ושל רגעים שיש בהם משמעות.