הרבה זמן לא היו פרקים, והאמת שקצת זנחתי את הפודקאסט מהעומס של כל הדברים, ואז חשבתי על הסיפורים שאנחנו שומעים כל שנה של ניצולי השואה וזה הידהד לי באותם רגעים של יאוש כל מה שנשאר זה רגעים של מגע וקשר אנושי, להתסכל בעיניים לראות אחד את האחר ביאוש או בתקוה, בעשייה או במנוחה, ככה אני גם תמיד חווה את המפגשים שלי במצוק עם אנשים. אז החלטי שאולי דוקה עכשיו זה שמן לחזור לפודקאסט לתת איזה רגעים של נחת, לא כאסקפיזם אלה כחלון לקשר ושייח אנושי. אז הפרק שנשמע היום הוקלט ממש ממש מזמן בגלגול אחר למעשה, קצת אחרי הבחירות האחרונות שכל ההפגנות והמחאות והפיצול בעם רק התחילו. והרבה לפני ה 7.10. קפצתי לאיש יקר, איש באמת של חסד. גם היום אני מוצא המון נחת מהפוסטים שהוא כותב, הוא נותן מילים לתחשות והמחשבות שאני לא תמיד יודע איך לבטא. איש של חינוך וחמלה באמת ככה. מוטי הוא מהמקימם של בולדר חיפה הוא מטםס כבר הרבה מאוד שנים והאמת שהכי טוב שפשוט נקשיב לשיחה שלנו...מקווה שתהנו ובהחלט מוזמנים ליצור קשר ולעזור לי לחשוב מה יהיה מתאים לעשות בתקופה של המלחמה עם הפודקאסט