כבר כשהגעתי לבית של חיה להקליט את הפרק הזה נפתח לי הלב. מהר מאוד הוא נפתח. אי אפשר אחרת כשמדובר בחיה ובשירים שלה. מי שפגשה אותה יודעת. מי שקוראת אותה יודעת. זה משהו שתפס אותי כבר בפעם הראשונה בה קראתי שיר של חיה לוי. לא רק הכנות, החדות, ההומור, האהבה, אלא בעיקר הדבר הזה שקורה, שגם כשהיא נוגעת בעומק הכאב, בעצב הכי חשוף של הבדידות, זה עושה לי להרגיש לא בודדה. זה עושה לי להרגיש יותר קרובה. לשירה, לחיים.

כנהוג ועל פי חוקי הפורמט, דיברנו על כתיבה, על עריכה, על שירה, על בדידות ואהבה, על קו הגבול הדק בין אומץ לטיפשות. קראנו מלא חיה לוי, וגם נורית זרחי, יאיר הורביץ, יונה וולך וחדוה הרכבי.

בפתיחת הפרק חיה קראה את "היסטוריה של הפרט" כי תמיד רציתי לשמוע את חיה קוראת את דליה רביקוביץ' ובפרט את השיר הזה, שמתוכו גזרתי את שם הפודקאסט. כשחיה קוראת שיר משהו בי מתרפק ונמס אל תוך מיטת שירה. אם תקשיבו, תתרפקו גם.

אני חושבת שבלב הפרק הזה דולק כמו נר, פועם כמו דופק - נס האהבה. מכאן שם הפרק, שהוא מתוך השיר של חיה. אני ממליצה לכן ולכם להאזין לנו ואז ללכת לקנות את כל ספריה של חיה בבת אחת.

תודה לחיה על האירוח הנעים, הטעים, על הלב ועל השירים שלה. תודה למי שיאזינו לנו. אם אהבתן ואהבתם, תגיבו וזה ישמח אותנו מאוד.

ועוד משהו קטן אחרון: בפתח ספרה האחרון "המצאת האהבה" חיה מקדישה את הספר "לחפים מפשע". הפרק הזה מוקדש להם גם.

פרק שני, עדיין במגרש הביתי, קרוב ללב ולבטן.

פגשתי את רעות גיא בר-גיל שאת ספר הביכורים שלה "המקרב הנכון", שיצא בהוצאת קתרזיס לפני יותר משנה, ערכנו יחד בתהליך קרוב.

דיברנו על שירה, על תהליך העריכה ואיך רעות הפכה אותי לעורכת למעשה, על שירים שהיינו מוציאות מהספרים שלנו בדיעבד, על נקודות דיקור ונקודות אמון, קראנו גם הרבה הרבה שירים: שלה ושלי, של אורין רוזנר, זלדה, ועוד

המקרב הנכון - בהוצאת קתרזיס (כדאי לכן לשים יד על הספר הזה, באחריות)

האזנה נעימה,

קרן.

להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ לקבלת עדכונים על פרקים חדשים ועוד על שירה ותהליכי עריכה לחצו כאן:

https://chat.whatsapp.com/BZ67KzxfENj61uPCVf510d

כדי להתחיל את הפודקאסט אני הולכת הביתה: לעורכת שלי, לעורכת הראשונה שלי, שלצידה, בזכותה, לאור עיניה הטובות המכוונות יצאתי לאור אי אז לפני כמעט 4 שנים.

היה מרגש לחזור לשער המתכת הירוק בדרום תל-אביב, לאותו סלון בו נכתבו הרבה מהשירים, בו ערכנו, בו פיזרנו שירים על הרצפה כדי לסדר אותם לספר.

שוחחנו על שירה ותהליכי עריכה, על רגעים בתוך עומק הכחול, על החיים שמסביב לשירה, על הספרים של הדס והספרים שהיא ערכה ועורכת. קראנו שירים כמובן.