אסתריה סגל היא נוודת שמטיילת בעולם, קטועת רגל, מבית חרדי. בגיל צעיר היא כל כך רצתה למות עד שהיא ביקשה סרטן. והיא קיבלה אותו. ואז היא הבינה שהיא רוצה לחיות, החלימה מהסרטן וגמלה את עצמה מהתמכרות למשככי כאבים. תוך כדי היא גם עברה מלא ניתוחים.
הכרנו השנה בקופנגן, במפגש אצל חברה. מייד כשהיא נכנסה לחדר, ראיתי בנאדם קורן משמחה. רק אחר כך קלטתי את המגבלה. רציתי לראיין אותה כהשראה למישהי שנותנת לעצמה לקרות למרות המגבלות, והכנסתי את לרשימת ה"מתישהו". מה שגרם לי לשלוח לה הודעה ואשכרה להניע את זה, היה משהו שהיא אמרה בלייב שהיא העבירה באינסטגרם.
אסתריה דיברה על החיים כמשחק, והתרגשתי מזה שהיא ממש מדברת וחיה את מה שאני מלמדת בקורס תודעת העל. רק שהיא הגיעה לזה מתוך עצמה, והכי מעורר השראה: היא חיה את זה הלכה למעשה. ומי כמוה יודעת מה זה אומר שהחיים יכולים להיות משחק קשה וכואב.
בראיון דיברנו על:
-מה זה בעצם אומר שהחיים הם משחק?
-איך נראים החיים של אסתריה עם הגישה של החיים כמשחק?
-איך היא מתמודדת עם כשהקטיעה מגבילה אותה מלעשות דברים שהיא רוצה?
-איך היא התמודדה עם אכזבה גדולה שחוותה כשניתוח שחיכתה לו נדחה?
-איך היא מפסיקה השוואות ורחמים עצמיים?
-סימנים מהיקום, אינטואציה, ואיך אפשר לזהות אותם ולחבר ביניהם.
Estysegal@gmail.com
...
להרחבה על דברים שדיברנו:
...
לעדכונים על פרקים חדשים: