יש קסם במסדרונות של MAX, זאת השמועה.
בפרק אירחתי את מיכל הלוי, סמנכ"לית משאבי אנוש במקס. משהו טוב קורה שם, ארגון נגיש, תחושה שאפשר להביע עמדה, שהעובד המשפיע ובעל הערך יהיה בחדר הנכון ויקח חלק בקבלת ההחלטות.
80% ניידות פנימית, שמאפשרת תנועה, הזדמנויות, ולא לבחון רק את הרמה המקצועית, אלא לראות את הפוטנציאל. לא במקרה 2 סמנכ"לים צמחו מהמוקדים. אם יש הזדמנות גם אם זה באגף אחר - יתנו לעובד את ההזדמנות. זה אמנם מייצר יותר עבודה ל-HR ולמנהלים הישירים, אבל זה גם מייצר שיתופי פעולה בין מחלקות ומאפשר פרספקטיבה רחבה.
כשטיל אירני פגע בבניין המשרדים בערב, למחרת בבוקר כל העובדים הגיעו למשרד, מחלקות אירחו מחלקות אחרות, וחיכו עם שוקולד ופרח.
איך קורה הקסם הזה? איך כולם מתייצבים? לזה קוראים חוסן, או יותר נכון אמון. בלי תשתית שנבנית ותרבות של אמון וחיבור עמוק בין העובדים והמנהלים, ותחושת משמעות עמוקה בעשיה, זה לא יכול לקרות.
מקס החליטו לקחת חלק בשיקום פצועי חרבות ברזל, מאמונה שתעסוקה מייצרת תנועה והיא מנוע לתקווה. לא מפילנטרופיה אלא מאמונה שגם יקבלו מזה חזרה. זה נשמע מעולה, אבל אז עולות שאלות האם מותר קנביס במשרדים? איך מתמודדים עם פוסט טראומה? איך מתמודדים עם מי שלא יכול להחזיק משרה מלאה? רמז - הוא יהיה "על תקני". זאת עבודה לא פשוטה, אבל במקס רואים בזה חלק ממשימה לאומית.
=====================
האתר:
הלינקדאין של אייל גונן:
https://www.linkedin.com/in/eyal-gonen-25b456215/
אינסטגרם: https://www.instagram.com/gonen_eyal/
ערוץ הטלגרם של "מנהיגות מזווית אחרת":
https://t.me/boost/leadership_eyalgonen
קבוצת הוואטסאפ "מנהיגות מזווית אחרת":
