יֵשׁ מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא מִסְתַּדֵּר לִי. בַּמַּפָּה, בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נִמְצֵאת הַפִּיצֵרִיָּה, יֵשׁ צִיּוּר שֶׁל כּוֹס קָפֶה וַהֲרֵי בֵּית הַקָּפֶה לֹא קַיָּם כְּבָר הֲמוֹן שָׁנִים. זֶה מוּזָר. לִיטַל נִרְאֲתָה כְּמוֹ בָּלוֹן שֶׁפּוֹצְצוּ אוֹתוֹ בְּסִכָּה וְכָל הָאֲוִיר יָצָא מִמֶּנּוּ בְּבַת אַחַת. אַל תִּתְיָאֲשִׁי כָּל כָּךְ מַהֵר. אַתְּ פִּצַּחְתְּ אֶת הַחִידָה בְּצוּרָה נֶהְדֶּרֶת, מְעוֹרֶרֶת הִתְפַּעֲלוּת, מַדְהִימָה, סַבָּא הִגְזִים, כְּמוֹ תָּמִיד. הוּא קָם וְחִבֵּק אֶת לִיטַל בְּנִסָּיוֹן לְעוֹדֵד אוֹתָהּ. הַסִּבָּה לְכָךְ הִיא פָּשׁוּט שֶׁהַמַּפָּה אֵינָהּ הַשֶּׁטַח