לְמָחֳרָת יָצְאָה לִיטַל מִבֵּית הַסֵּפֶר וּבַשַּׁעַר חִכְּתָה לָהּ הַפְתָּעָה נֶהְדֶּרֶת: סַבָּא. הִיא לֹא הֵבִינָה מָה הוּא עוֹשֶׂה שָׁם, כִּי זֶה לֹא הָיָה הַיּוֹם שֶׁלּוֹ לֶאֱסֹף אוֹתָהּ, אֲבָל מּוּבָן שֶׁהִיא מְאוֹד שָׂמְחָה לִרְאוֹת אוֹתוֹ – גַּם כִּי תָּמִיד כֵּיף עִם סַבָּא, אֲבָל בְּעִקָּר כִּי הֵם עוֹד לֹא הִסְפִּיקוּ לִפְתֹּר אֶתְמוֹל אֶת הַחִידָה. "יֵשׁ לִי בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת, רַק חִכִּיתִי שֶׁכְּבָר תַּגִּיעִי" אָמַר סַבָּא