בְּכָל יוֹם רִאשׁוֹן, סַבָּא דָּנִיאֵל אוֹסֵף אֶת לִיטַל מִבֵּית הַסֵּפֶר וְהֵם עוֹשִׂים יַחַד "נֶכֶדֵּיְט", שֶׁזֶּה דֵּיְט שֶׁל נֶכְדָּה וְסַבָּא. בְּיוֹם רִאשׁוֹן הַזֶּה, סַבָּא וְלִיטַל בָּחֲרוּ לָלֶכֶת לֶאֱכֹל פִּיצָה בַּפִּיצֵרִיָּה. כְּשֶׁסַּבָּא הֵבִיא אֶת הַמַּגָּשׁ, לִיטַל שָׂמָה לֵב שֶׁמֻּצְמָד אֵלָיו פֶּתֶק וָרֹד וְדָבִיק. "יֵשׁ לָנוּ מַשֶּׁהוּ בַּמַּגָּשׁ!" הִיא קָרְאָה. "אוֹי, אַתְּ צוֹדֶקֶת!" סַבָּא הוֹרִיד בַּעֲדִינוּת אֶת הַפֶּתֶק וּבָחַן אוֹתוֹ אֲרֻכּוֹת. מָה זֶה הַדָּבָר הַזֶּה