מה אם הריפוי לא נמצא בשינוי, אלא בהסכמה להיות בדיוק מי שאנחנו עכשיו?
בפרק הזה אני נכנסת לעומק הרעיון של קבלה רדיקלית, לא כוויתור, אלא כצעד ראשון להגשמה אמיתית.
איך מרפים מהשיפוט? איך מחזיקים כאב מבלי להתרסק?
ואיך דווקא הרגעים הכי לא מושלמים, יכולים להפוך לשער לחמלה עצמית ולחיים חופשיים יותר?
דרך סיפורו של יוני(שם בדוי), ילד שגדל בנסיבות חיים מורכבות, נצלול לעומק הקשר בין ילד לבין המבוגרים שמקיפים אותו – הורים, צוות חינוכי, מדריכים וכל דמות אחרת שיכולה לעשות הבדל עצום בחייו.
נבין איך אמונה כזו יכולה לשנות מסלול חיים, להעניק כוח להתמודד עם קשיים, ולפתוח חלון לאפשרויות חדשות. זהו סיפור על כוחם של קשרים אנושיים, על תפקידם של מבוגרים בחייהם של ילדים, ועל הבחירה לראות ולהאמין גם כשזה לא פשוט.
הפרק הזה הוא הזמנה לכל אחד מאיתנו לעצור ולשאול – איך אנחנו יכולים להיות המבוגר הזה עבור ילד שזקוק לנו?