אוכלוסית המתמודדות והמתמודדים הפרעות ויסות היא אחת האוכלוסיות שסבלו יותר מאחרות בעולם בריאות הנפש מתיוגים מבלבלים, סטיגמות, טיפול לא ראוי ולקוי שהסב להן (וגם למטפלים.ות) הרבה מאוד סבל, וגם מאופיין בגשם של כינויים פסיכולוגיסטים שמופנים כלפיהם.ן בחדרים סגורים והדרכות. כן, הפרעות ויסות זה קשה. אלו הפרעות שמקיפות את כל תחומי החיים ובעיקר קשרים קרובים, וכאשר חוסר ויסות פוגש קשר טיפולי שלא יודע איך לעבוד ולהמשיג אותן בצורה מיטיבה, הפיצוץ סופו להגיע - ועם כל הכוונות הטובות של שני הצדדים, זה עלול להראות כמו נטישה, תוקפנות, טראומה נוספת, ואובדן של אמון בעולם הטיפול. 

אז מה קורה כשהתיוג מבלבל גם את המטופלות וגם את המטפלות? כשאף אחד מהצדדים לא יודע איך לעבוד עם הקושי, בתכלס, במציאות ובחיים? כאשר הטיפול המוצע הוא מבוסס סטינג והנחות יסוד לא מתאימות לטבע הקושי, תוך שימוש בתיאוריות שנוצרו בקונטקסטים אחרים לגמרי? מדוע מטפלים חוששים מהמפגש עם מטופלות ומטופלים עם הפרעות ויסות, ומדוע הסטינג בטיפול הזה כל כך משמעותי? ובעיקר - מה הסחרחרה והדיסאונפואמציה הזו עושה למטפלים, מטופלים, ומטופלות? נדבר גם על מושגים כמו נטישה ורגרסיה לתלות, על עבודה עם הגוף, ועל התקווה והאפשרות לשינוי.  

–

עדי אופנהיימר מנצור היא עובדת סוציאלית, פסיכותרפיסטית  ומטפלת DBT  מוסמכת מטעם  מכון לינהאן בארה"ב. היא מלמדת DBT  במגוון ארגוני בריאות ושיקום ובשנה האחרונה פתחה מרכז הכשרות עצמאי להכשרת מטפלים בשיטת  DBT

קבוצת הפייסבוק: https://www.facebook.com/groups/makorebatilpulsheli

דף הפייסבוק: https://www.facebook.com/profile.php?id=61557282759225

הפטראון:  https://patreon.com/shanykedar