אורלי לא השמיעה את קולה כשהיתה ילדה, לא השמיעה את קולה כשהיתה נשואה, לא השמיעה את קולה בתהליך הפרידה.

לשיחה איתי היא הגיע עם אתגר להשמיע את קולה, אבל זה כמעט לא קרה..

דקות ארוכות הרגשתי שהשיחה לא מתקדמת, ואז רק אחרי זמן ממושך נפלטו לה מילים בודדות ושקטות ששפכו קצת אור על הסוד שמסתתר מאחורי המהוססות של אורלי.

היא הסכימה לדבר עליו קצת, אבל בשבילה זה היה המון. המסר העיקרי שלה ברור: שכשמרגישים שמשהו לא בסדר, צריך להכיר בו ולהתמודד עם הכאב, גם אם זה קשה מאוד.

אורלי עדיין פגועה כי לא ראו אותה, אבל בעיקר היא כועסת על עצמה שלא דיברה ולא דרשה את מה שהיא רוצה.

היום היא יודעת שתקשורת והדדיות הם הדברים שהכי חשובים לה בזוגיות.

השתדלתי לתת לאורלי להשמיע את קולה. אני מקווה שהוא נשמע.