דבורי ואור דיברו על אחוות האחים המשותפת, הליווי המשותף שלהם את אחיהם, דבורי במשך 9 ימים ואור במשך 25 שנה, ועל השאלה שנשאל אור ללא הפסקה – מה היה מעדיף, לקבל את הדפיקה על הדלת שמודיעה על הבשורה או לחיות 25 שנה לצד אחיו עם פגיעת ראש קשה?
תחושת השמחה של יצירת תא משפחתי אל מול תחושת הפספוס שלאח שנפל לא תהיה הזדמנות כזו; המשפט שנחקק בזיכרון של דבורי שמלווה אותה עד היום, ״תשמרי על אמא״; על האנשים שלאט לאט נעלמו מהחיים, על המחויבות לאח ועל העזיבה של אור את עבודת חלומותיו כדי לעזור למשפחה; המשפחה של דבורי שהתפרקה; החשש של אור מיום הזיכרון ומחגיגות יום העצמאות; ועל הקליע שקיבל מתנה מידידה שאיתו מסתובב מאז ההלוויה של אחיו.