האדם כפוף לתבניות של מוסר והתנהגות ולכן מופעל מבחוץ. תורה מן השמיים. יט תמוז תשנ"ג

ההבדל בין תורה שבכתב לתורה שבע"פ הוא ההבדל בין אידיאה שלמה ומופשטת לפרטים מתחלפים. ה תמוז תשנ"ג

כח סיוון תשנ"ג

המצוות אינן אמצעי להגיע לשלמות, אלא מימוש השלמות עצמה בעולם הזה. כא סיון תשנ"ג

האדם – נפש אלוקית בגוף פיזי

מושג השכל הפועל בשיטת הרמב"ם. ז סיון תשנ"ג

המשך הדיון על המצוות – לתודעה האנושית הן גזירה, טעמן בשכל האלוקי. כג אייר תשנ"ג

נעשה ונשמע – ישראל מתייחסים למצוות כגזירה ולא כדבר שכלי. טו אייר תשנ"ג

עיון בנצח ישראל. ח אייר תשנ"ג

הסבר יציאת מצרים לפי המהר"ל, אחדות הניגודים. כה אדר תשנ"ג

גבורות ה' – הקשר בין הנס לאמונה לפי הרמב"ם, ריה"ל והמהר"ל. משמעותה של יציאת מצרים. יח אדר תשנ"ג

התפיסה המעגלית של ההיסטוריה אצל המהר"ל. ד אדר תשנ"ג

שאיפת השלמות של האדם תיכשל כשינסה להיעזר בדבר שמחוץ לו כמו הכסף. המלכות – הרצון להתגלות. כז שבט תשנ"ג

'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך': האדם השלם מצד עצמו ואינו מונע על ידי החיצוני. 'האוהב את חייו – אוהב את ה". כ שבט תשנ"ג

הרב מבאר את תפיסת המהר"ל את האמונה, כמבטאת חוזק וממשות של מציאות. הביאור שהרב מרחיב בדברי המהר"ל מתייחס לתפיסת הראשונים את ה'מציאות' כביטוי של האלוקי – ומכאן כמשהו שיכול להיות מוגדר רק מתוכו ובאופן בלתי אמצעי. הרב מתייחס גם להשלכות הפסיכולוגיות של תפיסה זו, שלמעשה מצביעה על האדם המאמין באמת, כאדם חזק יותר מאחר שהוא חי את מציאותו מתוכו – ובכך הופך גם לבן חורין – ולא כנשען ונתמך ב'גורמי חוץ' וכמשועבד להם לפיכך. כא טבת תשנ"ג.

עיון במאמר 'בירורי המידות' של רבי ישראל סלנטר. הרב מתייחס לתפיסה של המהר"ל את 'אלו ואלו דברי אלוקים חיים', וביחס אליה מלמד את שיטתו של ר' ישראל סלנטר. הרב מסביר על פי ר' ישראל כי התפיסה של אמת מסוימת כזו ולא אחרת מושפעת מפן פסיכולוגי מנטאלי. כלומר, התפיסה שלך גם מושפעת מהעמדה הנפשית שאיתה אתה בא ללימוד, ויחד עם זה יש כאן הוראה ללמוד, ליצור – להיות יחד עם העמדה הנפשית שלך ולא להתרחק ממנה כדי לנסות להגיע בהכרח לאיזו תורה אובייקטיבית. יד טבת תשנ"ג.

חזרה לעיון בפרק א בנתיב השלום. בשיעור הרב דן בתפיסת המהר"ל ביחס למושג ה'אמת'. הרב מבאר לאור דברי המהר"ל את התפיסה העדינה של האמת כמושג סובייקטיבי, כלומר, לא כמושג אובייקטיבי שמפרש את המציאות, אלא כעמדה פנימית שרק האדם בעצמו ובתוכו יכול לתפוס כאמת. הרב מסביר כי באופן דיאלקטי האמת נעה בין היכולת לפתיחות ולשמיעת הדעות כולן, יחד עם הכרעה ברורה ביחס לאמת שלי, לעמדה שלי, ויכולת להילחם ולהחזיק בה. ז טבת תשנ"ג.

המשך העיון בדרוש לשבת הגדול של המהר"ל. בשיעור הרב מביא את פירושו של המהר"ל למשנה באבות לפיה העולם עומד על הדין, על האמת, ועל השלום. בתחילת השיעור הרב מתאר כי בעולם הזה אין שלימות, והמגע עם השלימות הוא בעצם הרדיפה אחר השלימות, וזאת מהות התנועה שקיימת בעולם הזה ולכן הוא עולם ללא מנוחה. א כסלו תשנ"ג.

המשך העיון בדרוש לשבת הגדול של המהר"ל. הרב מסביר על השלום וספירת היסוד, כאיזו הארה, מובנות, שנותנת לכל הפרטים מקום, מנהירה אותם, ובכך יוצרת הרמוניה, חתימה של שלימות. הרב מסביר שבאותו אופן אצל הרמב"ם השכל ממלא אצל האדם את התפקיד שהאלוקים ממלא ביחס לעולם. כמו בשיעור הקודם, גם בשיעור זה טורח הרב שג"ר להעמיק ולהסביר כי האלוקות נותנת לעולם את מובנותו מתוכו, ובכך היא שלם ושלום. היא לא חלק שנמצא מחוץ למערכת, אלא היא גם אימננטית וגם טרנסצנדנטלית ובכך מהווה את השלום. כג חשוון תשנ"ג.

עיון בפרק א בנתיב השלום: הרב מסביר את תפיסתו של המהר"ל לפיה השלום האלוקי הוא לא שלום מתוך המציאות אלא 'צורה אחרונה', כלומר אלמנט נוסף שחופף על המציאות ונותן לה את מובנה וממילא את ההרמוניה שלה. טז חשוון תשנ"ג.