בשנת 2017, ענבל כבירי גרה בקיבוץ בעמק יזרעאל עם שני ילדים, בן זוג ארגנטינאי, וקריירה מפוארת כעורכת דין פלילית במשרד ראש הממשלה.אבל כשהחיים נהיו עמוסים מדי – היא עצרה. עזבה הכול. הלכה ללמוד צילום. פתחה סטודיו. ואז בא רילוקיישן.לא יוזמה שלה – אלא אולטימטום מהעבודה של בן זוגה: ברצלונה או פיטורין.והיא? אמרה לא.החיים בקיבוץ היו טובים. השפה זרה. העיר לא אהובה עליה. אבל אחרי ביקור קצר בעיר, שיחה טובה אחת, והרבה מחשבה – היא שינתה כיוון.תוך שלושה חודשים המשפחה התמקמה בלה פלורסטה, בלב היער ליד סנט קוגט, והתחילה מחדש. המעבר לא היה קל – במיוחד לילדים.אבל עם הזמן, כששגרה התחילה להיבנות, ענבל הקימה מחדש את הסטודיו לצילום, פתחה בלוג תיעוד טיולים, ובתוך גל של סגרים, קורונה וגעגועים לטבע – נולד אחד ממאגרי ההמלצות הכי מקיפים על טיולים בספרד. היום היא צלמת, כותבת טורים, מייעצת טיולים אישיים, מנהלת קהילות – וגם ראש שבט הצופים בברצלונה. זה פרק על שינוי כפוי שהפך להזדמנות.על איך בונים הכל מחדש בלי לדעת את השפה.ועל הקסם שקורה כשאתה מחליט לתעד את הדרך – גם בשביל עצמך וגם בשביל אחרים.לינק לבלוג של ענבל לינק לקבוצת הפייסבוק