הרומן הפלילי של נוני מוזס וביבי נתניהו חשף את המנגנון שמאחורי שיטת "ידיעות אחרונות": הכתבים המוחלשים, העורכים המשת"פים, רוח המפקד והכסת"ח המתמשך, שמאפשר לבכירים כמו נחום ברנע וסימה קדמון להצהיר שהבוס שלהם לא מתערב בעבודת המערכת.
כשהגיע לחדר החקירות, מוזס הודה: אני כן מצנזר, גם למען פוליטיקאים – וזה כלל לא חריג.
השיטה העניקה לנוני עוצמה חסרת תקדים ואִפשרה לו לשלוט בשיח הציבורי בישראל במשך עשורים. הנזק שגרם הכין את הקרקע לתקשורת הביביסטית החדשה. כך זה קרה.
קריין: אורן פרסיקו
אחרי שנים של יחסים סודיים, נתניהו מכריז מלחמה על נוני מוזס. הליכודניקים צובאים על בית "ידיעות אחרונות", ראש הממשלה מתאר את המו"ל כתמנון מרושע שעומד בראש הדיפ-סטייט – אבל מוזס שותק.
בבחירות הוא מגייס את עיתונאיו למען היריבים של ביבי, אך נוחל תבוסה. האימפריה מתחילה להתפורר: הקבוצה גוררת הפסדים, ונוני מאבד הון בהימורים בבורסה. בהמשך מתגלה שהיה מוכן למכור את האג'נדה – וגם את אחזקותיו. החקירה הפלילית מרסקת את מה שנותר מהמוניטין והאתוס המקצועי של העיתון.
קריין: אורן פרסיקו
השורשים של "תיק 2000": אימפריית העיתונות של משפחת מוזס רועדת, העתיד נראה עגום, אבל אז מגיעות הבחירות ומביאות עמן הזדמנות מפתה. האורווה הפוליטית של נוני קוצרת הישגים בקלפי וזוכה בכיסאות המובחרים סביב שולחן הממשלה. נוני מנצל את המצב החדש כדי לצאת למבצע מגלומני במטרה לחסל את "ישראל היום", המתחרה שהוריד אותו על ברכיו.
בעלי הברית לפיד, ליברמן ולבני, הג'וקר איתן כבל ועוד עשרות ח"כים מתגייסים למען "ידיעות אחרונות" – אך המבצע נכשל. מוזס מוצא את עצמו בלי הישגים, ועם תיק פלילי חמור. האישום: הצעת שוחד לראש הממשלה
קריין: אורן פרסיקו
המונופול הנצחי של "ידיעות אחרונות" נשבר. האיש שניפץ אותו, שלדון אדלסון, מנופף במיליארדים שלו ומבטיח שזאת רק ההתחלה. בעל הבית, נוני מוזס, פותח בתהליך אגרסיבי של השמדת ערך: הצנזורה מחריפה, העיתונאים נדרסים ועסקאות הצללים עוברות אל קדמת הבמה.
את תפקיד העורך הראשי הוא מוסר לרון ירון, האיש שהפך את העיתון למכונה משומנת של שוחד חוקי. כעת, כל בעל הון, פוליטיקאי וקמפיינר יכול פשוט לשלוף ארנק ולקנות מ"ידיעות" סיקור בתפירה אישית. שם הקוד: "שיתוף פעולה".
קריין: אורן פרסיקו
"כלכליסט", היומון הכלכלי של קבוצת "ידיעות אחרונות", נוסד כשמורת טבע שהתיימרה להתקיים במנותק ממערך האינטרסים של בעל הבית. המייסדים, יואל אסתרון וגלית חמי, הפכו אותו לכלכלון הנפוץ בישראל – אך מעלו בהבטחה לקיים עיתונות נקייה. היחסים המיוחדים עם בנק הפועלים, נוחי דנקנר ופטריק דרהי. הדילים שנכרתו מעל ראשי הכתבים. המאבק למען הבנקאי המושחת דני דנקנר. העדות על "פרוטקשן" בצורת סחיטת תקציבי פרסום. וההחלטה לצנזר תחקיר שעלול היה לפגוע במיליארדר ששקל לקנות את "ידיעות".
קריין: אורן פרסיקו
אחרי עשורים של שליטה בענף העיתונות, נוני מוזס מוצא עצמו מול יריב מסוג חדש: שלדון אדלסון. הגביר מלאס-וגאס, פטרונו של נתניהו, משיק את "ישראל היום" ומאיים להוריד את אימפריית "ידיעות אחרונות" על הברכיים. בניסיון נואש להסיר את רוע הגזירה, מוזס והעיתון מגייסים ח"כים, מפעילים לחץ על מפרסמים ותוקפים את נתניהו. במקביל, בצללים העמוקים, מתנהל משא-ומתן קרטליסטי על חלוקת השוק. בסופו יתגלגלו המעורבים למשפט פלילי שבמרכזו עסקת שוחד.
קריין: אורן פרסיקו
מדוע היה כה חשוב לנוני מוזס להשיג ראיונות חג עם בנימין נתניהו? המו"ל אפוף החשאיות של "ידיעות אחרונות" הסביר לחוקרי "תיק 2000": מוסד ראיונות החג הוא הרבה יותר ממסורת עיתונאית דלוחה. הוא הכרה פומבית ביחסים שבין העיתון לשלטון
אתר ynet נוסד כפרויקט צדדי בממלכת "ידיעות אחרונות", כשהאינטרנט היה עולל והפרינט עדיין שלט. הרחק מעינו הבוחנת של נוני מוזס שיגשגה מערכת מקצועית שהפכה את האתר לנצפה במדינה. כשההכנסות עלו והמו"ל הכל-יכול הבין שבמערכת הפוליטית הדפדפנים פתוחים על ynet, דברים החלו להשתנות. בתוך שנים אחדות, העורכים ערן טיפנברון ויון פדר סירסו את המערכת העיתונאית והפכו את האתר לפח אשפה של תוכן שיווקי ואינטרסים סמויים. כשהגיעו שיחות השוחד של "תיק 2000", האתר כבר היה חלק אינטגרלי מהמנגנון. קריין: אורן פרסיקו
אהוד אולמרט הופך כמעט במקרה לראש ממשלה, ונוני מוזס מתאהב. המו"ל הכל-יכול רותם את ניר חפץ לחיסול המוצב האחרון של תחקירי ההון-שלטון ומרסק את מה שנותר מהעיתונות החוקרת ב"ידיעות אחרונות". כשהחבר מירושלים שוקע בחקירות פליליות, כוכבי העיתון מתגייסים לעזרתו. הפסאדה של עיתון מקצועי ונטול פניות מתפוררת, ו"ידיעות" מאבד את הקלאסה. כשאולמרט מודח ונתניהו תופס את מקומו, "תיק 2000" נולד. קריין: אורן פרסיקו.
אריק שרון עולה לשלטון, ומצרף לכוורת את העיתון של המדינה. בזמן שבדסק החדשות מסייעים לו להפוך מ"הקצב מביירות" לסבא חביב עם כבשה – העיתונאים החוקרים של "ידיעות אחרונות" מפרסמים רצף של תחקירים נפיצים בכיכובו, שאחד מהם גם ישלח את בנו לכלא. נוני מוזס בוחר צד: הוא מתגייס למאבק ב"כנופיית שלטון החוק" ויוצא למסע טיהור שבסופו ייפלטו החוצה רוב העיתונאים שעשו לשרון חיים קשים. במקביל מתמודד מוזס עם בעיה אישית טורדת מנוחה. קריין: איתמר ב"ז
בפתח המילניום, כשקבוצת "ידיעות אחרונות" נמצאת בשיא כוחה, המערכת הפוליטית מתעוררת ומאיימת לפרק את אימפריית התקשורת שבנה נוני מוזס. נוני עולה לכנסת, מתריע מפני הפגיעה בחופש העיתונות ומהלל את תחקירי ההון-שלטון שפרסם.
בקרב הח"כים, לעומת זאת, טוענים שהתחקירים הם חלק ממנגנון סחיטה שבאמצעותו שולט מוזס בפוליטיקאים. שר התקשורת מתגייס למענו – וחוטף עוגת קצפת בפרצוף. "חוק 'ידיעות אחרונות'" נקבר, אך לראשונה מוצמד תאריך תפוגה להגמוניה של מוזס בענף התקשורת. קריין: איתמר ב"ז
על סף האלף החדש, עם תום ההשתלטות על "ידיעות אחרונות", נוני מוזס פונה לחסל את העבודה המאורגנת בעיתון. את ועד העיתונאים החזק הוא מפורר בעזרת ניצול החמדנות והאנוכיות של הוותיקים. באמצעות גדודי בריונים שוברי עצמות הוא מכניע את עובדי הדפוס. מבחוץ מתגייסים למענו המו"לים המתחרים – נמרודי, שוקן ופישמן. ובמערכת פנימה מסייעים לו בכירי העיתונאים, שהפסידו בקרב נגד הדחת העורך הראשי והחליטו לצדד בהנהלה. קריין: אורן פרסיקו
בחזרה לתקופה יוצאת דופן בתולדות "ידיעות אחרונות": בחסות טראומת החקירות הפליליות, העיתון הופך לבית-חרושת לתחקירי הון-שלטון. עובדים מספרים על נוני מוזס, מו"ל שמטפח עיתונות חוקרת, מפטפט עם עיתונאים במסדרונות ועולה איתם לגג. אבל במערכת החדשות גבולות חופש הביטוי עדיין הוכתבו מלמעלה. התחקירים המפוארים השתלבו גם הם במערך האינטרסים והבריתות של בעל הבית. קריין: אורן פרסיקו
אחרי הידוק אחיזתו ב"ידיעות אחרונות", נוני מוזס הנהיג בעיתון שלטון ריכוזי שהתבסס על רשת של נאמנים שבמרכזה עמד "מנהל המשק", תפקיד מסתורי שבעבר מילא מפקד יחידת המחסלים של המוסד. מצלמות סמויות במערכת, האזנות סתר לעורכים, מנהלים ובני משפחה, בדיקות פוליגרף לעיתונאים וחבילות מזומנים עטופות בנייר עיתון. כשהשיטה גלשה לפלילים, נוני הצליח לחמוק מכתב אישום בזמן שהמו"ל המתחרה נשלח לכלא. קריין: איתמר ב"ז
כשעבדתי ב"ידיעות אחרונות" זומנתי לשיחה אחרי שהכנתי ידיעה על מהלך מעניין של אחד המתחרים. המסר שהועבר לי היה ברור: אנחנו לא קבוצת תקשורת, אנחנו קבוצת אינטרסים, ואם יש ידיעה שעומדת בניגוד לאינטרסים המסחריים שלנו – לא נפרסם אותה | קריין: יובל דרור
העיתון של משפחת מוזס קם מן האפר ומכה את "מעריב", המתחרה שכמעט קבר אותו. "נוסחת יודקובסקי", מהאתוסים המכוננים של התקשורת הישראלית, מפצחת את קוד עיתונות ההמון ומולידה את "העיתון של המדינה". הצד האפל של הנוסחה כולל טוויית רשת צפופה של מקורבים שעוזרים לעיתון והעיתון עוזר להם. "הגפילטע של פולה", מוסד ברנז'אי, מערבב את כולם יחד ומייצר עובדים מוקירי תודה. קריין: אורן פרסיקו
עיתונאי "ידיעות אחרונות" מתייצבים בבית-המשפט ומעידים על צנזורה, רשימות שחורות ולבנות והתערבויות פסולות של הבוס. השנה: 1948. הבוס: יהודה מוזס, הסבא של נוני. העיתונאים עוזבים ומקימים את "מעריב". הפוטש כמעט קובר את העיתון של המוזסים, אך הם מאתרים שותף אסטרטגי: מפלגת השלטון. בסיוע חברים בחלונות הגבוהים הם משיגים דריסת רגל במפעל ההימורים הלאומי. קריין: איתמר ב"ז
נוני מוזס נכנס לתקופת המפץ הגדול של התקשורת הישראלית כאיש החזק ב"ידיעות אחרונות" – והגיח ממנה כטייקון המדיה החזק במדינה. בריתות חשאיות עם מתחרים, עסקאות סיבוביות עם תאגידים ומנכ"לים כל-יכולים, טיפוח יחסי קח-תן עם פוליטיקאים. השיטה המושחתת שוכללה ונוצלה כדי לעצב את ענף הטלוויזיה בשלב קריטי בהתפתחותו, והבטיחה שמוזס יזכה במעמד בכורה. כך הפכה קבוצת "ידיעות אחרונות" לאימפריה. קריין: איתמר ב"ז
תאונת דרכים אחת הפכה את נוני מוזס ליורש העצר של אימפריית העיתונות המשפחתית, תאונה שנייה עיצבה את דמותו, והשלישית הושיבה אותו בטרם עת על כיסא אביו. פרויקט מיוחד של "העין השביעית" מתאר כיצד דחק נוני מעמדות הכוח את בני משפחתו ואת העורך המיתולוגי, דרס את דרכו לפסגה והפך לשליט היחיד של "ידיעות אחרונות", העיתון של המדינה. קריין: איתמר ב"ז
