פרק חדש של "נכים ללא מעצורים" - הפעם אירחתי את מתן פאר שמעונוב, האיש והטרשת הנפוצה. מתן הוא לא רק יוצר תוכן מדהים, אקטיביסט פורץ דרך ואיש תקשורת, אלא גם האדם היחיד שאני מכיר שיכול להגיד שהוא עשה תאונת אופניים כשבפועל הוא פשוט לא רצה לספר שיש לו טרשת נפוצה. ואני חשבתי שאני טוב בלהסתיר
בפרק הזה דיברנו על הכול: על החיים בין קצוות, בין נפילות פיזיות להצלחות גדולות, על מה זה באמת אומר "לחיות בגאווה" גם כהומו וגם כאדם עם מוגבלות, ועל השאלות הקטנות והגדולות של הזוגיות, כמו למשל "מתי בדיוק מספרים בדייט ראשון על המוגבלות?"
מתן נפתח בכנות יוצאת דופן על התהליך המורכב של קבלת המוגבלות, על רגעי השיא שהפכו את הטרשת לכוח שמניע אותו קדימה,ואיך דווקא הפרידה הכי קשה הפכה להזדמנות לגלות את עצמו מחדש. וגם גילינו משהו מעניין: מסתבר שלהיות "נכה מחמד" בחברת הייטק זו לא מחמאה.
אז אם אתם רוצים לצחוק, להתרגש,ובעיקר לקבל השראה אמיתית מאדם שלא מפחד לחיות את האמת שלו עד הסוף, זה הפרק הזה בשבילכם.
הגשה, הקלטה ועריכת סאונד: אופיר דהן
צילום ועריכת וידאו: עמית טרש
פרק חדש של "נכים ללא מעצורים" – והפעם אירחתי את לירון רחמנוב!
למי שלא מכיר לירון היא כוכבת רשת, יוצרת תוכן, והכי חשוב – חירשת מלידה שהפכה את החירשות שלה למקור של צחוק, כוח, והשראה. היא סיפרה לי איך לומדים לשמוע מחדש בגיל 23, מה עושים כשאנשים מתעקשים לדבר אליה בהברות (רמז: זה לא עובד), ואיך זה לגדול בבית ספר כשכולם שומעים את הצלצול שומע כשאת הילדה החירשת היחידה בכיתה.
דיברנו על הכול: על סטיגמות ("לא, חירשים הם לא אילמים!"), על למה לפעמים עדיף פשוט להוריד את מכשירי השמיעה ולהתנתק מהרעש של העולם, ועל איך הופכים את ההומור השחור לכלי הכי טוב לקבלה עצמית.
אז אם בא לכם להכיר מישהי שהשקט שלה מדבר חזק יותר מכל רעש, הפרק הזה הוא בדיוק בשבילכם.
ונסייםבמשפט של לירון: "לכל אחד יש את הייחודיות שלו – תעופו על עצמכם כמה שאפשר!"
יאללה, עופו על הפרק 🤘🏻🤘🏻😎
הגשה, הקלטה ועריכת סאונד: אופיר דהן
צילום ועריכת וידאו: עמית טרש
בפרק הראשון של ״נכים ללא מעצורים״ התרגשתי מאוד לארח את קורל פלר אישה שהפכה את ההתמודדות האישית שלה למקור כוח לאחרים. היא בת 32 גרה בפ״ת לא עלינו, היא נפצעה במהלך שירותה הצבאי ומאז היא מתמודדת עם תסמונת כאב אזורית מורכבת (CRPS), ופוסט-טראומה מורכבת (CPTSD).
כיום, היא יוצרת תוכן ברשתות החברתיות, היא מעלה מודעות לנכויות שקופות ומשתפת את חייה עם מוגבלות בצורה אמיתית ולא מתנצלת. היא מכנה את עצמה ה״כרונית האייקונית״, ומאמינה בלחיות חיים אייקוניים למרות הכאבים הכרוניים. בנוסף, היא ידועה ביכולתהלהפוך סיטואציות יומיומיות לכאלו שמעלות חיוך, כמו בסרטון שבו היא מדגימה איך אנשים שמרכיבים משקפיים רואים בלעדיהם
הגשה, הקלטה ועריכת סאונד: אופיר דהן
צילום ועריכת וידאו: עמית טרש
לפני כמה חודשים היה לי חלום. היום – הוא מתחיל סוף סוף להתגשם. אבל הדרך לשם? לא הייתה פשוטה בכלל.
בדצמבר האחרון הזמינו אותי ל"ישראל היום" לצלם סרטוני שאלות-תשובות עם אביחי שלי, שהוא גם כבד שמיעה וגם עיוור. בגלל שאביחי לא יכול היהלקרוא את הדפים שהכינו לנו, קיבלתי את תפקיד ה"מנחה". מה שהתחיל כקטע קצר הפך לשעה שלמה של צילומים – ובלי שתכננו יצרנו פרק של פודקאסט. כשיצאתי מהצילומים, הרגשתי משהו שלא הרגשתי הרבה זמן. ״זה זה! זה הדבר הבא שלי!״ אמרתי לצוות של "ישראל היום: ״בואו נעשה מזה פודקאסט אמיתי – שאנשים עם מוגבלות יראיינו אנשים עם מוגבלות״. הם מאוד התלהבו, אבל אז הגיע המשפט ששבר לי את הלב: ״זה היה פרויקט חד-פעמי, ליום השוויון לזכויות לאנשים עם מוגבלות. אנחנו לא עושים פודקאסטים."
יכולתי לוותר. אבל לא ויתרתי. כי הניצוץ הזה לא עזב אותי. אמרתי לאתי: ״אני לא זוכר מתי התלהבתי ממשהו ככה מאז שעליתי פעם ראשונה לבמה״. אחרי חודשים של ישיבה בבית בגלל המלחמה, התחלתי לברר עלויות של אולפנים להקלטה. ואז כמובן באה המכה הראשונה: הנגישות. כמעט כ אולפן שבדקתי – לא היה באמת נגיש. שירותים נגישים? כמעט ואין. וכשהיה אולפן מתאים – המחיר היה מטורף. חזרתי לימיי ככלכלן, הכנתי תוכנית כלכלית עם כל ההוצאות – ופתאום זה היכה בי: אין לי שום דרך להשיג סכומים כאלה. והדבר שהכי תסכל אותי? ידעתי שאני חייב לעשות את זה. אי אפשר לעשות פודקאסט מפרק אחד. זה משהו שחייב להתמיד בו, או שלא יהיה לו סיכוי.
יכולתי לוותר. אבל לא ויתרתי. ניסיתי למצוא מימון. פניתי לעמותות לשילוב עם מוגבלות. כולם אמרו לי "לא." ואני? אני לא אוהב לבקש טובות. בטח לא במחיר של התערבות בתוכן שלי. אבל גם כסף – לא היה לי. אז חשבתי על הדסטארט. שבועיים ישבתי על קמפיין. כתבתי פוסטים, צילמתי סרטונים, הכל היה מוכן. הקמפיין היה אמור לממן 12 פרקים לחצי שנה. חשבתי שאחר כך יגיעו חסויות שיכסו את ההמשך. אבל רגע לפני שלחצתי על כפתור ה"העלה קמפיין" – הכלכלן שבי עצר אותי. מה אם לא יהיו חסויות? מה אם אחרי 12 פרקים פשוט אגווע בלי יכולת להמשיך? לא יכולתי לקחת את הסיכון הזה.
יכולתי לוותר. אבל לא ויתרתי. אז התחלתי לבדוק איך אני עושה את זה לבד. בדקתי עם ChatGPT איזה ציוד אני צריך. לגביהסאונד? אין בעיה, אני מבין בזה. צילום? סיפור אחר לגמרי. יש לי רק את האייפון. אז הרמתי טלפון לעמית טרש, חבר שלי, הצלם והעורך וידאו של כל מופעי הסטנדאפ שלי. סיפרתי לו את כל הסיפור, והוא עצר אותי באמצע ואמר: ״נניח והצלחת להרים את הסט לבד. מי מפעיל את הכל בזמן שאתה מצטלם?״ אמרתי לו: ״אני״. עמית הקשה עלי ״ואם המצלמה או ההקלטה יעצרו באמצע?״ עניתי לו ״לא חשבתי כזה רחוק.״ ואז עמית אמר משפט שלא ציפיתי לו: ״תקנה את הציוד. אני בא לצלם״. לא יודע מה עשיתי בחיים שזכיתי בחבר כזה מדהים
אז קניתי את ציוד הסאונד בשקליי האחרונים, צילמנו כבר שלושה פרקים.והם יצאו – וואו.
ואני גאה להכריז: ״נכים ללא מעצורים״ – הפודקאסט החדש שליעולה לאוויר ב-10.3!
בכל הפלטפורמות הגדולות – בחינם.
והמסר שלי אליכם?
אל תוותרו על החלומות שלכם.תמיד יש דרך – היא לא תמיד ישרה, לפעמים היא מתסכלת, ולפעמים היאמרגישה בלתי אפשרית. אבל אם אתם באמת רוצים את זה?אל תפסיקו לחפש את הדרך. היא קיימת.
