אילה שרוט - שלפני שהיתה יו״ר האיגוד הספיקה לדלג בין מ.ק 22 לבין הארי פוטר לבין אם-טי-וי לבין שני סרטים עצמאיים - באה לספר איך נולדים אצלה הסרטים, איך נראית הגשה מהצד המגיש ומהצד המחליט, מה הסיפור של קרנות ופסטיבלים ואיך נראה כח פוליטי של אנימטורים.

דניאל פליק, שזכה בארבעה פרסי אקדמיה על אפקטים מיוחדים בכל סדרה שראיתם כאן בארץ, בא לספר על הגלגולים בדרך, על האתגרים בצילום של ״שעת נעילה״, על הדדליינים וההמצאות שבדרך ומה הוא עושה כשהוא מבחין בטעות שעלתה לשידור.

התותחים עדיין רועמים וד״ר אוהד לנדסמן בא לספר על סרט האנימציה הישראלי המפורסם ביותר שגם הוא - איך לא - קשור למלחמה. הוא מסביר על הטקסטורה של הזיכרון ועל טראומה, ואיך אנימציה שזורה בשניהם, ומה הוא דווקא לא התפקיד שלה בעקבות השביעי באוקטובר. פלוס כמה דקות על התקופה ההיא שדיסני עסק בהסברה ולמה הוא היה מצויין בזה. נשוב בקרוב לפרקים לא מלחמתיים, בינתיים ימים שקטים לכולם.

כשהתותחים רועמים המוזות לא מצליחות לשתוק - ויוני שלמון חזר ל״פרק מלחמה״, לדבר על הכח של אנימציה ככלי לעיבוד מול כלי הסברה, על אנימציה של שמאלנים וימנים, ואפילו נתן תשובה מפתיעה למה היא אנימציה ישראלית.

דניאל שפייזר, שצבר למעלה מ40 מליון צפיות ביוטיוב פלוס קהל נאמן בנישה אינטרנטית משונה, בא להסביר מה זה ״פריז״ ומה זה ״וור״, איך הצלחה יכולה להגיע פתאום ובמקרה, איך לכל נישה יש נישה ולספר שיש מקום להכל ולכולם.

אלכס קלקסבר, שיצר לגמרי לבד סרט סטופ עצמאי פלוס משחק אינדי וכל זה תוך כדי משרה מלאה כאנימטור בחברת משחקים (שלא לדבר על האבהות תוך כדי) התיישב רגע לנשום ולספר איך כדאי לגשת לשואוריל לעבור חברות גיימינג, איך מצליחים ליצור תוך כדי עבודה, איך לא להיבהל מפרוייקטים עצומים ולמה, כמו בחיים, פשוט וקל זה לא אותו הדבר.

אורי גולדברג חרש את העולם עם פסטיבלי אנימציה והתיישב לספר איך אנימציה מושפעת מהדנ״א של המדינה ממנה היא יוצאת, על הבדלים בין אנימציות בעולם, איך להשריש דנ״א אנימטיבי כאן בארץ, ואם כבר אז לחלק כמה טיפים לעבודה עם אמנים בלי תקציב.

לי להב עמדה בפי׳צינג מול הערוצים הגדולים בארה״ב, ובאה לספר את גלגולה של סדרה אחת שהתגלגלה לא רע בכלל - ודרכה לספר על מנהלים וחברות הפקה, בניית תסריט, מה חסר להרבה יוצרים בפיץ׳ שלהם, וגם לחלק טיפ קטן על מה לעשות עם הקול האישי שלך.

אורי לוטן עשה סיבוב בפיסקאר דיסני סוני באק ונטפליקס, חזר לארץ, איפשהו בדרך הוציא את הקליפ ״מעגלים״ של ג׳יין בורדו, יצר וביים את הסרט ״מגלשה שחורה״ והגיע מרחק נגיעה מהאוסקר. הוא בא לספר איך מתגלגלים לעבוד בפיקסאר ודיסני ומה לימדו אותו שם שהוא היה צריך לשכוח, איפה לדעתו נמצאת הנקודה בה יוצר מגלה את הסגנון שלו, על המעבר מאנימטור לבמאי ואיך מגלגלים סרט כמו כדור אנרגיה על שולחן - וגם למה אי אפשר סתם ככה להשתחל לאוסקר.

״הנפשות״ יוצא לחופשת לידה! בקרוב נחזור, עייפים אך מרוצים, לעוד אנימטורים שעשו דבר או שניים חוץ מילדים.

ערן לזר חזר - והפעם כדי לחלוק 18 שנה של תמחורים לסרטי אנימציה, לספר למה הוא מעדיף לתמחר לפי זמן ולא לפי ערך, להסביר מתי הוא יהיה מוכן להתגמש (ומתי לא), לגלות חלק מהנוסחאות בהן הוא משתמש - וגם לצאת לטיול קצר בראש של לקוח אנימציה.

מתי מריאנסקי, אמן ויזם בינה מלאכותית, מרצה בבצלאל ומייסד קהילת ״עליית המכונות״ בפייסבוק, בא לספר על מקורות ה״אמנות הגנרטיבית״ אי שם בשנות השבעים, להסביר קצת מה קורה שם מתחת למכסה המנוע של מחוללי הדימויים, וגם מה קורה רק אצלינו בראש, לתאר קצת את הדיון הסוער סביב על השראה מול גניבה, לנחש לאן הולכים הטרנדים, מה יקרה הלאה ומה כנראה לא יקרה.

תמי ברנשטיין, מייסדת פסטיבל ״אניניישן״ וראש המחלקה לאמנויות המסך בבצלאל באה לספר על איך משנים שפה באקדמיה, מה עושים עם עשרות ומאות מיילים, איך בונים מערך ביקורות שסטודנטים לא בוכים בסופו, למה זה בסדר לעשות גם סרטים שלא כולם מבינים - ולמה ״להכין לשוק העבודה״ זו רק חלק קטנטן מהסיפור.

ענן גיבסון וטל דרמון, זוג אנימטורים בחיים ובעבודה, באו לפתוח דלת לעולם האנימה - לשבור כמה מיתוסים נפוצים, לספר איך התגלגלה האנימה למערב ולישראל בכלל, מה הבעיה ב״אנימה ישראלית״ (ואיך אפשר לתקן), וגם לגלות מה אנימטורים יוכלים להשאיל מהסגנון הכל כך ייחודי הזה.

עמית גיצלטר, מפיק האנימציה שבימים אלה מתגלגל בין טקס פרסי אופיר לטקס האוסקר, בא להסביר מה עושה מפיק, מה אנימטורים יכולים ללמוד מקולנוענים, מה הסיבה השניה בגללה לקוחות חוזרים, וגם קצת על כסף - קרנות במימון המדינה, מפעל הפיס, ולמה יש גם אנשים פרטיים שמשקיעים כסף בסרטי אנימציה. *עמית מבקש לחדד: "הקרנות המוזכרות בפרק הינן הקרנות המרכזיות להפקת סרטים קצרים. לא צוינו קרנות הגליל, יהודה ושומרון, הנגב והדרום, שמשקיעות גם הן בסרטים קצרים, אך מוגדרות כקרנות אזוריות. מומלץ לחקור לעומק את אופן השקע...

בן מולינה, מנהל איגוד מקצועות האנימציה בא לספר על הגלגול (הלא-כלכלי) עד ראשות האיגוד (הגם-לא-כלכלית), מה זה כח פוליטי של אנימטורים ולמה זה חשוב, למה נראה לפעמים שהאיגוד קצת מתלבט ולמה - כמו בחיים - חצי מהעבודה היא בכלל עבודה פנימית שלנו. הוא זורק כמה רמזים וכמה ניחושים מושכלים על איפה נמצא הכסף, מסביר למה הטבות מס הן לא אקסטרה נחמד אלא זריקה הכרחית, ומגלה איזו הטבה של האיגוד אף אחד לא מנצל עד הסוף.

ערן לזר, שניהל את מחלקת האנימציה בסטודיו סנובול והיום במאי אנימציה שמפקח על עשרות ומאות אנימטורים ברחבי העולם, מספר מה עוזר להשתפר באנימציה (חוץ מלעבוד 15 שנה במקצוע), על מה כדאי להשקיע חצי מזמן העבודה, מה ההבדל בין לקוח גדול ללקוח ענק ולמה הגודל לא תמיד קובע, מה דומה ומה שונה בין ניהול צוות להוראה של כיתה - ומה הוא תמיד שואל את האנימטורים שלו לפני שהם מתחילים לעבוד.

יוני שלמון, בעל הבלוג ״שוליית הקוסם״ שמלווה את קהילת האנימציה מזה 13 שנה, בא להפסיק לדבר על גבוה ונמוך או להבדיל בין אמנותי ומסחרי, להסביר מה באקדמיה מדשדש מאחור אבל מה בה מושך קדימה, למה בעצם בלתי אפשרי ללמד אנימציה ולמה בשביל קהילת אנימציה אתם חייבים פשוט לפרגן - אבל כשצריך גם לא.

יקיר בונקר, ממנהלי ה״לודו - בית ליוצרי משחקים״ בא לספר מה מיוחד במשחקי אינדי ולמה הם שונים ממשחקים אחרים, כמה זמן וכסף צריך בשביל ליצור משחק (רמז: גם זה תלוי), להסביר מכניקות משחק ואיך הן מתחברות לסטוריטלינג - ולספר כמה סיפורי סינדרלה על משחקי אינדי מוצלחים במיוחד.

אוסי וולד, שזכתה השנה ב״פרס המצויינות באנימציה״ באה לגלות איך משלבים יצירה עצמאית וחיי עבודה (רמז: זה מאוד תלוי) מה עוזר לאפיין תנועה של דמות או תנועה בכלל, למה אנימציה לפעמים דלה יותר מהמציאות ולמה לא משנה באיזו תכנה אנחנו משתמשים, אבל גם למה כן.