כשהפודקאסט הפך לרפלקציה אישית את פרק 100 שמרתי לרגע שבו ארגיש ראויה ומוכנה לשבת במקום ששמור ליזמים ולמשקיעים שאני מראיינת -  הצד שמספר את הסיפור ומשתף על המסע שלו, ולא רק שואל עליו.  וידעתי שזה יקרה לאחר שהספר יראה אור. והמתנתי בסבלנות ובאחריות הראויה לדרך. אז אחרי למעלה מ-160 פרקים, מאות שיחות עם יזמים, יזמיות, משקיעים ומנהלים – הרגע הגיע, ולאחר מחשבה, בחרתי שתשב מולי איריס שור – יזמת מבריקה, קולגה וחברה, אשה מאד מיוחדת, שמבינה בני אדם לא פחות טוב משהיא מבינה ביזנס ויזמות. מרקדנית מזכרון – לאישה שמייצרת תנועה מסוג אחר איריס ואני דיברנו על הילדות שלי בשכונת גבעת עדן בזכרון יעקב, ועל החלום להיות רקדנית בברודוויי. בתור ילדה  רקדתי בכל סגנון אפשרי, העמדתי כוראוגרפיות והופעות, יצרתי ולימדתי. היום, כשאני מדברת על מיינדסט יזמי – אני יודעת שהוא היה שם תמיד, רק שלא ידעתי לקרוא לו בשם. לצד החלומות היו בי תמיד גם שיקולים פרקטיים. כבר אז הבנתי את המחירים, את המגבלות – ולא בחרתי ללכת עד הסוף עם עולם הריקוד. ובכל זאת – התנועה לא נעלמה מהחיים שלי, אלא שינתה צורה. והיום, אני רואה עד כמה אותה ילדה שרקדה בלי הפסקה – ממשיכה לייצר תנועה: ברעיונות, בתודעה, במפגשים עם אנשים. וכמו בריקוד - כל העשייה והיצירה שלנו מקורן בשרירי הליבה, שמשולים גם לערכי הליבה שמובילים אותנו בחיינו. העשייה הבלתי נגמרת – ומה גרם לי לעצור שיתפתי את איריס איך מאז ומתמיד פעלתי מתוך דרייב פנימי, כמעט בלתי ניתן לעצירה. יזמתי מגיל צעיר – מכרתי תאנים בגינה בגיל 5, ניהלתי שיעורים פרטיים, הקמתי תפקידים מהיסוד – בצבא, במסע הקריירה המגוון שלי, וגם כשהפכתי לעצמאית. הייתי כל הזמן בתנועה קדימה – בלי לעצור להסתכל אחורה. אבל בשנות ה־30 לחיי משהו התחיל להשתנות, הגוף והמיינד ביקשו קצב אחר, ואני לומדת להקשיב להם. שיתפתי את איריס בכנות בשבר הגדול בחיי – עם מותו הפתאומי של אבא שלי. שהיה עוגן משמעותי בחיי,  והמוות שלו טלטל אותי ונתן לחיים משמעות אחרת. לימים הבנתי שקוראים לזה Brush with death - התחככות עם המוות שמזיזה דברים, מערערת, ומכריחה להתבונן מחדש על מה שחשוב באמת. האמהות וההצלחה – לא או-או, אלא גם-וגםשיתפתי גם על הבחירה הברורה שלי להיות אמא נוכחת, לצד פיתוח הקריירה. אני לא מאמינה שצריך לוותר על צד אחד כדי להצליח בשני – להפך. ההורות שלי הפכה אותי למנהיגה טובה יותר, למאמנת מדויקת יותר, לאדם שלם יותר. היו תקופות מאתגרות, כמו לכל הורה, אבל תמיד ידעתי להציב גבולות, להקשיב לצרכים של הילדים – וגם לצרכים שלי, ולהחזיק בגאון את המתח הזה. ואני מחבקת את כל המחירים - כי בכל פעם בחרתי בחירה מודעת איך לנהל ולאזן זאת.  להפוך את השאלות שלי – למרחב עבור אחרים הכאב הזה – יחד עם המסע שעברתי בעקבותיו – הפך עם הזמן למהות של The Human Founder. לא להישאר רק בשיח של יעדים, גיוסים וביצועים – אלא לשים את האדם, את הרגש, את מה שבין השורות – במרכז. כי את אבא שלי לא הצלחתי להציל, אבל את היזמים שאני מלווה אני מנסה.  כך נולדה המתודולוגיה שלי, ואחריה הפודקאסט והספר. כל אחד מהם מציע מבט אחר על אותו עיקרון: שאי אפשר לבנות שום דבר – אם היזם שמאחור קורס. ושאי אפשר לצמוח – בלי לבנות חוסן מבפנים. פרק של דיוק ונקודת ציון, ולא של סיכום פרק 100 הוא נקודת ציון משמעותית עבורי - תזכורת ללמה אני עושה את מה שאני עושה, מאיפה זה בא, ולאן אני רוצה לקחת את זה הלאה, ולכך שמותר לקחת רגע להשתהות, ואז גם להשתאות. מוזמנים להאזין לפרק הזה – ולהכיר אותי, ואת The Human Founder מזווית אישית וקצת אחרת.