מבואר בספרי דזה שמשה רבינו אמר "האזינו השמים . . ותשמע הארץ" הוא כי הוא הי' "קרוב לשמים" ו"רחוק מן הארץ", משא"כ ישעי' אמר "שמעו שמים והאזיני ארץ" כי הוא הי' "רחוק מן השמים" ו"קרוב לארץ". כיון שיש "לחיות עם הזמן" מובן שכאו"א שייך לדרגת משה רבינו (מצד ניצוצו של משרע"ה שבכאו"א), והיינו, שעניני שמים יהיו אצלו באופן של "האזינו" ‏–‏ "קרוב", ועניני הארץ באופן של "ותשמע" ‏–‏ "רחוק", ועוד: מובן שהכוונה ב""ארץ" שנאמר אצל ישעי' אינה "ארץ" כפשוטו, אלא הכוונה היא ל"ארץ" של ישעי' ‏–‏ שמקומו בעולם הבריאה, והי' "רחוק" מעולם האצילות, ונמצא שבעשי"ת, שאז קוראים ו"חיים" עם פרשת האזינו השמים וגו', ועומדים בסמיכות ליוהכ"פ, אומרים לכאו"א, גם בחו"ל ובזמן הגלות, שהמציאות היא שהוא "רחוק" (אפי') מה"ארץ" של ישעי' ‏–‏ עולם הבריאה, והוא "קרוב" ‏–‏ לאופן העבודה של עולם האצילות! וזה שהאדם לא מרגיש ולא שומע זאת ("האזינו") כפשוטו ‏–‏ אינו משנה את המציאות!

משיחת ו' תשרי ה'תשל"ח