התרת נדרים, וברכת כ"ק אד"ש אחרי התרת נדרים ואחרי קבלת הפ"נ כללי, יום ו', כ"ט אלול ה'תשמ"ט, ערב ש"ק ר"ה ה'תש"נ.
התרת נדרים, וברכת כ"ק אד"ש אחרי התרת נדרים ואחרי קבלת הפ"נ כללי, יום ו', כ"ט אלול ה'תשמ"ט, ערב ש"ק ר"ה ה'תש"נ.

[המשך] "המעשה הוא העיקר" והלואי ישמעו בקולי, ובפרט שהחיילם עצמם תובעים שיחזקו להם את ה"מורל" [כלשונם. מונח משפת גוים...], כי הצלחת השימוש בנשק שבידם (עד שמלכתחילה לא יצאו למלחמה נגדם) תלוי בזה שמצב-רוחםהוא כדבעי – לחזק את בטחונם ש"ה' ישמר העיר" (ואז יצליחו בלבושי הטבע שהם עושים) ולשלוח להם אלו שידברו אליהם ענינים שיש בהם תוכן, ובאופן שיוכלו אח"כ לעבוד בעצמם עם ה"חומר" ששמעו וכו'. ואם יתחילו להתווכח מה הקשר בין הנחת תפילין וכד' לחיזוק ה"מורל" – הרי הצלחת "נשק" זה הוכח במשך יותר מג' אלפים שנה! ואין זה ענין השייך ל"מפלגה" זו או אחרת – התורה היא ירושה לכל יהודי שנברא באופן שהתורה היא "חייו ואורך ימיו", ועל כל א' למלא את התביעה, הבקשה, הדרישה והתחנונים פנימיים של המגינים על ג' מליון יהודים – לתת להם תוכן אמיתי בחיים ו"נשק" רוחני שעי"ז יהי' לכ"א מהם את החיות למלא תפקידו ו"תפול עליהם אימתה ופחד וגו".
ב' חלקים משיחת י"ט כסלו ה'תשל"ד