אדה"ז מקשה בלקו"ת על מ"ש [בסוף פ' כי תבוא] שמשה אמר לבנ"י "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה", שמזה לומדים בגמ' ש"לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין" – והלא מפורש בפסוק שלפנ"ז "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם.. המסות הגדולות וגו'"?! ומתרץ דמ"ש "אתםראיתם" קאי על מה שהשיגו כל מה שביכולתם ע"י עבודתם, ולאחרי מ' שנה נתן "ה' לכם לב לדעת וגו'". וזה מה שהגמ' לומד מכאן שהאדם אינו מגיע לעומק דעת רבו עד מ' שנה – יובן עפמ"ש בתוס' [ע"ז ה.] "אמאי כעס משה על ישראל הלא גם הוא לא נזכר [לתת על לבו דבר זה עד מ' שנה]"? ומתרץ (א' התירוצים) "שלפי שהוא לא הי' צריךלתפלה זו לא נתן לב עד מ' שנה דקם אדעתי' דרבי', אבל ישראל שהיו צריכיםלתפלה זו הי' להם להתבונן מאותה שעה וכו'". והיינו, דבעבודת האדםעצמו – אם מתייחס לענין כ"שכל הרב", אופן עבודת בנ"י במדבר, הנה עד מ' שנה לא קאי "אדעתי' דרבי'", משא"כ אם הענין נוגע אליו יכול להגיע לפנימיותו מיד. וההוראה: גם אם אין אף א' בסביבתו שעבר את המ' שנה [מי"ב תמוז תרפ"ז] – אם הענין נוגע אליו יכול להגיע לפנימיותו מיד!

משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ז